בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שבוע הספר

יצירות המופת שכל ילד חייב להכיר

שבוע הספר הוא הזדמנות מצוינת להתוודע לספרי ילדים מתקופות שונות. 6 המלצות על ספרים חדשים ועל יצירות מופת מז'אנרים דומים שראו אור בעבר

22תגובות

השוטטות בחנויות הספרים ובכיכרות בשבוע הספר היא הזדמנות להתעדכן בספרים החדשים שיצאו לאחרונה. ההוצאות השונות משתדלות למלא את הדוכנים בספרים שיצאו לאורך השנים, וזו הזדמנות טובה לחפש בין הערימות והאנשים גם יצירות שבשוק הישראלי מוגדרות במהירות ישנות.

מובאים כאן שישה ספרים חדשים הראויים לציון, רובם לגילאי 3-5, ולצדם תזכורת ליצירות מופת מז'אנרים דומים.

"ברווז! ארנב!"

מאת אימי קראוס רוזנטל. אייר טום ליכטנהלד. מאנגלית נעמי בן-גור. הוצאת ספרית פועלים

על רקע הזוגיות המורכבת והמתוסבכת שמקיימים הטקסט והאיור בספרי ילדים, נדמה שסביבת הגיל שבה מתקבל הרובד החזותי בצורה הטבעית ביותר היא בקרב הפעוטות, הרבה לפני שהם רוכשים את מיומנויות השפה המדוברת ואחר כך זו הכתובה.

הספר החמוד "ברווז! ארנב!" מציג התנצחות בין שתי נקודות מבט על אותו אובייקט. כך הוא נוצר ומתפתח סביב הדימוי החזותי. האיורים, בקווים סכמטיים החוזרים על עצמם בשינויים מזעריים, מציגים דימויים כפולי-משמעות באמצעים פשוטים ביותר.

שני דוברים אנונימיים בספר מתווכחים אם מה שמופיע בקצה ראשו של היצור הנגלה לעיניהם הוא המקור שלו או אוזניו; האם הוא מתכונן לאכול גזר (כלומר הוא ארנב) או לחם (כלומר הוא ברווז) והאם הסביבה שבה הוא שוכן היא בצה או עשב.

הספר "ברווז! ארנב!" עשוי להיראות כמיועד רק לקטנטנים ממש, אבל התרגיל המחשבתי העומד בבסיסו אינו כה ראשוני, שכן הוא נוגע ליכולת להצמיד שם לדימוי ויתרה מכך למיומנות להבדיל בין דימויים קרובים. כמובן, הוא עוסק גם בנטייה מולדת נוספת של בני האדם - להתווכח לשם הוויכוח.

* ומן העבר: "הביצה שהתחפשה", סיפר וצייר דן פגיס, הוצאת עם עובד: משבר הזהות הנוגע ללב של הביצה מתרחש בסביבה המכירה היטב בזהותה "האמיתית", בעוד היא מתחבטת בשאלת שייכותה.

"הבלוט"

כתב ואייר אדוארד גיבס. מאנגלית ליאורה פרידן. הוצאת איגואנה

כפולת העמודים המרהיבה, המקופלת באופן חלקי לקראת סופו של הספר "הבלוט", ממחישה יפה את העוצמה הפוטנציאלית של השפה האמנותית בספר ילדים. כשפותחים אותה מתגלה צמרת יפהפייה ועמוסת בלוטים של עץ אלון, המתנשא מעל עכבר, חזיר בר, ארנב ואיל אדום. על העץ, בין הענפים, מוצאים מחסה ומזון גם סנאי וציפור כחולת נוצות.

המשל שחיבר גיבס מתאר כיצד כל החיות הללו התאזרו בסבלנות והתאפקו שלא לכרסם את הבלוט שבמרכז העלילה, לאחר שהבטיח להם כי אם יניחו לו הוא יהיה "הרבה יותר טעים אחר כך".

בספרים הסבלנות (תמיד) משתלמת: העץ שהתפתח לבסוף מהבלוט מעניק לחיות מחסה ואספקה עצומה של בלוטים. האיורים המרהיבים של גיבס מפצים על טקסט שאינו מורכב במיוחד.

* וגם: "בור המים". כתב וצייר גריים בייס. מאנגלית אירית ארב: הספר האקולוגי של בייס, עם הגימיק המצוין, מציג מאגר מים גדול, שהולך ומצטמק, בתהליך המסמן בהכרח סכנת חיים לחיות גדולות כקטנות בטבע.

"מאחורי הדלת יש שביל"

כתבה ואיירה גיל-לי אלון קוריאל. הוצאת הקיבוץ המאוחד

ההרמוניה שמציגה המאיירת גיל-לי אלון קוריאל ביצירה שגם חיברה - מופלאה. לפני שמתחילים לקרוא את הספר אפשר להציץ בעמודו האחרון, שם נראית מפה סכמטית בצורת לב, המייצגת את האופן שבו הילד גיבור העלילה תופש את סביבתו. במרכז המפה נראה פארק ירוק, שאת גבולותיו מסמן רחוב היקפי, שלכל אורכו ניצבים בתים. בשתי הנקודות המרוחקות ביותר על ההיקף מצויים ביתו של הילד והבית של סבתו. הסיפור מתאר את מסעו של הילד מהאחד לאחר.

מחזוריות ומחזור החיים הם מוטיבים מרכזיים בספר. האיורים גדושים השתקפויות של דימויים בדימויים אחרים (כגון השמש שצורתה מהדהדת מצמרות העצים העגולות) וחזרתיות. הם גם עמוסים ברמזים למחזוריות, החל בחנות לבגדי הריון וכלה בשעונים.

מסעו של הילד, הנערך ברגל, נפתח ביציאה סמלית דרך שער הגינה. הרמיזה לספר "פטר והזאב" לפרוקופייב (דמיון הבא לידי ביטוי גם ביחסים בין סבים לנכדים) נוגעת לכמיהת הגיבורים לעצמאות. הדמיון מסתיים בכל הנוגע למוראות ה"חוץ". מסעו של הילד העירוני מתקיים אמנם תחת עינו הפקוחה של אביו, הצועד מאחור, אך אלון קוריאל, המשתדלת להעניק לגיבורה הצעיר מרחב חופשי ככל האפשר, אינה נגררת לעיסוק באימי-החוץ. פלח העיר שהיא מציגה (כזכור בצורת לב) מותיר מחוץ לגבולותיו את האפל והאכזרי.

* וגם: "סלי והאוכמניות", מאת רוברט מקלוסקי. תירגמה סמדר שיר. הוצאת מודן: ספר מופת שבמרכזו הילדה הקטנה סלי שתועה במעלה הר ירוק, לאחר שיצאה לקטוף עם אמה אוכמניות. מקלוסקי מאפשר לסלי לטעום מהחופש על אף "הסכנה" הגלומה בשוטטות בטבע. סלי, המאבדת לזמן מה את אמה, פוגשת על ההר אם-דובה, מסורה לא פחות.

"אבא, צמות!"

מאת אסף הראל, אייר עמוס בידרמן. הוצאת כנרת

קשה לשים את האצבע על הגיל שבו המניפולציות ההוריות מתחילות להכזיב. האבא של לילי (שעמוס בידרמן אייר, כפי הנראה בצלמו ובדמותו) עושה מאמצים גדולים להסיט את תשומת לבה של בתו מהעובדה שאין לו מושג איך "עושים" צמות. המחבר, שאיתר מגבלה גברית אמיתית, מנציח את החולשה הזאת בכך שהוא עצמו נמנע כמעט לכל אורכו של הספר משימוש בביטוי התקני לקלוע צמות.

לילי, הנשארת בבית עם אבא שלה, לא מסתפקת בכישוריו הרבים והמוכחים (לבעוט בכדור, לרכוב על אופנים בלי ידיים ואפילו להזיז את האוזניים). בוקר אחד, כשהיא מבקשת ממנו צמות, אביה נאלץ לעשות מאמצים גדולים כדי לחפות על הבורות בתחום.

הוא משתמש במניפולציות, שרובן מיוחסות בדרך כלל לילדים: תחילה הוא לא שומע את הבקשה, אחר כך הוא מעביר נושא (ומכין חביתה) ולבסוף הוא מנסה לשחד את לילי בדרכים שונות. הילדה לא מתרצה. היא לא מעוניינת לראות טלוויזיה וגם לא לשחק. לילי רוצה צמות. "תדעי לך שקוקו הרבה יותר יפה לך, צמות זה סתם של ילדות קטנות", מעליב האבא בניסיון נואש אחרון לצאת מהתסבוכת, אבל האמת סוגרת עליו. "אבא הבין שמדובר בצרה. צריך לגלות את האמת. אין ברירה" - בדיוק כשנדמה שתתקיים שיחה רצינית בין האב לבתו, נכנסת האמא הביתה. היא קולעת ללילי צמות יפהפיות בתוך שתי דקות וסודו של האב לא מתגלה.

* וגם: "אל תדאגי רותי". כתב דויד גרוסמן, איירה הלה חבקין. הוצאת עם עובד: גרוסמן מגולל בפני קוראיו יחסי אב ובתו בסיטואציה יום-יומית הלקוחה מגן הילדים. האב ששכח להביא את ארוחת הבוקר מבטיח לרותי שיחזור עד ארוחת עשר, אך הוא מתמהמה. ההשערות והחששות, מה מעכב את בואו, הולכים ומתגברים, ממש עד לרגע שהגננת אומרת ב-ת-א-בון!

"דברים שגורמים לי לחשוב"

מאת אלעד וינגרד, אייר מישל קישקה. הוצאת אגם ילדות

יהודה אטלס כתב בזמנו: "חלום שחוזר לפעמים ועושה לי פחד: אני עומד בלי בגדים וכולם רואים לי ת'תחת" (מתוך: "גם הילד הזה הוא אני"). אלעד וינגרד כותב: "בלילה הבית רעד כמו ספינה. ‘רוץ החוצה מהר!' אמא צעקה, ‘היתה כאן עכשיו רעידת אדמה!' זינקתי לרחוב וזה היה פשוט מדהים: כל השכונה עמדה מולי בתחתונים (השיר "רעידת אדמה").

על צדה האחורי של עטיפת הספר הרענן של אלעד וינגרד מוגדרת היצירה כאסופת "שירים חכמים לילדים חושבים". וינגרד נכנס לטריטוריה המוצלת כבר שנים רבות על ידי סדרת ספרי "הילד הזה הוא אני" של יהודה אטלס. שיריו המבריקים של אטלס קלעו לסיטואציות בסיסיות רבות בהוויית הילדות, ובה בעת גם תרמו לאידיאליזציה של הילדות הישראלית הנאיבית והתמה, זו שכל מי שבגר אוהב להעיד "שהייתה פה פעם". רבות מהיצירות שנכתבו בז'אנר הזה מאז אטלס נתפשו כבלתי מוצלחות במקרה הטוב וכהעתק חיוור במקרה הרע. וינוגרד נכנס לטריטוריה המסומנת בעיניים פקוחות. הילד שחשש מתוך חלום מההמון שיראה את ישבנו מוחלף בילד מפוכח יותר, שאינו נכנע לגחמות השינה אלא נשאר תמיד בשליטה. הוא אינו ישן אלא מפנטז ומקפיד לבנות רקע עלילתי לסיטואציה המביכה-מצחיקה, שבה ניצבים מולו כל השכנים, כמעט עירומים, אבל למרבה המזל כשהם בתחתונים.

כמה מהשירים של וינגרד שוברים את המבנה המוכר, בהתפרשם על שתי כפולות עמודים. כך גם בשיר הפותח, על הדוד יוחנן (מעמדו של הדוד בספרות הילדים לעולם לא ידעך כנראה), המתאר את הטיפוס הידידותי המנפנף לכל עובר אורח. המאייר מקצין מעט את ההבדלים בין שני חלקי השיר. כך, בעוד שבחלק הראשון מוצג הדוד יוחנן על טרקטורו והילד לצדו, מוקדשת הכפולה הבאה לפנטסטי. הדוד והילד מעופפים באוויר (עדיין על הטרקטור) - ומנפנפים לשלום למאות האנשים המצויים תחתם.

* סדרת "הילד הזה הוא אני", מאת יהודה אטלס. ציורים דני קרמן. הוצאת כתר

"דרקון בארמון"

כתבה ג'ודי מור ואייר הווארד מקוויליאם. תירגמה מיכל אלפון. הוצאת כתר ואורים

המשפט הפותח את הסיפור - "אם תבנה בחול ארמון מושלם יבוא לגור בו דרקון" - מוביל ללא השתהות לבואו של המיפלץ. הוא מגיע עם מזוודה, שעליה תמונות מאתרים מפורסמים בעולם, ובהם הטאג' מהל שבהודו, פירמידה במצרים, מגדל אייפל בפאריס וגם סמלו של כביש 66 המיתולוגי בארצות הברית. דווקא תמונה של וינה לא מופיעה על המזוודה, אף שהיצור רושף האש שמשתכן בקומת הקרקע של המבנה בן שלוש הקומות משמש דוגמה מלבבת לדרגה הנמוכה במודל הנפש שהציע פרויד. זהו מעין איד דרקוני, יצור המנסה להפעיל את הילד הטוב שבסיפור על פי עקרון העונג, לפחות כל עוד הוא על חוף הים.

הדרקון מספק לילד חברה ונוסך בו תחושת ביטחון. השניים משחקים בכדור, מפריחים בועות סבון וצפים יחד על הגב במים. האיורים המלווים את הפעילויות השונות מדגימים כיצד הילד והדרקון מבצעים פעולות יחד, כשלמעשה ברור שהילד מצוי בסיטואציה לבדו. כשהוא צף על גבו, למשל, נראה הילד נשען על חברו הדרקון, אך לזרועותיו בולטים גם המצופים; כשהדרקון אוחז בעפיפון של הילד גבוה באוויר ברור כי הוא מתעופף לו באמצעות הרוח.

ברור שבשביל דברים פעוטים כאלה לא מזמינים דרקון הביתה. עד מהרה מתחיל הדייר מקומת הקרקע להמרות את פיהם של יושבי עליית הגג (הילד ובעיקר הוריו והאחות). הדרקון מחסל את הכריכים של כולם ואחר כך את עוגיות השוקולד, הוא עושה בועות לא מנומסות במיץ ולבסוף גם מלמד את האחות הגדולה לקח ומעיף עליה חול.

תהילת העבר של בני מינו הדרקוניים לא עוזרת ליצור המבוית למחצה. ארמון החול הוא מבנה זמני, ארעי וחולף, וסופו של הדרקון שהוא מגורש בבושת פנים. לרגע נדמה שהאני העליון ניצח. למעשה הגיע פשוט הזמן ללכת הביתה. ומאחר שזוהי ככל הנראה תקופת החופש הגדול הקיצית - גם למחרת חוזרת המשפחה אל החוף. הילד אינו מסתפק הפעם במודל שלוש הקומות הצנוע. הוא מקים ארמון רב קומות, שהיה מעורר גם אצל פרויד סחרחורת קלה, עם מספיק מקום לשכן שיירה של דרקונים.

* וגם: "דרקון אין דבר כזה". כתב וצייר ג'ק קנט. הוצאת עם עובד. תירגם אברהם יבין: הילד בילי ביקסבי מגלה יום אחד דרקון קטן בגודל חתול, ההולך וגדל ככל שבני המשפחה מתכחשים לקיומו.

לפרויקט שבוע הספר>>>



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו