בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

חג גדול לשמרנים

פורים אמור לספק הזדמנות לבעיטה במוסכמות. אז למה הבנות תמיד מתחפשות לנסיכות, ואיך משמש החג לשימור הסדר המעמדי והמגדרי הרע

11תגובות

לחג פורים, ממש כמו למי שחובשים מסכות במהלכו, יש כמה פנים. פניו היפים באים לידי ביטוי בעידוד הסיוע לעניים ובאחווה החברתית ואילו אלה המכוערים מעודדים רגשי נקמה קמאיים. מבלי להקל ראש בכל אלה, נדמה כי פרצופו המוכר ביותר של פורים נוגע ל"שמחת החג". זוהי שמחה מתוכננת היטב - ממנהגי האכילה והשתייה ועד למסורות הפורים-שפיל והעדליאדע, שבמרכזן ההתחפשות.

עטיית המסכות, לבישת הבגדים הלא-שגרתיים ונטילת הזהות החדשה, ולו באורח זמני, אמורות היו לספק הזדמנות נדירה. הזדמנות למה? אם לא לשבירת כללים ולבעיטה במוסכמות, לפחות להיכרות כלשהי עם תחושותיו, יתרונותיו ומגבלותיו של האחר.

אלא שבניגוד לקרנבל - ההילולה החושנית שנחוגה באותה תקופה של השנה בעולם הנוצרי - פורים נתפש בעיקר כחג לילדים. אולי זהו אחד ההסברים לפער העצום בין ערעור הסדר הקיים וחציית הקווים - המגדריים, החברתיים והמעמדיים, שהם ממאפייניו החשובים של הקרנבל, לבין "העליצות" המתוכננת והמתוזמנת של מסיבות פורים הצווחניות במרכזי הערים בישראל.

בעיטה במוסכמות ושבירת השגרה? בשכבות גיל מסוימות בגנים ובבתי הספר אין דבר יותר קונפורמיסטי מרפרטואר הדמויות שאליהן מתחפשים הילדים. אצל הבנות הבחירה מצטמצמת לא אחת לקטלוג של קומץ נסיכות פופולריות.

ילדה בת ארבע שתרצה להתחפש לנסיכה אריאל (בת הים) תדע לדקלם בקלות מה הם מאפייניה: שערה אדום, זנב הדג שלה ירקרק, עיניה כחולות והיא לובשת בגד ים עליון בצבע סגול; הנסיכה בל (גיבורת מעשיית "היפה והחיה") לובשת שמלה צהובה ושערה חום; הנסיכה אורורה ("היפהפייה הנמה") מתבלטת בשערה הבלונדיני ובשמלתה הוורודה.

ומה בנוגע לשלגיה? כל הורה יודע שגון עורה צחור כשלג, שפתיה אדומות כדם ושיערה שחור. תיאורה בבגדים כחולים הוא מוסכמה מקובלת. אלא ש"שלגיה" שהכרתם בילדותכם - מהמעשיות שהביאו לדפוס האחים גרים בתחילת המאה ה-19 ושהופיעה בסרט של וולט דיסני ב-1937 - היא לא בדיוק אותה "הנסיכה שלגיה" שאליה מתכוונים ילדיכם. שלגיה, אריאל, בל ואורורה ואתן גם סינדרלה ויסמין הומצאו מחדש על ידי חברת דיסני לקראת שנת 2000. במהלך שיווקי מבריק בפשטותו הן נשלפו אז מהמעשיות שבהן נטלו חלק, כדי ליצור יחד את המותג "Disney Princesses".

המותג "נסיכות" התמקד במוצרים: בובות, בגדים ונעליים, מצעים מודפסים, סרטים, משחקי מחשב ועוד המוני אביזרים נלווים. מחזורי המכירות - שעד מהרה נמדדו במאות מיליוני דולרים לשנה - העידו עד כמה גבוה הביקוש לאבק מלכות.

עם הזמן נכתבה המיתולוגיה של הנסיכות מחדש בסדרה ארוכה של סיפורים נטולי מעוף. הספרים (שחלקם תורגמו למרבה הצער לעברית) מתמקדים באפיזודות שוליות מחיי "הנסיכות", אם כי על פי רוב מוזכר בהן קשר רופף כלשהו לסיפור המקורי. בין שזאת בל, המעוניינת לאמץ כלב בניגוד לדעתו של "החיה", ובין שזו אריאל, המתאמצת להציל גור דולפינים מצרה, הספרים החדשים נהפכו לנדבך נוסף ומדכדך בעולם מלאכותי ופלקטי. הדילמות מסכנות החיים, הדרמות והטרגדיות המוכרות מהמעשיות המקוריות, שלא נעדרו מהן אכזריות, כאב וקיפוח (אך גם סופים "טובים" והתרות של המתח), פינו מקום לעלילות חסרות משמעות, כאלה שלא יעלו חלילה קמט בשמלת העלילה המושלמת שנרקמה בעבור כל אחת מה"נסיכות".

כדרכה של משפחת מותגים מצליחה התרחבה המשפחה עם הזמן וכיום היא כוללת גם את מולן, פוקהונטס, טיאנה ורפונזל. זו האחרונה, פעמונית מאגדות האחים גרים, גיבורת הסרט המצליח מאוד "פלונטר" מ-2010, אף עברה טקס הכתרה בסתיו האחרון בארמון קנסינגטון שבבריטניה, בנוכחות שאר הנסיכות, באירוע של דיסני.

הגדרת הגיבורה מהמסורת הסינית "הואה-מולן" כ"נסיכה מולן" התעלמה בגסות מהעלילה המקורית (ואפילו מהעיבוד לסרט באולפני דיסני), שעל פיה היא באה ממשפחה פשוטה ללא כל קשר לשושלת מלכותית. במקרה של מולן ההתמקדות בתואר הריק רק מעמעמת את ההיבט הנשי ההרואי בסיפורה של נערה, שהצטרפה לצבא הקיסר במקום אביה הקשיש.

מושתקות אך אמיצות

הדמויות המקוריות שהעניקו את שמותיהן ל"נסיכות דיסני" (בעיקר היפהפייה הנמה, סינדרלה ושלגיה, אך גם אחרות) פוענחו במשך השנים מנקודות מבט מחקריות מגוונות. לטובת מי ששקעו בתנומה במשך המהפכה הפמיניסטית וזו הפוסט-מודרנית כדאי להזכיר, כי על רקע שנאת הנשים והדיכוי המעמדי שעולים בבירור ברבות מהמעשיות העממיות הללו, יש שציינו דווקא את קולן הייחודי של הגיבורות המופיעות בהן. חלקן אכן פועלות להפליא (באמצעים המוגבלים העומדים לרשותן) בחברה האלימה והנצלנית הסובבת אותן. אך אפשר כמובן להבין גם את ההסתייגות מהפיכת הגיבורות המושתקות והמושפלות - כפי שהן מוצגות לא אחת - לדגם נשי לילדות ולנערות.

ז'אנר ספרי הנסיכות זכה בעשורים האחרונים לתחייה ולהצלחה אדירה. למעשה מדובר בכמה ז'אנרים, לעתים סותרים, וזאת מעצם ההגדרה האמורפית והפשטנית של המושג "נסיכה". כך ניצבים על המדפים ספרים מזן "מועדון הנסיכות" (אפשר למצוא שם למשל את סיפורה של הנסיכה לורן, "המתאהבת בשרשרת יהלומים יפהפייה"), לעומת ספר המופת (שהוקדש לו כאן טור בעבר) "הנסיכה שלבשה שקית נייר", שחיבר ב-1980 רוברט מונש ואייר מיקל מרצ'נקו (ראה אור בעברית בהוצאת "ברירות" אך אזל מהשוק). וישנה גם הסדרה לבני נוער "הנסיכה מראלה", שחיברה ג'וליה דונלדסון ואיירה לידיה מונקס (כנרת), המוקדשת לבבואה נסיכותית שמתגלה בפני הילדה אלן כשהיא מביטה במראה.

דרקונים, גיבורי-על, נסיכות ונסיכים הם חומר גלם מעולה, שממנו מורכבות מעשיות הילדים המשובחות ביותר. אלא שאין זה תירוץ מספק לבחירה בעולמן של הנסיכות כסיפור מסגרת לעלילות כה רבות הנכתבות לילדים גם בימינו. הבחירה הבנאלית, ליפול שוב ושוב למלכודת "המלכותית", מעידה למעשה, בחלק גדול מהמקרים, על צרות אופקים ועל מגבלה יצירתית.

היצירות הספרותיות הללו מקבעות לא אחת את ההיררכיות המעמדיות הישנות והרעות, שמהן מנסה החברה האנושית להיחלץ במאות האחרונות. חלק מספרי הנסיכות בני זמננו מייצגים כמיהה של חברת המבוגרים דווקא - געגוע לא מוסבר אל עולם ישן (שמעולם לא הכירו).

איפה העוגה

באמצע העשור הקודם, בשיאה של מגיפת "הנסיכות" של דיסני, ניצנץ בשוק הספרים ספר נוסף של דונלדסון ומונקס, "הנסיכה והקוסם" (תורגם לפני שנים אחדות לעברית בהוצאת כנרת). כהרגלה, דונלדסון, מחברת רבי המכר "טרופותי", "טרופותי הבת" ו"הענק הכי גנדרן בעולם" (את כולם אייר אקסל שפרד), לא נצמדה לנוסחאות המקובלות.

הספר, אגב, באמת מנצנץ: מהעטיפה ודרך כל אחד מעמודיו המרהיבים, נצנצים מחוספסים מעטרים את איוריו. מונקס ודונלדסון מדברות בו לכאורה בשתי שפות, בעוד שלמעשה הן מעצימות האחת את דרכי ההבעה של רעותה.

המאיירת יצרה עולם בנות סטריאוטיפי ורדרד ומנצנץ, שבו מתואר אפילו הקוסם הרשע כישיש חייכן למדי; ואילו ברובד העלילתי המחברת הניחה יסודות ליצירה קודרת ועוכרת שלווה. דונלדסון עושה שימוש בכלים הלקוחים ממעשיות הילדים הקלאסיות, כדי להבליט את מה שנראה לה חשוב. כך היא מדגישה את אומץ לבה, תעוזתה וחוכמתה של הגיבורה שלה.

"הנסיכה והקוסם" נפתח בהיפוך תפקידים: את מקומה של המכשפה הרעה הקלאסית תופס קוסם רשע. הקוסם נעלב משום שלא הזמינו אותו ליום הולדתה של הנסיכה לואיזה. הוא מגיע למסיבה (מתי ילמדו כבר ההורים באגדות להזמין גם את הילד המופרע של הגן?), מעניש את המוזמנים בהפיכתם לאבן וחוטף את הנסיכה. ברגע האחרון מציידת פיה טובה את הנסיכה בקסם, שיאפשר לה לברוח שבע פעמים מהקוסם, בעודה מחליפה צורה וצבע. פעם אחר פעם מאפשר הקוסם לנסיכה לברוח ופעם אחר פעם הוא תופס אותה באמצעות ספר הקסמים שלו, המגלה את מקום מחבואה. בכל פעם שהקוסם מאתר את הנסיכה היא מוחזרת לכלאה ומוטלות עליה משימות משפילות ("ביתיות" ו"נשיות", מהטלאת גרביים ושטיפת כלים ועד לקרצוף הרצפות).

רק ביום השביעי - ברמז מטעה למלאכת הבריאה, שכאן אמורה להיות תקווה ליצירת עולם חדש ושוויוני - הנסיכה מצליחה להימלט. היא מערימה על הקוסם ונהפכת לדף נייר לבן הנטמע בין דפי ספרו.

לואיזה חוזרת אל הארמון ועד מהרה מתברר שאין לה שום כוונות להפוך סדרי עולם (דווקא לקוסם הרשע חייבים לתת קרדיט שניסה לפחות לנתצם, כשדאג לאבן את האריסטוקרטיה מדושנת העונג בארמון). בני משפחת המלוכה ואורחיהם מתעוררים מתנומתם ולואיזה פורסת לכל אחד מהם פרוסה מעוגת יום ההולדת שלה. בשימוש שעשתה דונלדסון במוטיב חלוקת העוגה (כלומר המשאבים החברתיים) היא היטיבה להצביע על הכשל הבסיסי בערגה לעולם המלכותי, הבלתי שוויוני והרקוב מעצם טבעו.

הספר "הנסיכה והקוסם" יונק ממסורת שאינה תקינה פוליטית ואינה מייפה את המציאות. הוא אמנם מציב עקרונות פורצי דרך מההגות הליברלית והפמיניסטית - הדף החלק, המאפשר לגיבורה להימלט מאחיזתו הנצלנית של הקוסם, הוא רק דוגמה אחת לכך - אך בה בעת גם מבליט את הסתירה שבין חצר המלכות וגינוני הנסיכות לאפשרות האמיתית ליישם עקרונות אלה.

הקריאה בו עשויה להעלות את השאלה שצריך לשאול את עצמו כל הורה ל"נסיכה" בפורים: עד מתי נשתף פעולה עם סמלו המנצנץ של עולם האתמול המעמדי והמפלה הזה?



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו