בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הורה בפינה

סבתא, את מטומטמת

לכבוד חנוכה, חג שבו סבתות (וסבים) לא מעטות עומסות נכדות ונכדים בחופשה ויוצאות לרעות אתם בשדות הג'ימבורי והפסטיבגלים, המדור גאה לארח: סבתא

25תגובות

לפעמים יש לנו רגעי הארה. משהו שידענו ושכחנו בשל התחזוקה המייגעת של החיים. תובנה טריוויאלית כזו קרתה בשל דו-שיח ערני שהיה לי עם נכדי העייף והרעב בן הארבע, שהודיע לי בצורה נחרצת שאני מטומטמת.

האירוע ההיסטורי התרחש בעת שהזמנתי אותו לשבת ליד השולחן ולאכול. הוא שמח על הארוחה הצפויה אך לא הסכים לכרוך את העניין בהתנתקות מן הטלוויזיה.

דעתו על רמת המשכל שלי לא היתה מקובלת עלי ובתגובה - למרות האקסיומה שסבתא לא מחנכת, רק משמרטפת - בישרתי לו שככה לא מדברים, לא לסבתא ולא לקהל הרחב. אבל הותרתי מוצא: "תבקש סליחה". הוא סירב בכל תוקף ובתגובה, כמו כל בריון מצוי, הדגשתי: "אם לא תבקש סליחה - אני אכבה את הטלוויזיה". הינוקא, אדם צעיר בעל היגיון פלדה, הודיע לי באופן בלתי משתמע לשני פנים שלא יבקש סליחה מפני שאני מטומטמת. אולי הוא צודק.

בחיים השורה התחתונה שייכת למי שבידיו השלט ואני אמנם כיביתי את הטלוויזיה - מה שחיזק בלב הנכד (העייף והרעב, כפי שהזכרתי) את ההכרה הברורה שמוצתה לעיל בדבר כישוריה השכליים של סבתו. יש להדגיש שעד אותה התרחשות היתה הסבתא, קרי אני, מאוד אהובה עליו. המפגש שלו עם עובדות הקיום והטלוויזיה הסגורה הניב, כמובן, קונצ'רטו לצרחות ובכי.

הדברים הסתבכו כשאחיו בן השבע, נציג האו"ם, טילפן מיד בלחש, מן החדר השני, לאמא שלהם, בתי, שללא ספק שמחה מאוד שמטרידים אותה באמצע ישיבת עבודה בעניינים חשובים כאלה. גם היא ניסתה להביא לסולחה, שלא צלחה - כפי שיודע כל מי שנתקל במו"מ עם בר-שיח עייף ורעב או סתם חווה שיחה עם מישהו במצב צבירה כזה. היא בישרה לבנה הצעיר ביובש את הנתון המצער - בלי סליחה לא תחזור הטלוויזיה. אולם הצאצא - נצר מפואר לשושלות של עקשנים מלידה - שמר על פאסון עת ארוכה וממאנת עד שהכיר במציאות המצערת אך הנחרצת: החזקים מנצחים ובכלל לא משנה מה אתה חושב.

סופו של הסיפור: נאמרה הסליחה המיוחלת, הטלוויזיה החלה לפעול והילד נרדם מיד באפיסת כוחות. את ארוחת הצהריים אכל אחרי שהתעורר, בכוחות מחודשים - עלם חביב וידידותי כבכל הימים שאי אפשר לשער שעמד מאחורי סצינה סוערת כזו.

מאוחר יותר, ובלי מאזינים מיותרים, הסבתא ננזפה על שלא מצאה דרך יעילה יותר להתמודד עם ילד בן ארבע. לכך נוסף דיון קצר על הפטור הבלתי הוגן מסנקציות חינוכיות - של מבוגרים בכלל וסבתות בפרט. אלא שזו כבר מעשייה אחרת.

האהבה כבר שבה לשכון ביני לבין נכדי המתוק, אבל אני מנסה להוכיח לו ולשאר, שבעצם הוא לא צדק. אני לא מטומטמת כמו שהוא הכריז. אולי אני טועה, כמובן, אך עלי להודות שאני משתדלת לעשות את יחסי הציבור הספציפיים האלה כשהקהל שבע ולא עייף. עוד בילדותי אמרה לי אמא לא לבקש מאבא שום דבר לפני שהוא אוכל את הארוחה שלו. אמא שלי היתה אשה חכמה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו