בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הספר שמזכיר שבכלל לא קל להיות ילדים

"אלכסנדר והיום האיום ונורא וגרוע ולא טוב בכלל", שיראה אור בעברית בשבוע הבא, מתאר ברגישות את תקופת הילדות המעצבת

4תגובות

הספר הנפלא, הנהדר, המקסים והטוב בהחלט "אלכסנדר והיום האיום ונורא וגרוע ולא טוב בכלל", שחיברה ג'ודית ויורסט ואייר ריי קרוז, חוגג השנה 40 מאז יצא לאור לראשונה באנגלית, ב-1972. למרבה השמחה, בשבוע הבא הוא יתפרסם סוף-סוף גם בעברית, בתרגום מיכל אלפון, בהוצאה משותפת של כתר ואורים.

אלכסנדר, ילד כבן חמש, הלך לישון עם מסטיק בפה והתעורר כשהוא דבוק לשערו; הוא דרך על הסקטבורד שלו והסוודר נפל לו לכיור ונרטב. בתבונתו הוא הסיק מיד איזה יום זה הולך להיות: איום ונורא וגרוע ולא טוב בכלל.

ויורסט מציגה את יומו של אלכסנדר בגוף ראשון, כפי שהוא משתקף מבעד עיניו. ההדגשה המילולית המוגזמת ("איום ונורא וגרוע ולא טוב בכלל"), המייצגת יפה שלב התפתחותי של השפה והתודעה בילדים, היא רק דוגמה אחת לרגישותה הרבה של המחברת לניואנסים של תקופת הילדות המעצבת.

אפילו באוסטרליה

האיור הצבעוני שעל עטיפת הספר מפגיש את הקוראים עם אלכסנדר השרוע במיטתו זועף. המיטה נראית קצרה ורעועה והילד דחוס בתוכה. על הרצפה נעל בית כחולה אחת, נעל התעמלות אדומה אחרת וגרב. מתחת למיטה נראה כדור ולא הרחק משם ניצב הסקטבורד הפוך. קרון רכבת הצעצוע המחובר לקטר, ובו נהג המחכה לצאת לדרך, מסמן כי היום עומד להתחיל. ארשת פניו של אלכסנדר והכותרת של הספר מבהירים לנו באיזה מצב רוח הוא ייפתח.

בהוצאה בעברית בחרו, בתבונה, להביא לדפוס גרסה מיוחדת של הספר שיצאה בארצות הברית. ייחודה בכך שאלכסנדר מופיע בה בצבע, בעוד ששאר הדמויות והחפצים נותרו בשחור ולבן (בגרסה המקורית של הספר כל האיורים בתוך הספר הודפסו בשחור-לבן). הבלטת הגיבור ועמעום הסביבה באמצעי הפשוט הזה קולעים היטב לרוח העלילה, כמעין מקבילה חזותית לדיבור בגוף ראשון.

אלכסנדר הוא שם בנה הצעיר של המחברת ג'ודית ויורסט, אח לשני בניה האחרים, אנתוני וניק, שגם הם מופיעים בסיפור העלילה. "אלכסנדר והיום האיום ונורא וגרוע ולא טוב בכלל" מוקדש להתמודדות האנושית עם כל אותם גורמים שאינם בשליטתנו, אך בעיקר הוא מתייחס למקומו הנזיל והמשתנה של האדם בחברה. ויורסט, המציגה מונולוג משעשע שבו מעיד אלכסנדר על כל מה שהשתבש ביומו, טווה במקביל את המעגלים החברתיים שבהם הילד פועל.

הספר נפתח ונסגר באיור המציג את אלכסנדר בחדרו. זהו האינדיבידואל, אך הוא לא מתקיים ב"גן נעול". האיור הפותח של קרוז רומז לכך: אלכסנדר נראה בו עומד בקדמת מיטתו, ידיו משולבות בכעס והוא מביט היישר אל הקוראים (כמו מודע לקיומם).

בנוסף לכך, ברקע נראה בבירור חדר אמבטיה פתוח, הצמוד לחדר השינה. זהו רמז למה שיתברר בהמשך: אלכסנדר ישן באותו החדר עם שני אחיו הבוגרים. עולמו מתמזג כך שוב ושוב עם עולמותיהם ושב ונפרד מהם.

מפח הנפש הראשון של אלכסנדר עם יציאתו מהחדר מתרחש כבר בארוחת הבוקר. אחיו מוצאים הפתעות בקופסאות הדגנים שלהם אבל בקופסה שלו "יש רק דגנים". בגן המצב לא טוב בהרבה. בדרך לשם מתעלמים כל היושבים באוטו מתלונותיו של אלכסנדר, שצפוף לו ומעוך לו, ואילו הגננת מעדיפה את הציור של פול על פני הארמון הבלתי נראה שצייר. את ה"העדפה" הזאת מציג המאייר באופן המעודן ביותר. הגננת נראית מחייכת חיוך זעיר ואילו פניו של אלכסנדר מתכרכמים באכזבה.

מידת האכזבה שאלכנסדר חווה במצבים שונים אינה הולמת בהכרח את חומרתם. מבחינתו, העובדה שמצאו חור רק בשן שלו אינה חמורה יותר או פחות מהעובדה שהגננת העירה לו ששר בקול רם מדי או שבערב היה צריך ללבוש פיג'מה עם ציור הרכבות שהוא לא אוהב.

האנקדוטות שאלכסנדר מונה מצחיקות מאוד לפעמים ("כשספרנו היא אמרה ששכחתי את שש עשרה. מי צריך את שש עשרה?" הוא רוטן), אך ככל שהן נאספות ונערמות זו על גבי זו מתחוור כי ויורסט מעבירה תחושה אותנטית של ילד, שהסביבה אינה קשובה לו.

אלכסנדר הוא אולי ילד ממורמר קצת, שנוטה להתלונן ללא הפסק, אבל גם המבוגרים וגם הילדים שסביבו לא ממש עוזרים. בנסיעה אל הגן אכן נראה שאיש לא מקשיב לבקשותיו לשבת ליד החלון; רופא השיניים מודיע בחצי חיוך על החור שמצא בשן של אלכסנדר (ומביט אל אמו ולא אליו) ובמשרד של אבא שלו כולם כל הזמן גוערים בו.

כך, כאשר מגיעים אל כפולת העמודים שבה נראית מיטת הקומתיים של אחיו הישנים של אלכסנדר, בעוד הוא שוכב על גבו, עיניו פקוחות והוא אינו מצליח להירדם, מתחזקת ההזדהות עם תחושות התסכול והבדידות האותנטיות שלו.

לכל אורך הספר מאיים אלכסנדר שיעבור לאוסטרליה. לקראת סוף היום, במיטה, כשהוא מונה בינו לבינו את כל הדברים המרגיזים שקרו בערב (ניק לקח לו את הכר, הנורה נשרפה, הוא נשך את הלשון, החתול העדיף לישון עם אנתוני), משלים אלכסנדר סוף-סוף עם המציאות. "אמא אומרת שיש ימים כאלה", מרגיע הילד את עצמו, "אפילו באוסטרליה".

וזוועות אחרות

ויורסט היתה כבת 40 כשהספר "אלכסנדר והיום האיום ונורא וגרוע ולא טוב בכלל" התפרסם בארצות הברית. גילה ראוי לציון הן משום שהוא מעצים את הפליאה לנוכח מי שהצליחה לשמר נקודת מבט ילדית גם בעשור החמישי לחייה; ובעיקר בשל החשיבות הרבה שהיא עצמה מייחסת לציר הזמן שעליו נעים חייה.

אחת לעשור ויורסט מפרסמת ספר שירה המוקדש לאבן הדרך הכרונולוגית שהגיעה אליה. את ספר הילדים על אודות אלכסנדר, למשל, היא כתבה בין היצירות שכותרותיהן המשעשעות-מרירות הן "It's hard to be hip over thirty: and other tragedies of married life" ו"How did I get to be forty and other atrocities" (קשה להיות מגניבה אחרי גיל 30: וטרגדיות אחרות של חיי הנישואים" ו"איך נהייתי בת 40 וזוועות אחרות").

מאז שהתפרסם "אלכסנדר והיום האיום ונורא וגרוע ולא טוב בכלל" הוא תורגם לשפות שונות, עובד לתוכנית טלוויזיה ולמחזמר ובקרוב יעבור גם למסך הגדול. את סרט הקולנוע תביים ליסה צ'ולודנקו ("הילדים בסדר") וייתכן שישתתף בו סטיב קארל ("המשרד").

עכשיו, לאחר שיוצג הספר המבוגר-הצעיר של ויורסט לפני הקהל הישראלי, כדאי לשקול להביא לדפוס בעברית גם ספר נוסף שלה (שאינו ספר ילדים), שכותרתו הארוכה מתחילה במלים "Alexander and the wonderful, marvelous, excellent, terrific ninety days" ("אלכסנדר ותשעה הימים הנהדרים, הנפלאים, המצוינים והמעולים"). זוהי עדות ממקור ראשון, שנכתבה ב-2007 לרגל חזרתו של אלכסנדר לבית הוריו, עם אשתו ושלושת ילדיהם, לתקופה שבה עבר ביתם שיפוץ מקיף.

בספר זה הסבתא שבוויורסט נחרדת מערימות הצעצועים, העגלות וציוד ההחתלה שממלאים את הקומה השלישית בביתה; האמא שבה נתקפת שוב חרדות כשבנה (כמעט בן 40) שוהה מחוץ לבית עד שעה מאוחרת בלילה; הסופרת שהיא מזדעזעת מחוסר הוודאות המאיימת על אורח החיים המאורגן שלה ושל בן זוגה (הוריו של אלכסנדר, שהתרגלו כבר "לחיות לבד").

בעת הקריאה בספר הזה, למבוגרים, מתגנבת ללב התחושה שגם בעשור השמיני לחייה ויורסט היא התגשמותו של גיבור ספר הילדים הקלאסי שחיברה. כמו אלכסנדר הקטן היא לומדת כיצד להתמודד עם המציאות העוטפת אותה; כמוהו היא מביעה בישירות את תחושותיה, תסכוליה ומאווייה, ואינה מסתירה את הצורך להתרכז אך ורק בעצמה; וכמו הילד בן החמש גם היא מעומתת בחריפות עם התובנה שלא משנה לאן תפנה, או עד כמה תתבגר, המתח הבסיסי בינה לבין סביבתה ימשיך לספק ימים נפלאים וגם (לא מעט) ימים איומים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו