בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הסופר שחשף את הצד האפל של הילדות

מוריס סנדק, מחבר "ארץ יצורי הפרא" שמת לפני שבוע, יצר בעיקר מתוך חרדות; בראייתו המיוחדת הוא הבין שחייבים לתת לילדים להפר את החוקים

11תגובות

בראיון רדיופוני מרגש (ואחרון) שנערך עמו בספטמבר האחרון, מספר מוריס סנדק - אביר המפלצות וסיוטי הלילה, שמת בשבוע שעבר בגיל 83 - על ילדותו ועל זקנתו. הראיון הטלפוני שודר ברשת NPR האמריקאית לרגל הוצאת ספרו, "במבל ארדי" - ספר ראשון שכתב ואייר אחרי הפסקה של 30 שנה, שבהן אייר טקסטים לאחרים.

במבל ארדי הוא חזיר, יתום מהוריו (שלרוע המזל נאכלו). הוא גדל אצל דודה נטולת שמחת חיים, האוסרת בין השאר על חגיגות יום הולדת. אבל בגיל 10 הוא מתמרד וחוגג לעצמו יום הולדת. "לא עוד", אומרת הדודה כשהוא נתפס, ודורשת ממנו להבטיח שלא יחגוג יותר. והוא אמנם מבטיח, ברוח סנדקית טיפוסית, לא להיות שוב בן 10.

השורה הזאת בסיום הספר מזכירה לקוראים את הגדולה של סנדק, מי שנחשב לאחד מגדולי הסופרים והמאיירים לילדים במאה ה-20, בעיקר בזכות "ארץ יצורי הפרא" (שראה אור ב-1963 ובעברית ב-1984). היא מציעה רגע של נונסנס טהור, ששזורה בו עצבות. כשאתה בן 10, הילדות תיכף אוזלת, ואתה השטותניקיות והחגיגות, וכל הטוב שאולי טמון בה - לפחות בפנטסיה - שהרי גיל ההתבגרות מעבר לפינה.

אי-פי

באוסרה על החגיגות, הדודה משתמשת בביטוי שנשמע בהקשר לשואה: "Never Again", כפי שמציינת המראיינת ברדיו, טרי גרוס. סנדק משבח את האבחנה המעמיקה שלה. אפשר איפוא להבין מצירוף המלים הייחודי הזה, שבעיני הסופר והמאייר, ילדות מרוסנת עם הרבה חוקים, בלי ההזדמנות להיות ילד, להשתובב ולהפר את החוקים - היא אסון. ואמנם, "ארץ יצורי הפרא" עוסק במתח בין הצייתנות להפרת הרסן, בין להיות ילד טוב לרע; בפחדים והאשמה שכרוכים בחריגה מהגבולות.

סנדק מספר בראיון על אחיו הגדול, ג'ק, סופר ומאייר מחונן שהשפיע עליו רבות. לדבריו, ג'ק הציל את חייו בילדות, כשבילה אתו בקריאה, בציור וב"שיגעון", כהגדרתו. כך הרחיק אותו מהוריו חסרי ההבנה, שציפו ממנו להיות "ילד הגון". "ההורים שלי רצו שאהיה ילד טוב ואשתוק", אומר סנדק. "שנים כעסתי עליהם, אבל כשהתבגרתי הבנתי שקשה לגדל ילדים".

לשאלת המראיינת, סנדק מודה שמעולם לא רצה ילדים. סנדק, שיצא מהארון בגיל מאוחר, מקונן בראיון על מותם של חברו לחיים וידידים אחרים. הוא מסביר את אי הרצון שלו בילדים בכך שלא היה מתמודד עם העבודה הכרוכה בגידולם. אבל ייתכן שזה קשור גם לתפישתו את הילדות.

בראיונות קודמים הודה שכילד היה אפוף פחדים וסיוטים, ונראה שכתב ואייר את הצד האפל של הילדות מתוך חוויה אישית עמוקה. כך - בסרטו התיעודי של ספייק ג'ונס שיצא במקביל לסרטו העלילתי על פי "ארץ יצורי הפרא" - מספר סנדק שפרשת חטיפתו ומותו של התינוק של הטייס צ'רלס לינדברג ב-1932 השפיעה עליו. פרשה זאת העסיקה את העיתונות באמריקה כשהיה בן 4 בלבד, והיא נטמעה לתוך סיוטיו הפרטיים.

רפרודוקציה: תומר אפלבאום

לדברי עורכת ספרי הילדים והנוער של הוצאת כתר, רחלה זנדבנק, "סנדק בעצם איפשר לדבר על פחדים ומאוויים, שעד יציאת ‘ארץ יצורי הפרא' לא חשבו שראוי לדבר עליהם בספרות הילדים. הוא שיקף עולם רגשי שלם, וילדים עטו על זה, כי ראו בזה מראה. הוא תמיד דיבר על הילדות כדבר קשה".

וכך אמר כשקיבל את פרס האיור הקלדקוט מדל ב-1964 - כשנה אחרי ש"ארץ יצורי הפרא" ראה אור: "משנותיהם המוקדמות ביותר ילדים מכירים מקרוב רגשות קשים, פחד וחרדה הם חלק בלתי נפרד מהחיים שלהם, והם מתמודדים בקביעות עם תסכולים ועושים זאת הכי טוב שהם יכולים. הפנטסיה היא שמאפשרת לילדים להגיע לקתרזיס. היא האמצעי הטוב ביותר שיש להם כדי לאלף את יצורי הפרא. וזוהי המעורבות שלי עם החלק הזה של הילדות - השבריריות העצומה של ילדים".

אחרי "ארץ יצורי הפרא", סנדק יצר עוד שני ספרי פנטסיה - כל אחד בהבדל של עשור שלם כמעט, שלא תורגמו לעברית. הוא מתייחס אליהם כאל הטרילוגיה שלו. בשנות ה-70 ראה אור "In The Night Kitchen", סיפור הרפתקה שבה ילד נאפה בבצק של אופה שמן; השני, "Outside Over There" (1981) מספר על ילדה שיוצאת למסע חיפוש לאחר ששדים חוטפים את אחותה התינוקת, שעליה היא שומרת למורת רוחה. הסיפור מתייחס לחרדה של סנדק מהחטיפה של לינדברג. הוא גם העניק השראה לסרט "המבוך", שיצא ב-1986 בכיכובו של דייוויד בואי. ספרי הטרילוגיה מבוססים על פחדים, חרדות ואשמה.

רפרודוקציה: תומר אפלבאום

"אין בו שמץ מהעמדה של המחנך, או של ההורה שמספר סיפור לפני השינה", אומרת זנדבנק. "הוא באמת יוצר מתוך החרדות שלו, מתוך עצמו. ומשם נולדה התשוקה האדירה שלו כיוצר".

עם מכחול ביד

סנדק נולד ב-1928 למשפחה יהודית, שהיגרה מפולין וחיה בברוקלין. כילד תמיד צייר, וכנער אף פירסם את ציורי הקומיקס שלו בעלוני התיכון שלו. עדות לכישרונו אפשר לראות כבר בספר המחזור של תיכון לאפייט בברוקלין מ-1946 שאותו אייר. למרבה הפלא, עותק שלו נשמר בביתה של זנדבנק, שסבתה היתה המורה לספרות אנגלית של סנדק הנער, ריכזה ופיקחה על ספר המחזור.

רפרודוקציה: תומר אפלבאום

כשרחלה זנדבנק היתה בת 16, סבתה הזמינה ליום הולדתה את "הספר הגדול" שלו - אסופה מכתביו ואיוריו. ומאז הוא נערץ על זנדבנק. כמו סנדק, הסבתא נולדה באמריקה ב-1908, אך משפחתה היגרה מרוסיה. היא חייתה בברוקלין וב-1946, בשנות ה-30 לחייה, התמנתה ליועצת ומורה מלווה של ספר המחזור, שסנדק היה המאייר שלו. היא המשיכה ללמד שנים רבות בתיכון ועלתה לארץ ב-1952 מברוקלין עם בעלה, העורך והסופר שלמה גרודזנסקי. ב-1987 מתה.

בספר המחזור של לפאייט בברוקלין מתואר סנדק כאמן הכיתה בכפולת עמודים, שבהם נראים בני הכיתה כדמויות קומיקס שפרצופיהם מצולמים וגופם המיניאטורי מצויר. הוא נמצא בראש הדף, יושב בגבו לבוש מעין סרבל עבודה ובידו מכחול, צובע את אותיות הכותרת של הכפולה: "קרניבל". לידו הכתובת "אמן הכיתה".

דומה שחבריו של סנדק ידעו כל הזמן איזה כישרון גדול נמצא בחברתם. מתחת לצילום שלו, שבו הוא מסורק עם תלתל משוח בשמן בסגנון אופייני לימים ההם, כתוב בין השאר "הציורים הנהדרים שלך גורמים לנו שמחה. יום אחד תהיה אמן מפורסם".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו