בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ניתוח מקפים: איך חיים עם ארבעה שמות משפחה?

ילדיהם של בני דור הבייבי-בום, שרבים מהם אוחזים בשני שמות משפחה מחוברים, הם כבר הורים בעצמם. ואיך יקראו לילדיהם?

18תגובות

כשההורים שלי התחתנו בשנת 1977, התנועה לשחרור האשה היתה בשיא תנופתה, ואמי היתה מתומכותיה הנלהבות. הסיכוי שהיא תיקח את שמו של אבי היה דומה לסיכוי שהיא תלבש הינומה בחתונה. היא תישאר גברת טוהוס. תשעה חודשים לאחר מכן, שם המשפחה של התינוקת החדשה שלהם (אני) היה ברור מאליו. ההורים שלי הצמידו את שני שמותיהם לכדי שם משותף אחד: טוהוס-דבראו.

הורים אחרים, גם אם מיעוט קטן, בחרו גם הם בדרך זו. עד אמצע שנות השבעים של המאה הקודמת יותר נשים שמרו על שמות הנעורים שלהם, וחיבור במקף של שמות המשפחה לילדים היה הבעת עמדה נגד הבליעה ההיסטורית של זהותן של נשים על ידי מוסד המשפחה.

למיקוף יש יתרונות אחרים. השמות המומצאים הם ייחודיים; מעולם לא נתקלתי באף אדם ששמו טוהוס-דבראו מחוץ למשפחתי הקרובה. חוסר הנוחות זניח לעומת ההנאה המופקת מכך שלעולם לא תמצא לעצמך כפיל בגוגל.

הבעיה היא כמובן שפרקטיקת השמות הזו איננה בת קיימא (משבגרתי נאלצתי להתמודד באופן קבוע עם השאלה, "מה תעשי אם תתחתני עם מישהו שיש לו שני שמות משפחה? לילדים שלכם יהיו ארבעה שמות?"). כמו רבים מהדחפים של בני דור הבייבי בום, בסופו של דבר הנוהג הזה נתקל במגבלות מעשיות.

ניו יורק טיימס

פתרון של דור אחד

אין לי ילדים, אבל לרבים אחרים מסביבי - הדור ראשון שיש בו מספר בלתי מבוטל של ילדי מקפים - יש. והבאת ילדים לעולם כששם המשפחה שלך ממוקף מעוררת תהיות בלתי נמנעות. עניין אותי לדעת כיצד אחרים מתמודדים איתן. אז שאלתי אנשים מסביבי. מצאתי מכלול שלם של פתרונות. לחלוצי השמות המחוברים יש עכשיו נכדים, ששמותיהם מגלמים תערובת מרתקת של מסורת וסגנון אישי.

פגשתי כמה נשים ששמרו על שמותיהן הממוקפים גם לאחר שהתחתנו, אבל העניקו לילדיהן את שם המשפחה של האב. נראה שהתרחיש הזה סוטה רק במעט מהזרם המרכזי: אחרי הכל, נשים רבות אחרות, שנושאות שם משפחה יחיד, בוחרות לעשות כך.

זואי רייכלין-סגל, עורכת דין בת 33 שעובדת בארגון "הורות מתוכננת" בניו יורק, נקטה בגישה אופיינית בנוגע לבחירת השם של בנה, כיום בן עשרה חודשים. היא אומרת שהיא בחנה את כל החלופות: שמירה על שלושת השמות מחוברים במקפים, בחירה באחד משני השמות, רייכלין או סגל, והצמדתו לשמו של בעלה. אבל בסופו של דבר, היא לא היתה שלמה עם אף אחת מהאפשרויות, וההחלטה על שמו של האב התקבלה בתור הבחירה המעשית ביותר. "זו היתה הטובה ביותר מבין אפשרויות רעות", היא אומרת.

בני זוג מאותו מין מתמודדים עם דילמות משל עצמם, שכן במקרה שלהם אין דרך מסורתית שניתן לצעוד בה. קורה ג'ייאדם (שם נעוריה היה סטבס-דאם), מורה בת 37 מניוטון שבמסצ'וסטס, היתה נחושה בדעתה לחלוק שם משותף עם בנה, ולחשוב רחוק יותר מאשר עשו הוריה.

"זה פתרון של דור אחד", היא אומרת על שמות משפחה ממוקפים. היא ובת זוגה, ששם משפחתה היה ג'ייאפלאן, איחו את שני שמות המשפחה שלהן לכדי שם יחיד חדש ונטול מקפים. איך הן החליטו על השם? "האמת היא שהעליתי את זה לפייסבוק", היא אומרת, "כתבתי: אני מזמינה אתכם להמציא שילובים טובים". ההצעה המנצחת היתה ג'ייאדם, שנבחר לשמש כשמם החוקי של קורה ושל בנה בן הארבעה חודשים; בת זוגה משתמשת בו שימוש חברתי.

החלטות על בחירת שם מעלות שאלות מעניינות במקרה של גברים ששמות המשפחה שלהם ממוקפים. מספר הבעלים שבוחרים לשנות את שם משפחתם עם הנישואים או לוותר על הזכות להעביר את שם המשפחה שלהם לדור הבא הוא קטן. הפרקטיקות המסורתיות צמחו מתוך תרבות גברית וצורך בכללים פשוטים. אבל ישנו מניע נוסף, פחות מובן מאליו: לגרום לגברים לחוש אחריות ביחס לצאצאיהם. "איך מחברים בין גברים וילדים?" , אומרת לורי שובל, מרצה בכירה באוניברסיטת פנסילבניה שערכה מספר מחקרים על הפרקטיקות של מתן שמות. שמות משפחה הם "דרך יעילה ומעשית מאוד" לעשות זאת.

אבל אולי, בעידן שבו גברים נושאים את ילדיהם במנשאים, הדבר כבר לא תמיד הכרחי. כאשר דניאל פולק-פלצנר, מרצה לאנגלית בן 32 המתגורר בפורטלנד שבאורגון, התחתן עם לאורה רוזנבאום, הוא השתעשע ברעיון של סינתזה יצירתית. אבל "רוזנפולקפלצנרבאום נשמע כמו נשק להשמדה המונית", הוא אומר. כאשר נולד לשניים בן, הם סברו ששם המשפחה של דניאל יהיה מסובך מדי עבור הרך הנולד, ולכן בחרו להעניק לתינוק את שמה של לאורה.

פולק-פלצנר חשש בתחילה כי העובדה שהוא נושא שם משפחה שונה מזה של בנו עשויה לעורר חשדות, כמו למשל תשאולים חטטניים בשדות תעופה והשפלות אחרות. אבל מאז שבנו נולד, "כמעט לא חשבתי על זה". אף אחד מעולם לא חשד שהוא איננו אביו של הפעוט: "המסכן הקטן נדון להיראות בדיוק כמוני".

נתן למאר-וינסנט ואשתו, שרה מילר, הלכו בכיוון ההפוך, ונתנו לילדיהם את שם המשפחה הממוקף של נתן. למאר-וינסנט, בן 34, חוקר במחלקה לביולוגיה מולקולרית באוניברסיטת הרווארד, אומר שזו היתה ברירת מחדל: "שנינו נטינו פשוט ללכת עם הזרם", הוא אומר על בחירתם של בני הזוג לנהוג על פי המסורת.

כמו הודו מטופו

האירוניה היא כי במקרה הזה שם האב עצמו הוא דווקא תוצר של התנגדותם של הוריו למסורת. זה קצת כמו לעקוב באדיקות אחרי כל צעד וצעד במתכון להכנת תרנגול הודו מסורתי לחג ההודיה, אבל להתחיל את המתכון ב"הודו" עשוי מטופו.

במאמר משנת 2002 שכתבו שואבל ובעלה, דיוויד ג'ונסון, מרצה באוניברסיטת מדינת פנסילבניה, הם צפו כי חשיבותו של שם המשפחה עשויה להתחיל לדעוך. הודות לשיעורי גירושים גבוהים יותר, נישואין שניים, זוגיות של בני אותו מין ושמירה על שמות נעורים, אין זה נדיר כיום כי בני משפחה גרעינית אחת יישאו שמות משפחה שונים.

עם זאת, הרוב המכריע של המשפחות דבקות במסורת. על פי מחקר משנת 2009 שניתח נתונים משנת 2004, רק 6% מהנשים הנשואות ילידות אמריקה נשאו שמות משפחה לא שגרתיים (כלומר שמרו על שמות הלידה שלהן, צירפו את שם בעליהן במקף או הלכו בדרכה של הילרי רודהם קלינטון).

אני מכירה הרבה נשים, ואני ביניהן, ששמרו על שמות הלידה שלהם עם נישואיהן. אבל לפי התצפיות המזדמנות שלי, שגם אחרים תומכים בהן, נראה כי שיעורי שמות המשפחה הממוקפים צנחו מאז שאחי ואני נולדנו. כמו שאמרה רייכלין-סגל, "פעם חשבתי שזה הולך להיות הדבר הבא", אבל זה לא מה שקרה.

בהתבסס על השיחות שלי, הדעות על מיקוף הן מעורבות. "כשהייתי צעירה שנאתי את זה", אומרת שרה שינדלר-ויליאמס, עורכת דין בת 32 מפילדלפיה. "זה היה ארוך, זה אף פעם לא התאים לשום דבר. תמיד הייתי שרה שינדלר-וילי".

אבל רוב האנשים, כולל שינדלר-ויליאמס, למדו בסופו של דבר להעריך את שמותיהם המסורבלים: שמות מחוברים אומרים משהו על ערכי השוויון שהוריך דגלו בהם (אלא אם כן אתה בריטי, ואז זה אומר שאתה אריסטוקרט). מה ההורים שלנו ציפו מאיתנו לעשות כאשר נגיע לשלב הזה בחיינו? הם היו בטוחים שהכל יסתדר איכשהו. כמו שההורים של סגל-רייכלין אמרו לה, "הנחנו שזו כבר תהיה הבעיה שלך".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו