בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הורה בפינה

לספור אצטרובלים בפארק בריטניה

יכולנו לטייל עם הילדים לבד בלי מדריכה? בטח. כמו שיכולנו למצוא משחקים באינטרנט ולא להזמין "הפעלה" ולתפור את התחפושות בפורים במו ידינו

9תגובות

התכונה וההתרגשות החלו בערב לפני. השעונים כוונו, הביצים בושלו, הבגדים נבחרו, שישה תיקים נארזו בקפידה ובהם בגדים לכל שילוב אפשרי של מזג אוויר, מחצלת (עם חול מהקיץ), שק שינה לפרוש על המחצלת (התינוקת רגישה לקור ולחול) ומזון בכמויות - למקרה שאנחנו ההורים האחראיים היחידים וכל השאר שכחו להביא אוכל לילדים (וזה, כידוע, קורה כל הזמן). האוטו הועמס, שלוש נגלות סך הכל.

לא בכל יום יוצאים ארבעה בני משפחה תל-אביבית עייפה לטיול קבוצתי בשבת שמשית. היעד: עמק האלה. שעת ההתייצבות: תשע בבוקר.

תשע?! תשע? בעמק האלה? מה רע בעשר? כלומר, יציאה בעשר?

המדריכה ביקשה, היתה התשובה.

הנה הספוילר: היה כיף.

התייצבנו בזמן.

בתשע ועשרים הם עשו חזרות להצגה (נחשו את הנרטיב התנ"כי). בעשר וחצי נכנסנו למכוניות ונסענו בתוך פארק בריטניה. באחת עשרה ספרנו איצטרובלים ומיינו אותם לפי הגודל (החזרנו את כולם לטבע). בשתים עשרה זחלנו במערות, בשתים עשרה וחצי חיפשנו חרסים (הידיות קיבלו שלוש נקודות, אנחנו מצאנו בעיקר את אלה של הנקודה הבודדת אבל ניחמנו את עצמנו שגם ככה הבית מלא מדי בעבודות אמנות מהגן).

באחת התיישבנו על ספסלי השיש מול העמק היפהפה ובתווך הליהוק הבא: הבנות - פלישתים. הבנים - דוד ועוזריו. אמצעי הלחימה - חרבות מפורים, בעיקר מפלסטיק.

באחת וחצי, מאושרים מכך שהילדה סירבה להיות פלישתית ("זה משעמם") או דוידית ("לא בא לי"), זימרנו בקולי קולות את השיר הרלוונטי של כוורת. אבל לא היה די לשיר. חלילה. התבקשנו - ומצאנו - לפחות שלוש טעויות היסטוריות בטקסט. לידיעת הקורא ד' סנדרסון.

בשתיים וחצי התיישבנו לפיקניק. מתברר שגם ההורים האחרים הביאו אוכל. הילדים הוזמנו ליצור סימניות מעלים. אכלנו עוד קצת, השמש ירדה. התינוקת התעייפה, שתינו תה וכמעט זכינו בחידון המסכם (יש מקום לשיפור בתחום הידע בשירי חורף וסתיו).

שישה ימים בשבוע אנחנו מנוהלים על ידי הילדים, הגננות שלהם, הבוסים שלנו, הבנק, החרדות ופגעי התחבורה של גוש דן. וביום השביעי? בחרנו לטייל, בטבע, עם חברים וילדיהם, ומדריכה אחת נמרצת ורחבת אופקים.

יכולנו לעשות את זה לבד? בחינם? בטח. כמו שיכולנו למצוא משחקים באינטרנט ולא להזמין "הפעלה", למשוך את תשומת לבם של הילדים בלי להביא הגברה ולתפור את התחפושות בפורים במו ידינו בלי ביקור ברשת צעצועים.

או אולי זו לא העצלות, אלא השאיפה שלנו למצוינות, שרוצה הכל - ממש כמו ב"ארץ נהדרת" - פירסט קלאס. לא סתם הסברים בסיסיים על דוד וגוליית, חרסים ואצטרובלים. אנחנו רוצים לתת לילדים שלנו את הטוב ביותר, את המדריכה עם הידע, הרמקול וכרטיסי הביקור שלא תיתן להם דקה לעצמם מול הטבע והחוויות. כך עושים כולם, וכך נעשה גם אנחנו.

ואולי מגיעה לנו, ההורים, דקה של שקט. קצת מהמצפון, הרבה מרשימת המטלות האינסופית.

וכך, פעם בכמה שבועות נשכים קום, ניכנס לאוטו וניסע בעקבות המייל המפורט שהורים חרוצים מאתנו שלחו. נגיע לנקודה, נשמע את ההסברים, נזחל, נאכל, נתחרה באיסוף איצטרובלים. יהיה כיף.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו