בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ביקורת

הלורקס: ציניות הוליוודית במסווה של סרט ילדים

העיבוד הקולנועי למשל האקולוגי של ד"ר סוס נתפר למידות המחאה, האופנתית כעת. על הדרך הוא גם רשם שיא שנתי של מכירת כרטיסים

5תגובות

"הלורקס" הוא סרט מקולקציית האביב של השנה; סגנון האקו-שיק שלו נתפר למידות המחאה, האופנתית כעת. לטובת המבוגרים בקהל שאולי במקרה לא מבינים זאת מהסיפור הישיר, ומשירתו של הרשע "כמה אני מגעיל, את חשבון הבנק אני מגדיל" - נשתלה ברקע כרזה של הסרט "גדולים מכדי להיכשל" (שתיאר את הצלת הבנקים בארצות הברית בזמן המשבר הכלכלי של 2008).

בקביעה שהסרט הוא סוג של אביזר נלווה לעידן הנוכחי אין שום עקיצה על חשבון המחאה. להיפך - העקיצה היא על חשבון אולפנים הוליוודיים שעושים סרט על רשעותם של תאגידים, על ההרס שהם זורים, על הציניות שמאפשרת להם למכור "כל דבר בבקבוק מפלסטיק", אפילו אוויר - וכך באופן ציני מרוויחים מסרט ילדים על כל הנושאים האלה.

"הלורקס", משל אקולוגי של הסופר האמריקאי המכונה ד"ר סוס, רשם שיא שנתי (בינתיים) של מכירת כרטיסים בסוף השבוע הראשון לצאתו בארצות הברית (70.7 מיליון דולר).

 

עשו לנו לייק ותוכלו לקבל את מיטב כתבות גלריה ישירות אליכם

הספר שעל פיו נעשה הסרט נכתב ב-1971. הוא מתאר כיצד יזם צעיר וחסר מעצורים רוקן את הטבע מכל העצים שלו. אחר כך, מרוב בושה על השממה שהותיר מאחוריו, גזר על עצמו התבודדות בתוך גזע עץ. שם מוצא אותו ילד סקרן ושמו טד.

את הסרט הפיקו יוצרי "גנוב על הירח" הנהדר ו"הורטון" (סרט קודם על פי ספר של ד"ר סוס) המקסים. את העולם הסוסי, שבספר מתאפיין בצבעוניות פסטלית מרוככת, הם מיקמו בלונה פארק של צבע מלאכותי. טד ובני עולמו חיים מבלי משים בבועה כמו זו של "המופע של טרומן", פלסטיקית ומלאכותית, שנעלמו ממנה העצים הוורודים הנוצתיים (הטבעיים יותר?) שהיו שם קודם לכן.

המניע של טד לחפש את עולם הטבע הוא לרצות את מושא אהבתו - אודרי, נערה מבוגרת ממנו - יותר מאשר רצון לחיות בעולם שבו לא צריך לקנות אוויר לנשימה בבקבוק. כך הוא פוגש דמות ושמה אז-לר (תרגום נחמד ל-ler-Once), שמגוללת לפניו את סיפור ההידרדרות של הסביבה. ממנה הוא מקבל זרע שבעזרתו אפשר יהיה למצוא את העולם שאבד.

למרות כל אלה, החוויה של ילדים מהסרט הזה שונה. שלא כמו במקרים רבים שבהם נכון להפנות את לב הילדים למניפולציה שהמסכים עושים בהם, בפרסומות ושאר מסרים - כאן לא בטוח שזה נחוץ. כל מה שהמבוגרים בקהל אולי רואים ומגלגלים עיניים מולו, הילדים עיוורים לו. נכון יותר: דרך משקפי התלת-ממד והמשקפיים הוורודים שהם מרכיבים באופן טבעי - הכל נראה קצת אחרת. הם לא ערים לציניות של האולפנים ההוליוודיים ולחיזור הטרנדי אחר לבם של משלמי הכרטיסים. הם צופים בסרט המדבר אליהם, בעזרת כמה דמויות חביבות כמו סבתא (בגרסה המקורית מדבבת אותה בטי וייט), דגי זהב מזמרים מתוקים, שלל צבעים ואירועים, על נושאים כמו שמירה על הסביבה ואזהרה מפני התמסחרות של תאגידים חסרי לב.

אחר כך אפשר יהיה לדבר אתם על חולייה של חברה שכזאת, בזמן שהם אוכלים ארוחת-ילדים, משחקים בצעצוע המשווק יחד עם הסרט, באחד מסניפי הרשת המזון המהיר הקרובים לבית הקולנוע.

"הלורקס". בימוי: כריס רנו וקייל בלדה, תסריט: קן דאוריו וסינקו פול. ארה"ב 2012, 90 דקות



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו