בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

דנידין במשימה חתרנית

רבים מאלה שהיו קוראים אדוקים של ספרי "דנידין" בילדותם, הבינו אחר כך שמדובר בספרים עם מסרים גזעניים. גם שרגא גפני, מחבר הספרים שהלך לעולמו לפני שבוע, היה מודע לכך. אמנית צעירה בחרה בסדרה הישראלית הפופולרית כמושא לקומיקס ביקורתי

33תגובות

דפדוף בספרי "דנידין" בעקבות מותו של הסופר שרגא גפני, לפני כשבוע, העלה נשכחות. ספרי "דנידין" (שגפני כתב באחד משמות העט שלו, און שריג) היו לי כעין חטיף או ממתק שאוכלים אותם במהירות ובשקיקה רבה.

בבית לא הרשו לי לקרוא את הספרים, שנחשבו לנחותים. עלינו, הבנות, נגזר לקרוא לנצח קלאסיקה אלגנטית כ"נשים קטנות", "האסופית" - וטוב שכך. ועם זאת, היה קשה להתנגד לקסם הארצי של ספרי "דנידין" מושכי העין והלב בציוריהם המרהיבים ובעלילותיהם המופרכות. החסרת הפעימה שנלוותה לקריאה - בשל החשש הממשי שתיחשף העובדה שדנידין הוא ילד רגיל - רק הוסיפה לקסם.

כך, באופן טבעי ובניגוד להוראות, נמשכתי למדף של ספרי "דנידין" בספרייה ובלעתי אותם אחד אחד בעמידה בו-במקום.

עשו לנו לייק לקבלת מיטב כתבות גלריה ישירות לפייסבוק שלכם

בקיצור נמרץ, דנידין הוא ילד רגיל ששתה בטעות מכוס עם נוזל סגול שעמדה על אדן חלון. הכוס הכילה שיקוי שהכין הפרופסור קתרוס, שכוחו היה להפוך את השותה לרואה ולא נראה. כשהשיקוי פועל את פעולתו על דנידין, הוא ממשיך בחייו. וכשמתגלה מה קרה, הוא מאומץ על ידי המדינה, צה"ל ומערכות שונות ונהפך ללוחם וגיבור.

כמו רוב קוראי "דנידין" בילדות, לא הייתי מודעת אז כלל לתכנים הגזעניים והבעייתים בספרים התמימים לכאורה: הפטריוטיות המופרזת עד כדי לאומנות, החלוקה הדיכוטומית לגיבורים טובים ורעים, שנאת הערבים והזרים. האם השפיעו עלי תכנים אלה בלי שידעתי? איך בכלל הם נקראים כיום?

ירית גלאון, בתו של גפני ומנהלת חטיבת הביניים "סמדר" בהרצליה, מספרת על "מבקרים רבים בשבעה, אנשי דורי, שקראו את ‘דנידין' בילדותם. כולל כאלה שהיו שכנים שלנו וסיפרו שהם זכו לקרוא את הספרים לפני שהיו כרוכים".

גלאון, שנולדה ב-1952, מספרת שאביה כתב ללא לאות, לילה אחר לילה. ההספק שלו היה מרשים: הוא כתב 29 ספרים בסדרת "דנידין". האחרון הופיע ב-2001. זאת מלבד סדרות אחרות, תרגומים וספרים היסטוריים שחיבר (ראו מסגרת). בילדותה, גלאון לא רק קראה כל ספר, אלא לדבריה, הרגישה שהיא שותפה לכתיבה: "אבא שלי היה משתף אותי בעלילות. כבת הבכורה שלו, הוא נתן לי לקרוא לפני כולם ואפילו לעשות הגהות. הוא נתן לי הרגשה שאני חלק מהעניין".

גפני עצמו היה מודע לביקורת שנמתחה על ספריו. באחד מספרי הסדרה, "דנידין גיבור ישראל" (1970), הוא אף מתייחס לעניין ומשלב זאת בסיפור, בלי אירוניה או כעס, אלא כעובדה. כשדנידין מוזמן לדבר בבית ספר, מתנהל דיון בין המורים (בסיפור) על הספרים. אחד מהם טוען שזה ספר מצוין ושחשוב לחנך לציונות, ואילו השני טוען שזו ספרות זולה מדי וילדים צריכים לקרוא ספרות קלאסית וחינוכית יותר.

"אבא ספג ביקורת כל חייו", אומרת גלאון, "גם על דעותיו הפוליטיות וגם על המסרים הספרותיים שלו. בתור הבת הגדולה שלו הייתי ערה לשני הפנים: לכך שהוא אהוב, אבל מבוקר. הוא עצמו מאוד לקח ללב את הביקורת".

אשר למקומה של יצירתו בספרות הילדים, גלאון אומרת כי בילדותה לא ידעה שהביקורת נגעה גם לאיכות הספרותית. "מה שידעתי זה שכל העולם קרא את הספרים, שילדים סיימו את הספר על המדרכה לפני שהגיעו הביתה. גם אני כמותם בלעתי את הספרים".

היא אינה סבורה שהיה צריך לצנזר את הספרים: "אני נגד צנזורה. מובן שאם היה מדובר על תכנים אלימים, שומר נפשו ירחק. אבל כשמדובר בתוכן שהוא קונטרוברסלי, הייתי רוצה שהילדים ייחשפו לזה דווקא. הילדים היום נחשפים להכל ממילא, ואנחנו עובדים על כך ומנסים לצייד אותם בכלים שיסייעו להם לעשות בחירות נכונות, ולא רק בקריאה".

ילד בשירות האומה

עלילות דנידין היו השראה למאיירת והאמנית הצעירה הילה נועם. היא בחרה אותן כנושא לפרויקט הגמר שלה בלימודי תקשורת חזותית בבצלאל בשנה שעברה, שכותרתו: "דנידין מתנחל בהר הפלאות (וסיפורים אחרים)".

תומר אפלבאום

נועם, בת 26, מרבה לעסוק בעבודותיה בנושאים אנטי-מלחמתיים (היא הציגה למשל בתערוכה דמות של חייל בגובה מלא עשויה צעצועים מיניאטוריים). כשנקרה בדרכה הספר "דנידין במלחמת ששת הימים", עטה עליו כמוצאת שלל רב. אף שהיא עצמה לא קראה בילדותה את הספרים, שהיו להיט בשנות ה-70, היא החליטה להציג קריאה חדשה וביקורתית, מנקודת מבט עכשווית. "מיד כשקראתי שמדובר בילד שנשלח לזירת קרב ונלחם שם בגבורה בכל האויבים, זה הדליק לי נורה אדומה", היא מספרת. כשהחלה לקרוא את הספרים גילתה כצפוי שהנושאים החוזרים בהם הם צבא, קרבות ושבי, ושהכתיבה ישירה, בחלוקה ברורה לרעים וטובים. "הטובים הם כמובן תמיד הישראלים", היא אומרת. "הרעים הם האויב והוא גם טיפש נורא. אין אפשרות לשיח עם האויב, תמיד הוא יהיה נגדנו, לעומת הישראלים שמוצגים באור נאור ושפוי.

"נושא הגבורה הוא ערך מרכזי בספרים", מוסיפה נועם. "ב'דנידין במלחמת ששת הימים' יש דמות חייל שהוא למעשה פחדן ואף אחד בפלוגה שלו לא יודע זאת. דנידין עוזר לו בסתר ומדרבן אותו להיות גיבור.

"הניגוד בין המשחקיות ואווירת הקונצים לבין הטקסטים המגויסים, רוויי האלימות והגזעניים, המופיעים בסדרה המיועדת לילדים, הפליא אותי. דנידין משתתף בהתנדבות באירועים קשים של מלחמה, חטיפות, שבי, ונתון בסכנת חיים ממשית, בעוד שהעלילה עצמה מתוארת כסוג של שעשוע". נועם תמהה על כך שילדי ישראל גדלו על התכנים הבעייתיים בלי להיות מודעים לכך ותהתה מה השפעתם.

המאיירת רותו מודן, שנועם התייעצה אתה רבות במשך העבודה, הופתעה כשקראה מחדש את הטקסטים המקוריים. "הייתי הרוסה על דנידין כשהייתי ילדה", היא מספרת. "קראתי אותו בגיל שבע במקביל לצ'יפופו וקופיקו. האפשרות של רואה ואינו נראה כמובן מאוד קוסמת. זה ממש ארכיטיפ. אבל לא הייתי ערה ללאומנות ולגזענות שלו, אלו היו דעות די מקובלות בתקופה ההיא, שהיתה פחות ביקורתית מהיום. היה די מוסכם על כלל הילדים בכיתה שלי, שערבים הם מכוערים וטיפשים ורוצים להרוג אותנו. באיזשהו מקום כן הבנתי שאני קוראת ספרות זולה, אולי אמא שלי אמרה לי משהו על זה אפילו, אבל בכל זאת הייתי די בשוק כשנתקלתי בטקסטים מחדש".

אביה של נועם סיפר לה איך הספרנית בספרייה לא הרשתה לו לקחת שני ספרי "דנידין" בבת אחת, אלא "אחד דנידין ואחד ספרות יפה". "הוא זכר שהתכנים של הספר חביבים, לא היה לו מושג שמדובר בתכנים מאוד גזעניים", היא אומרת.

מיהם הורים טובים

לאחר קריאה מדוקדקת בספרים יצרה נועם חוברת מאוירת ובה ציטטה טקסטים וכותרות מקוריים מתוך סדרת "דנידין". היא איירה אותם מחדש, מקצתן ככפולות מתוך ספרי ילדים ואת מקצתם פירקה והציגה כקומיקס. האיורים שלה, שסגנונם ציני וגרוטסקי, מתאפיינים בהגחכה ובהקצנה, שמטרתן לחדד את המסרים שבספרים. "ניסיתי להראות דרך האיורים המחודשים את הפרשנות שלי לטקסט וגם לקשר אותם להיום", היא מסבירה. "לא רציתי להתייחס לספרים רק בממד הנוסטלגי. ניסיתי להדגיש את האבסורד בסיפורים שבהם מופיע ילד שכל גורל ישראל תלוי על כתפיו".

בין הסצינות שאיירה גם הוסיפה נועם התרחשויות מומצאות המדגישות את הפער. למשל, כשמסופר על חטיפות מטוסים, דנידין מציק לאנשים במטוס, כמו להזכיר שהוא עדיין ילד.

בתחקיר לפרויקט גם התברר גילוי מרעיש: בסוף הספר "דנידין לוכד המחבלים" התבשרו הקוראים שהספר הבא בסדרה הוא "דנידין מתנחל בהר הפלאות". אך משום מה הוא לא יצא לאור. נועם החליטה לכתוב בעצמה את עלילותיו של המתנחל ולאייר אותן.

נועם מגחיכה ומקצינה למשל את המושג "ההורים הטובים", כפי שהוא מוצג בספרים. באחת העלילות בסדרה מודיעים להורי דנידין שהוא יוחזר הביתה וייהפך חזרה לילד אמיתי. אבל הוריו לא מסכימים, כי הם מעוניינים שהוא ימשיך להציל את מדינת ישראל. נועם החליפה את האמירה האמהית "קח סוודר פן תתקרר" ב"אל תיקח סוודר פן יגלוך".

"כל הקטע של ההורים המגייסים את בנם למלחמה והצגתם כהורים הטובים הוא אבסורד", אומרת נועם. "המסרים שמועברים בספרים הם אכן קיצוניים, אך אני סבורה שחלק מהמסרים שנראים לנו עכשיו מזעזעים, בזמן הוצאת הספרים פחות הדליקו נורות אדומות, פשוט כי השיח החברתי היה שונה. לי צרם עצם השילוב של התכנים הקשים של מוות, הרג, הקרבה, בתוך הקלילות הילדותית הזאת, ועוד יותר צרם לי הקשר שאני רואה להקצנה שהחברה שלנו לוקה בה. ייתכן שהמסרים בספרים של דנידין הלכו והתעדנו במשך השנים, וסמוך להסכמי אוסלו יצא ‘דנידין ודינדין שומרי השלום', אבל לדעתי החברה שלנו הולכת ומפנימה חזרה אותם מסרים אלימים וקשים, שבאים לידי ביטוי בין השאר בחקיקות גזעניות בכנסת. ולכן בחרתי להדגיש ולעסוק עכשיו בנושא הזה".

מפאת כבודו של הנפטר, נועם מבקשת להוסיף שלא כל ספרי "דנידין" מגויסים ורוויים באלימות. "ישנם ספרים שמתארים הרפתקאות ילדות משעשעות שנובעות מייחודו של דנידין כבלתי נראה".

ליאור צור, בן 30, סטודנט לפילוסופיה ומעצב חובב שעיצב לנועם את הפונטים של הכותרות לקומיקס, מספר שבילדותו התייחס לסדרה כאל ספרות פנטסיה. "אהבתי מאוד את הספרים ורק היום אני מבין את הבעייתיות שלהם", הוא אומר. "גדלתי בבית דתי ימני. ההורים שלי עודדו קריאה ולא חשבו שזה נחות. התחברתי מאוד לספרים בצורה לא מודעת. איזה ילד לא היה רוצה כל-יכולת כזאת?; ילד שמתמודד עם עולם המבוגרים כפי שאתה לא יכול. כשאתה בבית ספר יסודי אתה עדיין לא עומד על דעתך ומבין מה טוב ומה רע. את המיתוס הציוני קניתי בלי לחשוב. בשבילי אלו היו הרפתקאות".

צור מוסיף עוד אבחנה שהתוספה לו כקורא מבוגר: "הנרטיבים של ספרי ‘דנידין' מזכירים לי את משחקי המחשב של משחקי תפקידים, שמושכים אותי עד היום. יש בהם אלמנט של סיפור חניכה שאפשר להזדהות אתם, בעיקר כשאתה בן שמחפש אחרי מודל ההזדהות הגברי. כמו בספרי ‘דנידין', בהתחלת המשחק אתה ילד ואין לך סיכויים, ואז בעולם החדש הזה של המשחק מתגלה שבעצם אתה הגיבור המרכזי בו ואתה מציל את העולם. ומי לא רוצה להציל את העולם".

-------------------------------------------------------------------------------------------

למכור הרבה ולהרוויח מעט

שרגא גפני, יליד 1926, החל לכתוב בראשית שנות ה-50. הוא היה לוחם לח"י והיסטוריון צבאי לפני שנהפך לסופר ומתרגם. היבול שלו היה עצום. הוא פירסם כ-150 ספרים פרי עטו - ספרי ילדים וספרות היסטורית, וכן תירגם כ-150 ספרים.

את ספריו כתב גפני בשמות עט. על ספרי "דנידין" חתם בשם און שריג ועל רבים אחרים בשם אבנר כרמלי. על התרגומים חתם בשמו. בין השאר הוא תירגם את ספריה של אניד בלייטון מאנגלית.

לדברי אלי אשד, מומחה לתרבות ישראלית פופולרית, גפני לא היה גאה בספרי הילדים שלו, לפחות עד שנוכח לדעת שהם אהובים מאוד על ילדים ומצליחים, ולכן חתם עליהם בשם עט. הסדרה האהובה והמפורסמת ביותר שלו היתה "דנידין" ולאחריה "הספורטאים הצעירים". בכל מדורי הספורט הספידו השבוע את גפני. העורכים מן הסתם קראו את הספרים.

בראשית שנות ה-70 החלו נשמעים קולות ביקורת נגד גפני והוא הואשם בגזענות נגד ערבים ובכתיבה סטריאוטיפית. הסנונית הראשונה היתה כתבה ב"הארץ". לאחר מכן הזכירו אדיר כהן ואוריאל אופק את הבעייתיות של ספריו בספריהם. עיתונאי פלסטיני כתב מאמר באנגלית והאשים את הסופרים הישראלים בשנאת ערבים בהתבסס על ציטוטים מספריו של גפני.

למרות הצלחתה העצומה של סדרת "דנידין", שראתה אור בהוצאת מ' מזרחי, אשד אומר שגפני לא הרוויח דבר על הספרים. בתו אמרה השבוע שהסיבה לכך היא "חוזים גרועים". אשד מוסיף: "הוא הרוויח עליהם רק שכר סופרים (ללא תמלוגים), והיה בסכסוך גדול עם מזרחי על הזכויות אבל הפסיד. כיום ‘דנידין' הוא סימן רשום של מזרחי עם כל המשמעויות הכלכליות של הדבר".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו