בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

צעצועים מחפשים משמעות

השתקפות העולם מבעד לתודעתם של הצעצועים היא רק אחד הנושאים הלא-שגרתיים של הספר "צעצועים יוצאים לטייל"

תגובות

"חשוך בתוך התרמיל", שם הפרק הראשון בספרה של אמילי ג'נקינס, "צעצועים יוצאים לטייל", שאייר פול זלינסקי, מניח את היסודות לאווירה ספרותית המדמה המתנה ללידה, שתאפיין את ההתרחשויות בפרק עצמו.

לאחרונה יצא לאור בעברית הספר המבריק הזה, המיועד לגילי ראשית קריאה (6 עד 10), בהוצאת "טל מאי" ו"ידיעות ספרים" (בתרגום רונית רוקאס). גיבוריו הם שלושה צעצועים והעלילה אכן נפתחת בחלל חשוך ומסתורי, שבתוכו הם מצטופפים בלי שיידעו מה צפוי להם.

השלושה - התאו "גושון" (Lumpy), הדגה "טריגוני" (StingRay) וצעצוע נוסף הנקרא פלסטיק - הם צעצועיה של "הילדה הקטנה". בדומה לכריסטופר רובין מ"פו הדב" לא"א מילן, הילדה היא שמעניקה לחבריה הדמיוניים ממשות (ולמעשה חיים). אלא שג'נקינס מתעניינת בעיקר בהשתקפות העולם מבעד לתודעתם של הצעצועים ולכן נמנעת מעיסוק מעמיק בילדה ולמעשה מותירה אותה על פי רוב מחוץ לעלילה.

הרעיון לתאר חוויות של חפצים דוממים טופל לא אחת ביצירות ספרותיות וקולנועיות. אך נדרשת יוצרת מחוננת כג'נקינס כדי לממש את הפוטנציאל שבו, מבלי שהספר ייהפך משעמם ולו לרגע.

"צעצועים יוצאים לטייל" הוא ספר מיוחד במינו. הוא לא עוסק במכשפים או בפיות ואינו מטפל באחד מרשימה ארוכה של קשיים והתמודדויות "מהחיים". עם זאת, הוא בהחלט עוסק בחיים, בהבדל קטן, שאלה הם חייהם של שני צעצועי בד וצעצוע אחד מפלסטיק.

לווטרינר? למזבלה?

שלושת גיבורי הספר שוהים רוב העת בסביבה טריוויאלית למדי. רק לעתים נדירות הם יוצאים מחדרה של הילדה הקטנה, ובכל זאת עולמם הוא עשיר ומלהיב. בעבורם כל "פגישה" עם המגבת התלויה באמבטיה - וזאת מגבת חכמה מאוד - או עם מכונת הכביסה (שכמיטב המסורת הצפון-אמריקאית, מוצבת במרתף) עשויה להיהפך לחוויה מפחידה, מסעירה ולא אחת גם מצחיקה.

מאז התפרסם "צעצועים יוצאים לטייל" באנגלית ב-2006 פירסמה ג'נקינס ספר המשך ולאחרונה גם ספר שלישי, שהוא למעשה פריקוול (יצירה המתארת התרחשויות שקדמו כרונולוגית לעלילה המקורית). באחרית הדבר לספרה זה היא משבחת את כישרונו של המאייר, היודע לדבריה לתאר את הדמויות בדיוק כפי שהופיעו בדמיונה "רק טוב יותר".

על עטיפת הספר "צעצועים יוצאים לטייל" מופיע האיור היחיד המלווה את הספר בצבע. הוא כולל את כל גיבורי העלילה. נראות בו בבירור שתי רגליים אנושיות ואפשר לנחש שאלה הן רגלי "הילדה הקטנה", שיסייעו לצעצועים לצאת לטיול. לצדן מופיעות בובת בד שטוחה וכחולה (טריגוני), בובת תאו חומה (גושון), כדור (זהו מעין ספוילר של המאייר לסיפור העלילה, שכן זהותו של פלסטיק אינה ידועה תחילה), כבשה ועכבר קטן. בגרסה הישראלית האיור הצבעוני שעל העטיפה נחתך בצדדים וכך נשמטו ממנו סוס הצעצוע וכמה עכברים ודמויותיהם של גושון וטריגוני אינן מוצגות בו בשלמות.

הספר "צעצועים יוצאים לטייל" מורכב משישה פרקים וכולל שבעה איורים בשחור-לבן, המתפרשים כל אחד על עמוד שלם. ג'נקינס מפיחה חיים - באמצעות הטקסט שחיברה - בתאו, בדגה ובכדור הפלסטיק. זלינסקי, לעומתה, מעביר באיוריו את הקוטביות במהותם של הצעצועים - בין חפצים ליצורים חיים.

מבחינה אמנותית רוב איוריו פועלים על פי כללי "הטבע הדומם", אך בדרך כלל מופיע בהם ולו רמז לתנועה ולהבעתיות. זלינסקי מציג את החפצים בקווים נקיים, תוך התמקדות בפרטים, בעיטורים ובקישוטים. את תחושת החיות הוא מצליח לנטוע בצופה בין היתר באמצעות זוויות המבט הלא-שגרתיות על החפצים - לא אחת מלמעלה או מלמטה, וכמובן באמצעות התנוחות והבעות הפנים של הצעצועים.

באיור הפותח את הספר נראים שלושת הגיבורים הקטנים בתוך התרמיל. זוהי מעין תמונת חתך ל"רחם" שממנו יבקעו טריגוני, גושון ופלסטיק אל סיפור העלילה. השלושה דחוקים זה לצד זה, עיני התאו והדגה פעורות לרווחה, גופם מעוות ומקופל בצפיפות. "חבל שלא שאלו אותי קודם", נאנח גושון, "אילו שאלו הייתי אומר שאני לא רוצה ללכת".

מי אני, מה אני

הקוראים, כמו הצעצועים, אינם יודעים לאן מתקדם התרמיל שעל גבה של הילדה. במשך הצעדה הקשה והלא-נעימה עולות השערות שונות בדבר הסיבה ששלושתם הוכנסו בוקר אחד לתרמיל ובעיקר בנוגע למטרת הטיול. ג'נקינס אינה מפקפקת לרגע בתודעתם של הצעצועים שהיא מתארת. התאו הקטן מיילל שכואבת לו הבטן וחושש שיקיא, טריגוני מוצגת כדגה משכילה, הדואגת להשלים את פערי הידע שלה מהדמיון, ופלסטיק מנסה לשפר את האווירה בהמהומים ובמלות הרגעה מהוססות.

שלושת הצעצועים חוששים שהם נלקחים לווטרינר (טריגוני הסבירה להם מה זה), או לגן החיות (פלסטיק מקווה שהם לא מספיק גדולים לשם כך), או שמצפה להם הגורל הגרוע מכל והם יושלכו למזבלה. "הילדה לא אוהבת אותנו והיא מנסה להיפטר מאתנו", בוכה טריגוני, החושבת שהיא יודעת הכל. אבל היא טועה. המסע בתוך התיק החשוך והלא-מאוורר של הילדה מסתיים בכיתתה. "אלה החברים הכי טובים שלי", אומרת הילדה ומציגה את צעצועיה.

בדרך הביתה השלושה מאושרים. גושון מנסה אמנם להבין למה התכוונה המורה כשאמרה שהוא "דומה מאוד לתאו אמיתי", בעוד שטריגוני ופלסטיק רק מתענגים על האישור שקיבלו לאהבתה של הילדה הקטנה.

ספרה של ג'נקינס, אף שהוא קליל ומשעשע, מעמיק שוב ושוב אל עולם התודעה והפילוסופיה. שלושת גיבוריה מייצגים מצבים שונים של הכרת העולם ותפישת האני. הפרק השני בספר, "פלסטיקיות היא בעיה קשה", מתמודד עם שאלות הנוגעות לממשות ולזהות, באופן שלא היה מבייש אף ספר מבוא לפילוסופיה לבני נוער (ובפרפראזה על מחמאותיה של ג'נקינס למאייר שלה, היא עושה זאת - "רק טוב יותר").

בחדרה של הילדה הקטנה מגלה פלסטיק את מדפי הספרים. טריגוני בילבלה אותו בנוגע ל"אמיתות" ו"עובדות" שאפשר למצוא בספרים (ואגב כך גם שלחה כמה רמזים עבים בדבר מגבלות הזיכרון ההיסטורי שלה כצעצוע). בספר המונח פתוח על רצפת החדר פלסטיק מוצא מידע על דגי טריגון ועל תאואים, אבל פלסטיקים לא מופיעים שם. במילון הוא קורא לבסוף כי פלסטיק "הוא חומר המיוצר מפולימר כזה או אחר" ונחרד לגלות כי "הפלסטיק מלאכותי". פלסטיק בורח אל מתחת למיטתה של הילדה ושם מוצא אותו חברו גושון.

המאייר, שבחר לתאר דווקא את הרגע הזה, מיטיב להדגיש כך את הפוטנציאל העלילתי במה שנראה במבט ראשון "רגיל" ושגרתי. באיור נראית מיטה גבוהה במיוחד (כך תופשים הצעצועים את מיטת הילדה), שכיסוי בד משתלשל ממנה עד לרצפה. פלג גופו האחורי של צעצוע בד נראה מציץ מתחת לכיסוי הבד. זהו גושון, הגוחן לעודד את חברו פלסטיק.

בעזרתה של המגבת החכמה טוק טוק פלסטיק לומד לבסוף מי הוא. "אני כדור!" הוא קורא באושר, "כדור, כדור, כדור!" תיאורו של המאייר מציג הצצה אל מה שאי אפשר לתעד - אל מה שקורה בחדר סגור כאשר איננו מסתכלים. באיור נראית מגבת זרוקה על הרצפה ואילו בחלל מרחף כדור, הנראה היטב גם במראה שמעל הכיור. האם יכול מישהו להוכיח מעל לכל ספק שדברים כאלה בדיוק אינם מתרחשים ברגע שאנחנו יוצאים מהחדר?

וכפי שג'נקינס מציגה לקוראיה האנושיים הצצות לעולמם של הצעצועים, כך היא גם חושפת את החפצים לעולמם המשונה והלא-מובן של בני האדם. בדיוק כמונו, טריגוני, גושון ופלסטיק רואים תמונת עולם חלקית ומקוטעת של עולם הממשות.

מנקודת ראותם העולם הזה עשוי להיות משעשע למדי. בפיקניק שערכו הילדה ואביה מתלכלך גושון מחמאת בוטנים דביקה. התאו אמנם לא מבין איך ייתכן שאוכל המרוח על פרוותו נחשב "לכלוך", אבל יותר מכל מטרידה אותו המחשבה שיישלח למכונת הכביסה.

אפילו טריגוני אינה יודעת לספר לגושון למה עליו לצפות מהחוויה הזאת (שכן היא עצמה מיועדת לניקוי יבש), אבל סיפוריה על המרתף שבו נמצאת המכונה כל כך מפחידים, שגושון מחליט להתחבא. בכייה של הילדה המתגעגעת אליו מדרבן את התאו לצאת ממחבואו ולהתמודד עם פחדיו. מכונת הכביסה מתגלה כיצור מקסים. מתברר שהיא סובלת מנוכחותו המשעממת של המייבש שלצדה ושמחה בחברתו של גושון. זלינסקי התעכב באיורו על רגעי ההמתנה מורטי העצבים של גושון בסל הכביסה המלוכלכת, לצד המכונה הלבנה והגבוהה והמנורה הבוהקת שבמרתף. מהסל - לפני שהוא מגלה כמה כיפית עשויה להיות תוכנית ניקוי אוטומטית האורכת 22 דקות בדיוק - גושון מבין כי דברים שרואים מהמרתף עשויים להיות שונים בתכלית ממה שרואים מהמיטה הגבוהה (או למרגלותיה).



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו