בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

היום שבו חברי הקיבוצים הרשו לעצמם להתפרע

יום אחד בשנה פרקו חברי הקיבוצים את עול האידיאולוגיה והעזו לרקוד ריקודים סלוניים, לשתות אלכוהול ואפילו ללגלג על סטלין. בפורים, כמובן

14תגובות

כארבעה חודשים אחרי ביקורו של נשיא מצרים אנואר סאדאת בירושלים, ב-1978, צעדה משלחת של פקידי ממשל מצרים לתוך חדר האוכל של קיבוץ מסוים. אווירה חגיגית שררה באולם. פעמי השלום הורגשו באוויר, והקיבוצניקים קיבלו את האורחים בכבוד ובהדר. נאומים מלאי פתוס נישאו, הורעפו מחמאות הדדיות והוחלפו לחיצות ידיים נרגשות. בתום קבלת הפנים הסתובבו המארחים עם הפקידים ברחבי הקיבוץ והתגאו ביבול השדה ובתנובת הרפת והדיר.

מה רבה היתה המבוכה כשהתברר, זמן קצר לאחר שהאורחים הכבודים עזבו, שאלה היו לא אחרים מאשר חברי הקיבוץ מחופשים ומאופרים. המהתלה תוכננה לקראת פורים, שחל באותו חודש ושנשכח מלב בתכונת הביקור. הפארסה התפרסמה בעיתונות. העלבון שחשו בעלי תפקידים בקיבוץ, שהמתיחה היתה על חשבונם, צורב עד עצם היום הזה.

המתיחה הזאת תיזכר לדיראון עולם בדברי ימי אותו הקיבוץ. אך היא לא היחידה. בפורים בקיבוצים הותר הרסן לחלוטין. באחד מהם, למשל, השתלט בן לילה ענף הלול על חדר האוכל, על הרצפה פוזר חציר ותרנגולות קירקרו בעוז, להפתעת החברים שבאו לאכול. כל קיבוץ והמתיחות שלו, שגרמו התקפי חרדה למזכירי קיבוצים.

משה ארז. באדיבות פרויקט שימור לדורות בבית יגאל אלון

"פורים בקיבוץ היה יותר מחג לילדים", אומר יובל דניאלי, אמן והיסטוריון של אמנות קיבוצית, המשמש אוצר ארכיון יד יערי בגבעת חביבה. "זאת היתה סאטירה אחת גדולה. התנועה הקיבוצית מאוד נזירית ומחמירה. היא קיבלה עליה את הקולקטיביות הרעיונית ואת דבר ההנהגה. אבל יום אחד בשנה היה מותר לבוא חשבון.

"כבר בשנות ה-30 היה בפורים דגש על הצד החזותי והועלו מחזות. כל תיאטרון הילדים בקיבוצים התפתח מאירועים אלה, שהשלד שלהם, לפחות בהתחלה, היה סיפורי המגילה. אחד ממאפייני החג הקיבוצי הוא שעל סיפור מקראי או מסורת יהודית הלבישו את האקטואליה. בפורים באו חשבון עם כל העולם. המחנכים, האידיאולוגיה, מנהיגי המקום והתנועה כולה".

המסורת של ההתפרקות בפורים החלה לאחר מלחמת העולם השנייה ועוד גברה אחרי מלחמת העצמאות. "צריך להבין שבשגרה אנחנו נורא רציניים. ממש עטופי יגון ושכול", ממשיך ומסביר דניאלי, חבר קיבוץ המעפיל, יליד 1943. "אצלנו חלק מהחברים הם יוצאי שואה. השואה, היגון והנופלים במערכות ישראל לא עוזבים אותך, וכל חג הוא יום זיכרון בעצם. והנה יש חג שמותר להשתולל ולשבור קצת את הצער והרצינות. יש לגיטימציה לשמוח".

כמה ימים לפני אירוע השיא, חדר האוכל שינה את פניו, לשמחת הילדים. "אטמו את החלונות הגדולים שמהם נשקף הדשא הירוק, והמקום כולו נהפך להרמון בסגנון פרסי, למאורת עלי באבא, כיד הדמיון", נזכר דניאלי.

עשו לנו לייק ותוכלו לקבל את מיטב כתבות גלריה ישירות אליכם

כשבגר היה אחראי לעיצוב האירועים הללו. כך למשל בשנת 1969, בהשראת הנחיתה על הירח, הפך את חדר האוכל לאתר קוסמי ובו חלליות. "הלילות לפני החג היו קודש לארגון האירוע", הוא מספר. "היינו עושים הכל ביד ומשתמשים בפסולת תעשייתית. זאת היתה יצירת אמנות סביבתית".

תוכן האירוע נשמר בסוד ויצר ציפייה אצל המבוגרים והילדים כאחד. ואולם ילדים לא הורשו להשתתף. "ההנחה היתה שהמבוגרים לא ירגישו נוח להשתטות לפני הילדים", מסביר דניאלי. הותר להם להשתתף רק בגיל 17-18. "זה היה כבוד גדול, והיינו סקרנים ומרוגשים", הוא נזכר.

הקישוטים והתחפושות שימשו רקע הולם לשבירת השגרה והחוקים. דניאלי, שקיבוצו משתייך לשומר הצעיר, מספר למשל שהחברים נהגו לשתות משקאות אלכוהוליים בפורים. "באופן הרגיל השומר אסור לו לשתות. פורים נתן לגיטימציה לדברים שביום-יום לא היה מקובל לעשות אותם. למשל לרקוד, לא עלינו, ריקודים סלוניים ולהתיילד: להתחפש למשל לתינוק עם מוצץ".

מפליני עד משה דיין

ההתחפשות, ההתלוצצות וההתיילדות הלגיטימיות בפורים מילאו איפוא תפקיד חשוב בחברה הקיבוצית הסגורה. למעשה תיעל החג את הצורך האנושי בהתפרקות ובסטיה מהשגרה, בדומה לקרנבלים ולפסטיבלי תחפושות ומסיכות בתרבויות שונות.

משה ארז. באדיבות פרויקט שימור לדורות בבית יגאל אלון

ד"ר חוה אלדובי, מרצה במחלקה להיסטוריה ותיאוריה בבצלאל, מזכירה בהקשר זה את הפילוסוף הרוסי מיכאיל בכטין ומושג הקרניבליזם שטבע. "בכטין מדבר על חתירה תחת היררכיות, היפוך היררכיות וסדרים חברתיים", מסבירה אלדובי, המתמחה בחקר הקולנוע של פליני, שיש בו יסוד קרניבליסטי מובהק בשילוב של ליצנים ופסטיבלי מסיכות. "הגעה למקומות הנמוכים, ירידה לשוליים, לביבים, אל מתחת לחגורה, ליצנות קרקס - כל אלה מאפשרות לחוות את כל מה שאסור. קרניבלים מספקים מימוש של אשליות".

האווירה חסרת העכבות חילחלה גם לעולם הילדים. גם להם היו אירועים משלהם. כבר בצעירותו היה דניאלי מגויס למלאכת הקישוט ונעדר מהלימודים כבר כחודש לפני פורים. "היינו קובעים נושא מסוים - חיות, אגדות וכדומה - וכל המוסד החינוכי היה נהפך למתחם מקושט", הוא מספר. "לא משנה מה היה הנושא, זאת היתה פלטפורמה לירידה על המורים. הם היו מסכנים לגמרי".

דומה כי ההתחפשות היתה יצרית יותר. כי בפורים הושלה הפוריטניות ליום אחד. האחידות הקיבוצית נזנחה, וקטנים כגדולים העזו להתלבש ולהיראות כפי שהם רוצים. "הילדות וגם הבחורות שלא היו יכולות להתאפר ביום-יום משחו את השפתיים באודם, נעלו נעלי עקב ולבשו שמלת כלולות. הבנים לבשו עניבה וחליפה וליום אחד היו אנשים עשירים", מספר דניאלי.

תחפושות הילדות לא היו שונות מאלה של העיר באותה תקופה. "כילדים התחפשנו בעיקר לבני עמי העולם. כנאמר: ‘ילדי כל העולם התאחדו'", אומר דניאלי בחיוך. כשהיה בן שש הוא התחפש להודי וכעבור שנה לאינדיאני. במידה רבה, לדבריו, התחפושות ייצגו את הכמיהה להיות חלק מהעולם הגדול. ילדים גם התחפשו לדמויות כמו סינדרלה, פיטר פן, שלגיה וכן נסיכים ונסיכות, מכשפות ופיות וכדומה.

עם זאת, בימים שהקיבוצים נהו אחרי הקומוניזם מקצת הילדים והמבוגרים גם התחפשו למרקס או לנין. בתקופה של סטלין התהדרו בשפמים; "ברגיל אם היית צוחק על סטלין, היית מתחייב בנפשך", אומר דניאלי.

לאחר מלחמת ששת הימים, צה"ל קיבל קדימות: "משה דיין, קציני צבא, צנחנים ובכלל כל קשת כוחות הביטחון", כדבריו. עם זאת, כל השנים, החלפת זהות מגדרית לא היתה חריגה, ולדבריו "בנים היו מתחפשים לבנות שופעות חזה".

תחפושת אקזוטית

כדי לפרנס את תעשיית הדימויים והפנטסיות בפורים, נוסדו בקיבוצים מחסני תחפושות, שהעסיקו תופרות מיומנות במשך כמה חודשים לפני החג. מקצת המחסנים הללו נותרו עד היום. "זה אחד המפעלים השיתופיים הכי יפים בקיבוצים", אומרת עינת אמיתי, חברת קיבוץ גשר וחוקרת תרבות המשחק בקיבוצים. לדבריה, בקיבוץ שער הגולן למשל עוצבו התחפושות בידי מעצבת מקצועית, שלמדה עיצוב תפאורות בניו יורק ויצרה תחפושות מקוריות. לילדיה של אמיתי היא יצרה דמות של רוכב על סוס, כשהסוס, בגודל טבעי, עשוי מחומר ספוגי, והילד המחופש הוא הרוכב. וגם תחפושת מרהיבה של ים.

"במחסן התחפושות נשמרו מאות ואלפי תחפושות שפעם התחפש בהם ילד, כולן נוצרו ביד", מספרת אמיתי. האינדיווידואליזם פרח ליום אחד. לדבריה, "כל ילד היה אומר לאמא שלו או לגננת מה הוא רוצה, והיו מוציאים זאת לפועל". בילדותה התחפשו ליפאניות, סיניות, אינדיאניות, גם לאלה קארי הילדה מלפלנד. גם תחפושת התימנייה או התימני היתה פופולרית. "זה נחשב לאקזוטי", היא אומרת. "התחפשנו גם לדמויות מהספרים. ניסינו להגשים פנטסיות. להיות מישהו אחר".

רפרודוקציה: חגי פריד

אלמנט ההתחפשות שלט גם באוכל, לשמחת הילדים. "באת לשולחן והנה כל הביצים בצבעים: כחולות, אדומות, היו מרתיחים אותן עם ניירות קרפ צבעוניים", מספרת אמיתי.

מחסן התחפושות של ענת שביט בקיבוץ גבעת חיים איחוד הוא גלגול של מחסן התחפושות המקורי בקיבוץ. תחפושות דורה קשה למצוא כאן וגם לא גיבור-על בצורת יובל המבולבל. האוסף להשכרה בלבד.

את המחסן פתחה שביט לאחר שעבדה כמאפרת במשך שנים. קודם לכן היתה גננת בקיבוץ. לדבריה, "רוב הילדים בגן שלי התחפשו לדמויות מהמגילה. וגם אם היה פה ושם קאובוי, מצאנו לו תפקיד של שומר ראש. היו תחפושות די סטריאוטיפיות מבחינה מגדרית והכל נתפר בקיבוץ". כיום, היא מוסיפה, "חלק אני תופרת, אבל אני גם מקבלת בגדים מהפקות של בתי ספר, אנשים מביאים לי מחו"ל. כשיש משוגע לדבר, הדברים מגיעים".

נראה ששביט, כמו אמיתי ודניאלי, אינה מתגעגעת לעבר, לא למופעים הגדולים בפורים ולא לתחפושות היצירתיות של פעם. דניאלי מספר שכיום ילדיו אחראים על האירועים ובדרך כלל מזמינים די-ג'יי. נכדיו מתחפשים לגיבורי-על שהוא לא מזהה. "דור דור ותחפושותיו", הוא אומר בהשלמה.

שביט והמוכרות המחופשות שעובדות לצדה מרכיבות תחפושות בהתאם לפנטסיה של הלקוח. "פעם לא הייתי יצירתית", היא אומרת. "ההפרטה שינתה הכל והייתי צריכה ליזום". את העסק הקימה במו ידיה ויש בו כ-20 עובדים. היא מנסה לשמור על המסורת הקיבוצית אך גם מתחשבת ברצונות של הלקוחות. "אני הולכת אתם. אנחנו ממציאים על המקום. אם מישהי רוצה להיות שוטרת סקסית או דרדסית אני אעשה אותה שוטרת סקסית או דרדסית, אבל זה לא יהיה כמו בחנות".

ליצן בראש הישיבה

בדומה לחברה הקיבוצית של פעם, גם בחברה החרדית בולט בפורים אלמנט הפורקן. אפילו עד כדי הקצנה. למרות אזהרות הרבנים, הרחוב בבני ברק נהפך כל שנה בפורים לקרנבל משולח רסן. ילדים לפני בר מצווה מעשנים, שותים, מסתובבים עד חצות הליל, המוסיקה רועשת ברחובות ומטמטמת את החושים.

בפורים מצווים לתת צדקה, וכדי לפתוח את הכיסים, בחורי ישיבות מתחפשים בתחפושות מרהיבות ומתדפקים על דלתות הבתים. הם, שהשחור שולט בלבושם, יכולים ליום אחד להסתתר מאחורי דמות ברדלס או שומר ארמון המלכה הבריטית, להחליף את כובע הלבד במצנפת ליצן.

חגי פריד

בדומה לכך, גם ילדות וילדים יכולים לממש מאוויים סמויים. לצד תחפושות מסורתיות של מרדכי היהודי או משה רבנו, בנים רבים בוחרים להתחפש לחיילים, אפשרות שהם לא יכולים לממש מאחר שרובם אינם מתגייסים לצבא. והבנות כבר מכינות את עצמן לייעודן ומתחפשות לכלות.

בישיבות החרדיות, וגם אלה בגוון דתי-לאומי, וכן באולפנות של הבנות בזרם זה, נהוגים לקראת החג אירועי רב או רבנית פורים. זהו אירוע שבו ליצן או ליצנית בית הספר מוכתרים לרב או רבנית המוסד, וסביב האירוע יוצרים מערכון מתמשך שמלעיג את הצוות החינוכי. בחברה סמכותית שעל פי המבוגרים והרבנים יישק דבר, זו הזדמנות לפרק ולו באופן זמני את המבנה ההיררכי ולפרוק עול, לפחות יחסית לשגרה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו