בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הורה בפינה

"ריזוטו? אני רוצה חביתה עם קטשופ!"

שולחן עמוס עד להתפקע במטעמים שעליהם טרחנו במשך כל שעות אחר הצהריים, לא עזר, ובני המגודלים החמיצו פנים ואמרו ש"שוב אין מה לאכול"

10תגובות

מושג הארוחה המשפחתית לא היה קיים כשהייתי ילד בקיבוץ. אמא ואבא לא בישלו לנו, ואת המזון היינו מקבלים בבית הילדים או בחדר האוכל הענקי שבו סעדו בצוותא כל החביירים.

השמועות שהגיעו לעיר מספרות שהמטבח הקיבוצי תרם לקולינריה הישראלית עשרות מתכוני איכות של מעדנים משובחים. אולי זה נכון, אך לצערי לא נתקלתי בהם. בחדר האוכל שלנו למדתי לתעב מטעמים כמו מוסקה, סלטי חצילים, קלופס, קציצות או ספגטי בולונז.

רק בגיל 25, אחרי השחרור מטרור השיתופיות, התחלתי להבין את הגדולה הטמונה בתבשילים אלה, שאותם היטיבו כל כך להקדיח במטבחי הקיבוץ. למדתי להכיר בעליונות הקציצות, התוודעתי לשירת סלט החצילים ולמגוון הטעמים המסחרר של המוסקה.

למרבה המזל, השתנו הזמנים. היום הילדים שלי זוכים לטעום את המיטב שיכול להציע המטבח הים-תיכוני. אנחנו מכינים להם בבית מכל טוב - עוף בשומר, ריזוטו מכל סוג, פאייה עשירה בנוסח ספרד, פסטה פומודורו, חצילים קלויים בטחינה או ביוגורט וסלט צזיקי עוקצני ומרענן. לפעמים אני גם הולך על המטבח המרכז-אירופי עם איזה שוקרוט עם נקניקיות עסיסיות או תבשיל כרוב אדום ביין. תענוג.

הבעיה היא שהם בכלל לא רוצים לאכול את זה. יום שישי בערב, הנרות דולקים, השולחן עמוס עד להתפקע במטעמים שעליהם טרחנו במשך כל שעות אחר הצהריים, ובני המגודלים מחמיצים פנים: "שוב אין מה לאכול".

"יש עוף, יש ריזוטו", אני מנסה לשכנע אותם כמחזיר בתשובה מיומן, "יש גם פשטידה מצוינת - נסו ואני בטוח שתגידו שזה מעולה".

הם מתרצים, לוקחים פירור מהפשטידה, טועמים כמי שכפאם שד ומיד מעקמים את הפרצוף: "איכס. אבא, תכין לי חביתה עם קטשופ".

בסוף הם מסכימים לנסות לאכול את הסלט, אבל עד מהרה מגלים שיש בו פטרוזיליה, רחמנא ליצלן. את המשך הארוחה אני מבלה בפליית העלעלים הירוקים בקפידה מבין העגבניות והמלפפונים.

כדי לשחרר אותם מדיאטת הקורנפלקס, הטוסט והפופקורן, ניסינו קו חדש. אשתי הטילה עליהם משימה - להכין רשימה של 50 הדברים שהם הכי אוהבים לאכול. כעבור שבוע חזרו הילדים עם משנה סדורה, אך התברר שהצליחו להגיע רק ל-38 פריטים, ביניהם נגיסי עוף, שניצל, חביתה ואורז (הכל עם קטשופ) ופסטה בולונז בלי בולונז. בנישת המרקים היו מרק עוף עם שקדים, מרק עוף עם אטריות, מרק עוף עם קרוטונים, מרק עוף עם קוסקוס ומרק עוף בלי כלום. אבל בסוף הרשימה צץ פריט מפתיע: קציצות!

בארוחה הבאה טרחנו והגשנו להם קציצות עגלגלות. עמדנו במבחן הטעימה של הבן הגדול והבן האמצעי וכמעט רווח לנו, אך הקטן שוב בחש בצלחתו בחוסר תכליתיות. "נו, מה אתה אומר?" שאלתי אותו בדחילו. "אני אומר שאני אוהב רק את הקציצות של נורית, המבשלת של הגן, ולא את שלך. אפשר קורנפלקס?"



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו