בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

האם ז'ול ורן עדיין יכול לשבות את דמיונם של ילדים

מה מקומם של ספרי המסע וההרפתקאות הקלאסיים עבור הדור הדיגיטלי שגדל על הארי פוטר? מחשבות לרגל ההוצאה המחודשת של "מיכאל סטרוגוב"

7תגובות

מה יפים היו הימים שבהם חיילים היו טהורי כוונות, אמיצי לב, זקופים ויפים. כשקצינים במדים אדומים ופיאות לחיים היו אורחי כבוד בנשפים. ובטרקלינים המוזהבים איווששו קרינולינות לצלילי ואלסים. הריקודים היו ריקודים אז, השפמים היו שפמים, והמלחמה הצפויה עדיין רחוקה.

לא היה יפה תואר ובעל רגשות נאצלים יותר ממיכאל סטרוגוב, גיבורו של הרומן בשם זה מאת ז'ול ורן, שבימים אלה רואה אור במהדורה מחודשת בהוצאת כתר. כבר בתחילת הסיפור נבחר מיכאל סטרוגוב לצאת למשימה חשאית בשירותו של צאר רוסיה. עליו להביא מברק למחוז אירקוטסק הסגור ומסוגר ולהזהיר את אחיו של הצאר מפני הבוגד האכזרי איוון, קולונל לשעבר בצבא הצאר שערק לצד הבוגדים הטטרים. "יידרשו לו אומץ לב ותבונה על-אנושית כמעט", מהרהר הצאר בדאגה על סיכוייו של השליח. אבל מיכאל סטרוגוב הוא האדם המתאים ביותר למשימה, ללא ספק.

רבים סבורים כיום כי ספריו של ז'ול ורן משתייכים לסוגת ספרי ההרפתקאות החביבה על בנים. אבל בגיל 12, בלי להיות מודעת לקטגוריות הללו, ולמרות נאמנותי הבלתי מעורערת לגיבורה אדומת השיער של "האסופית", התאהבתי בשליח העשוי ללא חת. כשקראתי את הספר במהדורה המהוהה בתרגום ארכאי, שהוסיף מן הסתם לקסם, הבנתי מיד שהוא הגיבור האולטימטיבי והגבר המושלם. עצם הזכרת השם מחוז אירקוטסק בסיביר, תחנתו האחרונה של השליח, מעבירה בי צמרמורת עד היום.

נדמה שכל מי שגדלו כמוני על ספרי המסע וההרפתקאות של המספרים הגדולים של המאה ה-19, כז'ול ורן וויקטור הוגו ("עלובי החיים"), הנריק סנקביץ ("בישימון ובערבה"), מארק טוויין ואחרים, נשבו בקסמן של דמויות המופת ולא פחות מכך בשמות המקומות העלומים על גבי הגלובוס.

"ז'ול ורן היה המדע הבדיוני של ילדותנו", אומר הסופר וחוקר הספרות יהודה אטלס. "אני מניח שקראו בו בעיקר בנים, אבל גם בנות. ככלל, בנים אהבו, אז והיום, ספרי הרפתקאות, וספרי ז'ול ורן היו באמת הפסגה.

"אני זוכר משלו את ‘הקברניט הצעיר', ‘הצפון נגד הדרום' על מלחמת האזרחים באמריקה, שאחר כך הצטרף יפה ל'חלף עם הרוח' שקיבלתי לבר-מצוה. אני זוכר גם את ‘20 אלף מיל מתחת למים', ואחריו את ‘אי התעלומות' שהוא מעין המשכו. ראינו גם את הסרט, שהיה צירוף של שני הספרים, ובו ישב השחקן ג'יימס מייסון, שגילם את קפיטן נמו, ליד האורגן הגדול בבטן הצוללת נאוטילוס וניגן את הטוקטה ופוגה של באך. עד היום יש לי ‘בור בבטן' כשאני שומע את היצירה.

"'מיכאל סטרוגוב', המתרחש בערבות סיביר, היה אחד האהובים ביותר", ממשיך אטלס. "מה חמרמרו מעינו כשהמנוול שבספר, איוואן אוגרייב, מעביר חרב מלובנת ליד עיניו של סטורוגוב השבוי וכך, כפי שהאמנו, מעוור אותו לעד. רק בסוף הספר מתברר שסטרוגוב לא התעוור אז, וההסבר פנטסטי מאין כמוהו: ברגע שהועברה החרב המלובנת ליד עיניו הוא נזכר באמו האהובה ובעיניו עלו דמעות. את הדמעות האלה אייד וייבש להט החרב המלובנת, אבל עיני סטרוגוב אהובנו נשארו רואות. כל זה מתברר לנו, הקוראים, כמובן, רק בסוף הספר. ואיזו אנחת רווחה בקעה מאתנו".

הרפתקאות ורומנטיקה

כיבוש המרחב הגיאוגרפי בספרים בעידן שלפני היות הכפר הגלובלי, לפני המצלמות הדיגיטליות ומפות גוגל, לפני שהכל נהיה נגיש כל כך ובטווח טיסה, היה מסעיר ומטלטל. היה בספרים הללו הממד של היציאה אל הלא-נודע. בייחוד לקוראים בארץ נידחת ופרובנציאלית לחופי הים התיכון.

ז'ול ורן קנה את עולמו כסופר שהקדים את ספרות המדע הבדיוני וחזה את המטוס ואת המסעות לחלל. אבל עוד לפני התיאורים העתידניים, הצטיין הסופר בתיאורי מסעות ברכבות קיטור משקשקות, באוניות הנישאות על פני הגלים ובגיבורים, נוסעים מתמידים בעולם מופלא ואקזוטי, כמו מיכאל סטרוגוב או פיליאס פוג ב"מסביב לעולם ב-80 יום". אין פלא שהוא היה לגיבורם של בני הנעורים במאה ה-20.

הסופר עמוס עוז מעיד על השפעתו של מיכאל סטרוגוב ב"סיפור על אהבה וחושך", בתיאור מפורט לפרטי פרטים של אותה סצינת עיוורון בחרב מלובנת. כך גם הסופרת רות אלמוג (בשיחה עם המשורר והמתרגם דורי מנור, "לראות את העולם הפוך ולמטה", שהופיעה בחוברת בהוצאת סל תרבות). החוקר והעורך פרופ' יגאל שוורץ ציין בעבר את הספר בין הספרים שהשפיעו עליו ביותר כילד. והיו גם אחרים.

"מיכאל סטרוגוב" נמנה עם ספרי ההרפתקאות שהציתו את דמיונם של דורות של ילדים. ספרים כמו "אי המטמון", "השבוי מזנדה", "אחרון המוהיקנים" (שאף הוא יראה אור בקרוב בהוצאה מחודשת בכתר), "רובין הוד", "אייבנהו", "בת מונטסומה", "ילדי רב החובל גרנט", "פנג הלבן", "שלושת המוסקטרים". בתקופה שאלה ראו אור ואחרי כן, במאה ה-20 מוכת המלחמות, הבליטו עלילותיהם את גורלו של האדם המיטלטל כקליפת אגוז בסערות ההיסטוריה, נתון בידי כוחות עלומים וחזקים ממנו, ורק תושייתו ורגשות נעלים עשויים להצילו.

בספריו של ז'ול ורן גם ניכרת הבנה לנפש האדם, שכיום אפשר לפרש אותה כפסיכולוגיה מרומזת. מיכאל סטרוגוב, למשל, רק למראית עין היה "אדם אדיש ושליו מאין כמוהו... אבל אדם חד עין היה מבחין, על פי האופן שבו כיווץ את שרירי הגבות, שהוא ‘אוכל את עצמו'", כך בעיבוד המחודש.

והיתה גם הרומנטיקה העדינה שעטפה את כל המרקחת הזאת וסייעה לצלוח גם את תיאורי הנוף הארכניים. אף כי כמה מקוראי הספרים הללו שבגרו כבר - כמו אטלס או הסופרת שהם סמיט - מגלים שהם נהגו לדלג על אלה (אני לא).

קצב של עגלה

למרות אהבתו הרבה אליהם כילד, אטלס תוהה איך יקבל "הדור הדיגיטלי הנוכחי, שאמון על ‘הארי פוטר' ופנטסיות גבה-גליות מסוגו, שמעורבות גם עם אימים וסכנות נוראות", את "מיכאל סטרוגוב" וספרי הרפתקאות אחרים מהקלאסיקה העולמית.

יחיעם פדן, עורך וחוקר ספרות ילדים ונוער, מחדד את הדיון. "בי זה מעורר חרדה מסוימת שאנחנו המבוגרים, הוצאות הספרים, ההורים, אומרים לילדים לקרוא ספרים שנכתבו במאה ה-19 ואחר כך כועסים שהם לא קוראים", הוא אומר. "למה שירצו לקרוא ספרים שמתנהלים בקצב של עגלה עמוסה?"

פדן סבור שרק מעטים מספרי ז'ול ורן עדיין ראויים לקריאה: "ב'מיכאל סטרוגוב' יש משהו ארכאי ביחסים בין האנשים. בסיבות למעשיהם. זה ספר פטריוטי על קצין שמחרף את נפשו למען הצאר. אין לו שום נגיעה להווה ולא לחיים של צעירים כיום".

אי–פי

הפתרון שנקט פדן בספרו "אודיסאוס" היה לספר מחדש את הסיפור הקלאסי. הוא מותח ביקורת על הפתרון של קיצור הספרים שנוקטות הוצאות ספרים ככתר ואחרות בעיבודים החדשים שהן מפרסמות. "זאת בעיה", אומר פדן. "מכיוון שאם מדפיסים את הספר כמו שהוא, הספרים ארוכים מכדי שבני נוער יוכלו להם, אבל אם מקצרים יוצא משהו לא כל כך הגון". צריך איפוא להיות סלקטיבי מאוד בבחירת הספרים, לדבריו. "לא כל ספר מתאים לזמננו ולפעמים עדיף לוותר מראש על ספרים ארוכים מדי, כדי לא להמאיס אותם על בני הנוער".

דוגמה לספר לא נחוץ, על פיו, היא "מכרות המלך שלמה" מאת הסופר האנגלי-ויקטוריאני הנרי רידר הגרד (מחבר "בת מונטסומה"), ששתי מהדורות שלו ראו אור לאחרונה במקביל, בהוצאת כתר ובסדרת הרפתקה (שיתוף פעולה של ההוצאות אוקיינוס ומודן). בזמנו הספר היה להיט גדול, אומר פדן, והיום הוא בעייתי, "בגלל האנטי-ערכים שיש בו. למשל, אם מישהו צריך למות עדיף שזה יהיה כושי ולא לבן הגון".

לעומת זאת, פדן מציין לשבח תרגומים חדשים בסדרת הרפתקה, שבה סופרים מתרגמים קלאסיקות, כמו "אוליבר טוויסט" מאת דיקנס שתירגמו שהם סמיט ואמנון כץ, "פנג הלבן" מאת ג'ק לונדון שתירגם יהלי סובול, או "נסיכה קטנה" מאת פרנסס הודג'סון ברנט בתרגום יהודה אטלס.

בשיחות אקראיות עם ילדים, גם כאלה שמיטיבים קרוא, נראה שהם לא להוטים על הספרים הללו. אם כך, מדוע בכלל ההוצאות להוטות באחרונה להוציא לאור את הספרים המיושנים? רחלה זנדבנק, עורכת ספרי הילדים והנוער בכתר, אומרת שהיא והעורכת היוצאת של ההוצאה, איריס מור, חשו שסדרת העבר "כתרי", שיצאו בה בשנות ה-70 וה-80 כל ספרי ההרפתקאות הקלאסיים, היא נכס של ההוצאה. "בדקנו וראינו שמדובר באוצר בלום", מספרת זנדבנק. "אלה תרגומים יפים ומושקעים שעשו אוריאל אופק ואחרים. ואלה ספרים שהמשיכו להיות על המדפים ולהימכר כל השנים. הספרים האלה החלו לאזול וראינו שהם זקוקים לעריכה מחודשת וראויים להדפסה מחודשת".

אשר לקיצוצים בספרים, זנדבנק אומרת שאלה נעשו בעבר ו"ההחלטות שעשו העורכים אז היו סבירות לחלוטין. מדובר בקיצורים במקומות שיש נאומים אינסופיים".

בנוגע לסיכויי התקבלותם על ידי הילדים, דעתה של זנדבנק שונה מזו של פדן: "הרושם שלנו הוא שלספרים הללו יש זכות קיום, ותמיד יהיה מי שיחפש אותם. ‘מיכאל סטרוגוב', ‘20 אלף מיל מתחת למים', ‘אי המטמון' או ‘אחרון המוהיקנים' - אני חושבת שההפניה אליהם צריכה להיות על ידי המבוגרים. ואם הילד משתכנע לקרוא את ה-30-40 עמודים הראשונים, ויצליח לגייס את הסבלנות, אני מאמינה שאלה הרפתקאות שעובדות בצורה מוחלטת. אם כי זה שונה מספר לספר".

האמירה שהמלצה על קלאסיקה יכולה לקלקל את הקריאה מקוממת בעיניה. "האם ניתן להם לקרוא רק ‘יומנו של חנון'? אני באה מבית שבו תירגמו את רילקה וצ'וסר (היא בתו של המתרגם וחתן פרס ישראל לתרגום שמעון זנדבנק, ת"ר). ברור שאני מאמינה בכך שהקלאסיקות צריכות להישאר על המדף, גם אם זה נמכר בטפטוף של כמה ספרים לשנה, וגם אם רק הילדים הלמדנים והקראנים קוראים אותן".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו