בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

על מה מדברים בארוחות הערב המשפחתיות?

במשפחת ספרן פויר הגיעו מהר לגסויות, אצל רם עמנואל התנהל "קרב גלדיאטורים" ואיימי צ'ואה משתדלת להעלות דילמות מוסריות

3תגובות

בילדותי, בשנות ה-70, ארוחות הערב המשפחתיות שלנו הלמו את עקרונות גידול הילדים של הורי, שאמי מכנה "הזנחה לא מזיקה". אבי עידכן את אמי על יומו במשרד, בעוד אחי ואני רבנו.

ארוחת הערב בבית החברים הקרובים ביותר של משפחתי היתה שונה לחלוטין. אחרי ארוחה אלגנטית של בישול ביתי, נהג האב לפנות לאחד מבניו בשמו ולשאול שאלות עמו: מכונית אחת נוסעת במהירות מסוימת לשעה, מכונית שנייה במהירות אחרת, מכיוון אחר. מתי ייפגשו שתי המכוניות?

הפער התרבותי הזה עורר בי עניין בשאלה איך מתנהלת השיחה בארוחת הערב המשפחתית. פרנקלין פויר, כותב ב"ניו ריפבליק" ואחיהם של הסופרים ג'ונתן ספרן פויר וג'ושוע פויר, זוכר שבארוחות המשפחתיות של ילדותו היה רק כלל אחד: כולם משתתפים. "אף פעם לא שאלו אותנו, ‘מה עשית היום?'" הוא מספר. אביו, עורך דין, דן עם ילדיו על המדיניות הכלכלית וסוגיות של זכויות אדם, אבל היה קשוב אליהם: שיחה על מלחמת הכוכבים של רייגן היתה יכולה להתפתח לדיון בשאלה "למה אי אפשר לבנות כיפת ענק מלגו מעל ארצות הברית", מספר פויר ומוסיף, "ההורים שלי עודדו בדיחות שכללו גסויות והפרשות בארוחות המשפחתיות שלנו".

אם הארוחות במשפחת פויר נשמעות כמו פרק של "סאותפארק" בכיכוב ילדי שבט קנדי, הארוחות של משפחת עמנואל הזכירו יותר את "מועדון קרב". רם עמנואל, ראש העיר שיקגו, ארי עמנואל, סוכן הוליוודי, ואזיקאל עמנואל, חוקר ביו-אתיקה, הגיעו לארוחת הערב מוכנים לדיון על ענייני היום מכיוון שאמם עמדה על כך.

רם עמנואל מתאר את הדיונים בארוחה כ"קרב גלדיאטורים", אבל אזיקאל עמנואל, סגן נשיא אוניברסיטת פנסילבניה, מבהיר שהדיונים מעולם לא הידרדרו לאלימות. הארוחות המשפחתיות שלו עם בנותיו ואשתו (כיום גרושתו) היו שונות: "כל אחד סיפר איך עבר עליו היום", מספר עמנואל, שבתו הצעירה היא כיום בת 21.

הצבת סטנדרטים גבוהים לשיחה בארוחה יכולה להיות דרכם של הורים להעניק לילדיהם מה שהם עצמם לא קיבלו. הווארד גורדון, אחד מיוצרי "הומלנד", סיפר שבילדותו "ארוחת הערב היתה קצרה ובלי הרבה דיבורים". הוא רצה שבמשפחתו הארוחה תהיה שונה, וזה לא היה פשוט. גורדון, אב לשלושה ילדים, בני 18, 15 ושבע, ניסה להעלות נושאי שיחה רציניים, למשל רעיונות לחלוקה מחדש של העושר. "לרוב הילדים שלי היו מתלוננים, ‘אוף, מוכרחים לדבר על זה?'" הוא מספר. "אבל אם בחרתי את הנושא הנכון, היתה מתפתחת שיחה ערה".

איימי צ'ואה, מרצה בפקולטה למשפטים של אוניברסיטת ייל ומחברת הספר השנוי במחלוקת "הימנון הקרב של אמא נמרה", שבו היא מתארת את שיטות החינוך הנוקשות שלה, אומרת שהוריה המהגרים החדירו בה תשוקה עזה להשכלה - אך לא בזמן ארוחת הערב. "לא החלפנו מלה", היא מספרת. הפעולות היחידות שכללה הארוחה היו אכילה וצפייה בחדשות בטלוויזיה.

לדברי צ'ואה, היא ובעלה, המרצה למשפטים ג'ד רובנפלד, מנסים להקדיש כמחצית מזמן הארוחה לשיחה על המתרחש בחיי בנותיהם, ואת המחצית השנייה ל"סוגיות שמעלות דילמות מוסריות" (דוגמה: אם אחד מאתנו היה מבצע פשע, האם הייתן מסגירות אותו?). "אני לא רוצה שהשיחה תהיה רק רכילות על שטויות", אומרת צ'ואה.

"חלק ניכר מהאתגר הוא הניסיון ללמד את הילדים איך לנהל שיחה אמיתית. הם רגילים לתקשר בהודעות טקסט", אומרת לורי דייוויד, אחת ממפיקות הסרט "אמת מטרידה" ומחברת הספר "הארוחה המשפחתית".

בטקס שיחה אמריקאי לארוחת הערב, המכונה "הדרדר והשושנה", כל אחד מבני המשפחה מדבר על הדבר הטוב ביותר והרע ביותר שקרו לו במשך היום. משפחת אובמה קידמה אותו במידה רבה. כמו המשפחה הנשיאותית, גם בעלי ואני מקיימים כל ערב את הטקס הזה עם התאומים שלנו, בני חמש. קשה לי לדמיין את משפחתי, אי אז ב-1977, מקיימת טקס דומה. היינו מרגישים כמו באיזו סצינה דביקה מסיטקום טלוויזיוני. אולי בתקופה ההיא אופטימיות בריאה עוררה חשדנות. כיום אני שמחה על כל דבר שיכניס קצת סדר בתוהו ובוהו של שעת הארוחה. ייתכן שהצורך הזה במסגרת כלשהי היה פחות חזק בדור של הורי. נדמה שלדור ההוא היה קל יותר להטיל משמעת בעזרת טכניקות מסתוריות שאבדו לנצח.

פרנקלין פויר, אב לילדים בני ארבע ושבע, לא מתלהב מהטקס. לדבריו, הוא גילה דרך להחזיר מסורות משפחתיות ישנות לשולחן האוכל. כשילדיו שואלים אותו שאלה שאינו יודע את התשובה עליה, פויר מתקשר לאביו, מפעיל את הרמקול של הטלפון ומפגיש את העבר עם ההווה בארוחה המשפחתית.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו