בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

החיפוש אחר הבייביסיטר המושלם

ממטפלת למעון, מגן אחד למשנהו - תוך כדי החיפוש עולה השאלה: האם הרצון לחיות בעיר מצדיק את זריקת ילדי הרך לג'ונגל שנקרא המשפחתון העירוני?

12תגובות

לפעמים נדמה לי, שאני מבלה מחצית מחיי בחיפוש אחר אנשים שישמרו לי על הילדים. ממטפלת למעון, מגן אחד למשנהו - זה כמו עוד עבודה, רק הרבה יותר מפרכת ועם הרבה פחות סיפוק.

הדרישות הוגנות לחלוטין, בסיסיות ממש: ממש כמו אמא, רק הרבה יותר טוב. מישהי שתאהב אותם, תתפעל מכל חיוך ותאזין לכל גרפס, אבל שתמיד תהיה לה סבלנות אליהם ולעולם לא תנסה לענות על אי-מיילים בעוד הם מבקשים בקבוק.

והנה אני שוב עומדת, ארבעה חודשים לאחר לידה שלישית, בחיפושים בלתי אפשריים אחרי מישהי שתהיה אני בין 8:00 ל-16:00. ואילו אפשרויות מרנינות מעמידה בפני תל אביב: למשל, דירות שכורות קטנות בקומה שלישית ללא מעלית, שבהן זוחלים 11 פעוטות על מזרנים שהונחו על הרצפה (חדר משחקים) לפני שהם שוכבים לישון על מזרנים בחדר הסמוך, לרגלי כיסאות המחשב (חדר שינה). "זה לא בעיה, אנחנו עובדות כך כבר 15 שנה, שתי מטפלות על 11 ילדים, זה ממש בסדר", מבטיחה לי המטפלת הראשית בעודה מחזיקה תינוקת בוכייה, "יונתן! לא מטפסים על הטלוויזיה!!"

אופציה אטרקטיבית אחרת היא מטפלת, שלה אשלם את רוב משכורתי כדי שתסמס על הספסל בגינה בעוד הילדה אוכלת חלזונות. סתם, אני יודעת שיש גם מטפלות מצוינות - וגם הן יודעות את זה. להן אצטרך לשלם את כל משכורתי, לא רק חלק - אם בכלל אצליח להיכנס לרשימת ההמתנה.

"שמעתי שברעננה יש משפחתונים בבית פרטי עם גינה, שלוש מטפלות על שישה ילדים", לוחשות האמהות התל-אביביות זו לזו בתוגה בעודן מביטות בילד שלהן טובל אצבע בנזלת של שכנו.

זה הרגע שבו כל הורה שואל את עצמו - האם רצוני להיות קרוב ל"קנטינה" מצדיק את זריקת ילדי הרך לג'ונגל שנקרא המשפחתון העירוני? אמנם נכון שהוא צריך ללמוד להגן על עצמו, אבל האם ארבעה חודשים זה לא גיל קצת מוקדם להתחיל?

וישנן כמובן ויצ"ו ונעמת. הו, ויצ"ו ונעמ"ת. רשימת ההמתנה של המעונות הללו גורמת לזו של תיק בירקין המפורסם של הרמס (שנשים מצפות לו שש שנים בממוצע) להיראות כמו התור לשירותי גברים. מי שעשתה את הצעד הטיפשי ונישאה לאבי ילדיה - תואיל בבקשה להתגרש מיד, אמהות חד הוריות מקבלות קדימות. בבקשה, בשביל חינוך צריך להשקיע.

בהתחשב בכל האפשרויות, אני חושבת שהפתרון ברור: לקחת את הילדה לעבודה. אקח לי מנשא, אסחב אותה עלי, אניק אותה בישיבות. מה יש, בשבט המסאי זה עובד יופי. אני בטוחה שיתרגלו אליה מהר, ועם הזמן אפשר גם ללמד אותה לבצע מטלות פשוטות, כמו להחליף נייר במדפסת. בין לבין היא יכולה לנוח על השטיח מקיר לקיר. אם כבר לישון לרגלי כיסאות מחשבים, לפחות שאמא תוכל לעבוד בלב שקט.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו