בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"קאי הילד מהארגז": רגע לפני שהשד הנאצי יצא

מפגש בין פרחח עני לאמריקאי עשיר עומד במרכז הספר שהופיע בגרסה עברית מלבבת. הטקסט שנכתב בגרמניה של שנות ה-20 זוכה לאיור עכשווי

2תגובות

קשה שלא לראות בתיבה שממנה יוצא הילד בתחילת הספר "קאי הילד מהארגז" מעין תיבת פנדורה מודרנית; זו שאצורות בתוכה הצרות העתידות להתרגש על העולם רק שנים מעטות לאחר שנכתב בגרמניה הסיפור שובה הלב, "Kai aus der Kiste", תחילה כסיפור בהמשכים (1924) ואחר כך כספר (1926).

המחבר, וולף דוריאן, היה מסתייג אולי מפרשנות מרחיבה כזו של ספרו העולץ, על קאי, מנהיג חבורת ילדי הרחוב. אך נדמה שתיבת העץ שבה מסתתר גיבור העלילה, ילד יתום אמיץ ושאפתן, אכן גדולה דיה להכניס לתוכה גם נתחים מרוח התקופה, הצייטגייסט, של גרמניה באמצע שנות ה-20 של המאה הקודמת.

דוריאן כתב על קאי, בן 12 לערך, המתגורר בעיר הגדולה עם אחותו הקטנה אריקה. הוא עובד כמחלק עיתונים ועומד בראש חבורת ילדים המכונה "היד השחורה". כשהוא מבחין יום אחד במודעה בעיתון, שבה נכתב כי "מלך השוקולד מחפש פרסומאי", קאי מזהה הזדמנות נדירה לו ולחבריו להיחלץ מתחתית המדרג החברתי.

רעננותו של הסיפור באה לידי ביטוי באופן שבו מציג דוריאן את התבססותה של החברה העירונית, את נגישותה של העיתונות ומעל הכל את שגשוגו של עולם הפרסום.

הספר, שתורגם לעברית בידי מרים שטיין-גרוסמן, יצא לאור בהוצאת עם עובד ב-1996 בשם "הילד מהארגז". את העלילה ליוו אז איורים של שרלוט פנובסקי. המהדורה הזאת אזלה מהחנויות אך גם ממרבית הספריות בארץ. אפילו במחסני ההוצאה ובספרייתה הפרטית של נירה הראל, שערכה את הספר, לא נמצא עותק שלו. בספרייה של מכון גתה בתל אביב הספר נמצא. על עטיפתו נראה ילד בסרבל כחול וכובע מצחייה ירוק, ההולך ברחובה של עיר. ידו האחת מוכתמת בדיו ועל עמוד מתכת סמוך נראית בבירור צורתה של "היד השחורה".

כעת רואה אור מהדורה נוספת של התרגום לעברית. העורכת, דלית לב, הפקידה את מלאכת העיצוב מחדש בידיו האמונות של קובי פרנקו, ואת הטקסט מלווים עתה ציוריו של המאייר והמחבר הגרמני פיליפ וכטר.

התוצאה מלבבת. מידותיו של הספר "קאי הילד מהארגז" הוקטנו מעט ועל עטיפתו הצהובה מוצג דימוי מסקרן של ילדים המתרוצצים אחרי פתקים המתעופפים מהשמים. זהו אחד משיאיה של תחרות הפרסום שתתואר בין דפי הספר, בין קאי וחבורתו לבין "הפרסומאי המומחה", מר קובלסקי, על משרת פרסום המוצרים שמביא עמו מלך השוקולד מאמריקה.

בימיה המורכבים של רפובליקת ויימאר, לאחר מלחמת העולם הראשונה, אין זה מפתיע אולי שמיסטר ג'ו אלן ואן בראמס האמריקאי מתגורר במלון "אימפרטור" דווקא. אך דוריאן מתמקד בתחכומו של קאי, "פרחח רגיל ומלוכלך למדי" כפי שהוא מתארו, ופחות באיש העסקים המצליח.

קאי, שהבין כי לא יותר לו להגיע לחדרו של האורח החשוב מאמריקה, דאג להישלח אל החדר בתוך ארגז סגור. התוכנית מצליחה וכך זוכה הילד העני והפראי להזדמנות להציג עצמו בפני מלך השוקולד ולהצהיר כי בכוונתו להיהפך למלך הפרסום.

העיר והעשן

וכטר בחר לאייר את הספר בשפה קריקטוריסטית. זו הולמת היטב את העלילה, הנסמכת הן על שפת העיתונות והן על שפת פרסום-החוצות, שהיא שפת הדיו השחורה על הרקע הלבן. האיור הראשון בספר מציג את ג'ו אלן המתבונן בתימהון בארגז שבחדרו. הטקסט מספר על קולות הבוקעים מהארגז, שגורמים לשרת אמיל להימלט מהחדר בבעתה, אבל המאייר מתמקד במפגש בין הגבר האמריקאי המקריח - שכתפות מתוחות מחזיקות את מכנסיו על גופו השמנמן - לבין הארגז הנעול.

הכמיהה לאמריקה, לחירות ולשוויון ההזדמנויות שהיא מתיימרת לייצג נודפת מכל עמוד בספרו של דוריאן. ואכן, כשהיה בערך בגילו של קאי ניסה דוריאן, ששמו האמיתי היה וולטר וולפגנג בכטל, לברוח מביתו בשטוטגרט לארצות הברית. תוכניתו של הילד נחשפה והוא נאלץ לדחות את הנסיעה בכמה שנים. כשנסע לבסוף לאמריקה עבד שם במלאכות כפיים שונות וכששב לגרמניה השתקע בברלין.

וכטר, כך נדמה, מפוכח מעט יותר בכל הנוגע לחלום האמריקאי והסיכויים להגשימו. בתארו את מלך השוקולד המשוחח עם מי שמצהיר כי ייהפך למלך הפרסום, וכטר מציג על הקיר שמאחוריהם ציור של מלך אירופאי "אמיתי", כתר לראשו ובידיו סמל שלטון מימי הביניים (גלובוס הנושא צלב). המלך מביט מהקיר בהשתאות על האמריקאי נטול הגינונים והיוקרה. על הילד העני, חסר המעמד, הוא אפילו לא טורח להביט.

עלילת הספר "קאי הילד מהארגז" מתמקדת בתחרות בין מנהיג חבורת הרחוב לבין הפרסומאי המומחה קובלסקי, על מה שמכונה בעגת הפרסומאים העכשווית "התקציב" של מפעל השוקולדים הענק שבבעלות ג'ו אלן. כללי התחרות פשוטים: לשניים מוקצבות 48 שעות, שבמהלכן יצטרכו לצבור נקודות. קרדיט יינתן לכל אחד מהם על כל מקרה שבו ייתקל ג'ו אלן בפרסומת למותגים המתחרים "טאט" ו"טוט".

דוריאן מת בעירו ברלין ב-1969, כשנה לאחר שווכטר נולד בפרנקפורט. העירוניות שווכטר מתאר נאמנה אמנם להאדרת הקידמה שמייצג דוריאן, אך פה ושם הוא מרשה לעצמו לחרוג מההיקסמות הזאת. התיאורים המילוליים של העיר השוקקת בני אדם, של הרכבות והמכשור האוטומטי, קולות המודרנה, הם מופת לספרות אורבנית. אך וכטר מסתייג מעט מהפוטוריזם הזה, וכאשר המחבר מספר על בתי החרושת המתנשאים לשמים אין המאייר שוכח לתאר גם את העשן המיתמר מהם.

בכל הנוגע לתחושת הביטחון השוררת בעיר הגדולה וכטר נשאר נאמן לאופטימיות של האיש הצעיר שתיאר אותה בתחילת המאה ה-20. קאי אמנם מוצג על ידי דוריאן כ"עכברוש", החומק בין המוני האדם הנוהרים לתחנות הרכבת, אך אין זו סביבה מאיימת או אלימה בשום אופן. למעשה, האיורים של וכטר ממרקים עוד יותר את הדימוי האורבני הנקי הזה. כך, כשדוריאן מתאר את פגישתה של חבורת "היד השחורה" בתחנה "ישנה, קודרת ונטושה", וכטר מתעלם מהאווירה המסתורית והסודית ומתאר בקווים נקיים ומוארים מפגש המוני של נערים, באווירה חגיגית ועולצת.

קאי עולה על מתחרהו המנוסה קובלסקי במקוריות ובתושייה וכמובן ביכולתו לגייס ידיים רבות הסרות למרותו. ילדי "היד השחורה" עורמים פחמים בצורת המלה "טוט", מדביקים כתובות "טוט" למנורות הרחוב, מחדירים פתקים עם שם המותג לכיסיהם של העוברים ושבים ואפילו מחליקים פתק שכזה לארנקו של מלך השוקולד.

ההפרעה לסדר הציבורי מביאה לבסוף את ראש העיר לאסור כל סוג של פרסומת, בדיוק כשהפרסומאי המבוגר והאטי קובלסקי משיק את קמפיין "טאט" שלו. כשקובלסקי נאלץ לברוח מהשוטרים קאי נחלץ לעזרתו: הוא מבריח את הפרסומאי דרך תעלות הביוב אל תחנת הרכבת ומוודא שזה יימלט מהעיר ולא ישוב.

מסע הבריחה הזה, דרך נתיביה המטונפים והאפלים של העיר התחתית, הרוחשת מתחת לעיר המוכרת, מדגיש את הרובד הנסתר בעלילת ספרו של דוריאן. אכן, גם מתחת לנתיב העלילתי שחיבר מתקיים רובד נוסף. דוריאן אמנם אינו מדגיש אותו אך הוא מבצבץ לכל אורך הספר. ילדי חבורת "היד השחורה" (שם טעון ככל שהדבר נוגע לגרמניה באותה תקופה) הם ילדים עזובים וזרוקים, שלאיש לא אכפת מגורלם. האחות הקטנה אריקה היא בת יחידה בעולם הבנים שמקיף את קאי, והיא דמות חסרת ישע, בודדה ומכמירת לב.

דוריאן אינו משתהה על ההיבטים הללו יתר על המידה. קצב הסיפור שחיבר הוא קולנועי במהותו, והוא מורכב תמונות-תמונות, המתחלפות במהירות. וכטר נצמד לדימויים העולצים: הילדים החייכניים שהוא מתאר לבושים בגדים פשוטים אך לא מרופטים או קרועים, ועל פי רוב הם מוצגים בקבוצות ולא ביחידות. המשימה שקיבל עליו מנהיגם קאי מעניקה לילדי הרחוב לכידות ותקווה, ואת האווירה הזאת וכטר בוחר לתאר.

"קאי הילד מהארגז" התפרסם תחילה כסיפור בהמשכים בכתב העת "Der heitere Fridolin", שבו עבד דוריאן. הסיפור, שהתמקד אז בבעל מפעל שוקולד, עורר תגובות נלהבות מאוד (ולפחות לפי המיתוס הכפיל את תפוצתו של כתב העת וגרר אלפי מכתבי מעריצים). אלא שכאשר הוחלט להוציאו כספר בחר המחבר להסב את מפעל השוקולד למפעל סיגריות. כעבור שנים רבות, במהדורה מחודשת של הספר בגרמנית, הוחלט לחזור אל המוצר המתוק ולזנוח את הסיגריות.

אחרית דבר שכתבה בתו של המחבר, סופרת הילדים סיבלה דוריאן, צורפה כעת למהדורה העברית החדשה. דוריאן מזכירה בה את גלגוליו השונים של המפעל האמריקאי, אך בעיקר מנסה להציב את יצירתו של אביה בהקשר המורכב של החברה הברלינאית בימיה הקצובים של רפובליקת ויימאר, בתקופה שבה גם דרך כוכבו של אריך קסטנר, רגע לפני יציאת השד הנאצי מהארגז.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו