בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"יצירת הפאר של הפיל המצייר": מסע בעקבות התהליך היצירתי

יחסיהם הסימביוטיים של ילד גדל-אוזניים והפיל שמגדל אותו עומדים במרכז ספרו של קואוואס, שמתייחד גם במבטו על תהליך היצירה האמנותית

תגובות

הילד יונה ג'ונס יורד מעל גב הפיל הלבן שגידל אותו מינקותו ועד גיל עשר רק בעמוד 119 בספר "יצירת הפאר של הפיל המצייר", מאת המחברת מישל קואוואס (Michelle Cuevas). הסופרת האמריקאית הצעירה השאירה לגיבור שלה פחות מעשרה עמודים שבהם יוכל לחוש, לראשונה בחייו, את האדמה מתחת לכפות רגליו וללכת סוף סוף בכוחות עצמו.

יונה לא נולד על גב הפיל. ידיעותינו על חייו לפני שאימצה אותו החיה המופלאה מסתמכות אך ורק על עדותו שלו כמספר בגוף ראשון, המתאפיין גם בזהות כל-יודעת. הילד ניחן בזיכרון פילי ופלאי. הוא מתאר את קורותיו כשהיה תינוק בעריסה: ציפור שמנה ומגושמת (יונה) התעופפה אז לתוך הבית, הסתבכה במובייל מערכת השמש שהיה תלוי מעליו והפילה את כוכב נגה סמוך לראשו.

ההתרחשות הזאת, הפותחת את הספר, מציגה ערבוביה משעשעת של אירועים קוסמולוגיים, סמלי דת ומיסטיקה להמונים. אביו ואמו של התינוק מתוארים כהורים לא מתפקדים: האב שוקע בניסיונות להתחקות אחר ראיית העולם התינוקית והאם נכנעת לחרדותיה לגורלו של התינוק. לבסוף, בהצהירם כי אין ברירה אחרת - וכמובן "לטובת התינוק" - משכיבים ההורים את בנם בסל ומניחים אותו בכניסה לבית יתומים.

המציאות, פירוק והרכבה

"יצירת הפאר של הפיל המצייר" יוצא לאור עתה בעברית בתרגומה של עטרה אופק, בהוצאה משותפת של פן וידיעות ספרים. בארצות הברית יצא הספר לפני כשנה לצד איוריו של האמן הוותיק ועטור הפרסים אד יאנג. לרגל הבאתו לקהל הישראלי הוחלט בהוצאת פן למסור את הספר לאיור מחדש, בידי האמנית הישראלית הצעירה גפן רפאלי. התוצאה - צבעונית ומפורטת לעומת רישומיו של יאנג בשחור ולבן - עולצת ומלאת חיים.

עטיפת הספר שציירה רפאלי ממזגת מרכיבים רבים מהסיפור הפנטסטי שרקחה קואוואס. מופיע בה הפיל הלבן - ליבנה שמו - האוחז בחדקו מכחול עדין, שמקצהו נמשח צבע המתאר עלי ענף ירוק. על גבו של הפיל ישן הילד יונה ג'ונס. הפיל והילד שקועים בתערובת צפה של עלים וענפים מוריקים, הנישאת על גלי ים תכולים (הנראים כשמיכה). בינות לגלים בוקעים צב ים ירוק וספינה שעשן ורוד מיתמר מארובתה.

האוזניים הגדולות של הילד (שמעוררות מיד את דאגתם של הוריו) ואוזניו העצומות של הפיל מרמזות על דמיון ביניהם. ואף שהדבר לא נאמר כמובן במפורש, ייתכן שהפיל הלבן והמופלא, המקבל עליו את מלאכת גידולו וטיפוחו של יונה ג'ונס, הוא למעשה יציר דמיונו של הילד. ככזה, הוא משמש כפיצול באישיותו של מי שנאלץ לגדל את עצמו לבד.

אלא שהפיל ליבנה הוא הרבה יותר מחבר דימיוני. הוא כישרון מבוזבז, צייר גאון, המרגיש שנועד לחיים שיש בהם "הרבה יותר". הכל התחיל, מעירה המחברת מגרונו של יונה ג'ונס, כמו שהרבה חלומות מתחילים, "בניצוץ של יופי טהור". הכמיהה לאסתטיות היא ללא ספק כוח מרכזי המניע את עלילת ספרה של קואוואס.

הסיפור מפגיש את הפיל ליבנה, העובד במכון לשטיפת מכוניות, עם התינוק העזוב. קואוואס, שבכל עמוד בספרה ניכרת אהבתה לטבע ולהרמוניה שבו, מקפידה להצמיד אירועים רבי רושם להתפתחויות בעלילה. את הפגישה בין הפיל החכם והמנוסה לבין התינוק הקטנטן, למשל, מקדימה התרסקות עץ ישיש וכבד משקל. העץ צונח סמוך לילד ומעירו משנתו וליבנה ממהר אליו בדאגה. "נראה לי שאתה זקוק לשם", הוא קובע ומעניק לילד את זהותו: יונה ג'ונס.

ליבנה מתפטר (ומפוטר) מעבודתו ומקדיש את כל מרצו לטיפוח הילד. הרבה רגעים פיוטיים מתגלים בספרה של קואוואס. אחד מהם נוגע ללילה הראשון שבו מנסה התינוק הקטן להירדם על גבו של הפיל. "כשהרגיש את מגע הרך הנולד שלי אמר: ‘איפה זה היה עד היום? חיפשתי בכל העולם משהו שירגיש פשוט כמו זה'". יכולתה של המחברת לזקק את התובנה ההורית המרגשת הזאת מסיטואציה המתארת את תחושת מגע החדק של הפיל בילד שאימץ היא כמובן אות הצטיינות ליצירתה.

החיים הסימביוטיים של הפיל והילד מתאפשרים בקצה הפיסי (והסמלי) של העיירה הקטנה-מכדי-שיהיה-לה-שם, שבה מתגורר ליבנה. ביתם הוא "גג עם שלושה קירות עשויים קורות עץ". במהלך דקונסטרוקטיבי מובהק פירק הפיל לוחות עץ מקרונות ישנים של קרקס וחיבר אותם מחדש. כאמן הוא יודע היטב לעשות שימוש באבני היסוד של המציאות לבניית יצירה חדשה.

יונה לא עוזב את גב הפיל אף פעם: הוא ישן ואוכל שם ומשחק ומתקלח. "גבו של פיל נמצא קרוב יותר לשמש", מעיד הילד בידענות שספג מהפיל הנבון, "והעולם שלי היה רגוע שטוף בחמימות ובאור".

העיסוק של קואוואס במבנה הקוסמוס וביסודות שעליהם ניצבת התודעה האנושית אינו מקרי ואינו שולי. בהמשך הספר מצטט יונה אגדה, שלפיה "העולם מונח על גבו של פיל והפיל מונח על גבו של צב ענקי". ועל מה מונח הצב? "ההודים יגידו לכם: על משהו, אבל אנחנו לא יודעים על מה בדיוק".

מיתוס העולם הניצב על גבן של חיות ענק - צב ופילים קמאיים - הוא ככל הנראה הרכבה מערבית של כמה מיתוסים נפרדים מתרבות המזרח. מחברת "יצירת הפאר של הפיל המצייר" רתמה את הסיפור לטובת התפתחות מסוימת בעלילה, אך בכך גם שתלה בתודעת הקורא את היסודות המעורערים שעליהם ניצב גיבורה הצעיר. יונה מתגורר אמנם על גבה של חיה גדולה וחסונה, אך אין הוא עומד על רגליו שלו. ליבנה מגונן על התינוק שמצא אך גם הוא מבין שלא יוכל לספק את כל צרכיו לעד.

"מחר תצטרך להתחיל ללמוד בכיתה ה'", הוא מודיע ליונה יום אחד. "גמרנו עם החינוך הביתי. לימדתי אותך מה שאני יודע". ברכב ההסעות שמגיע לאסוף את יונה לבית הספר יושבים כבר כמה ילדים. כשהם רואים את הילד ופילו (שיצעדו לצד האוטובוס כי לא יוכלו להיכנס לתוכו כמובן) הם מקניטים אותם ומדגישים את פגיעותו של יונה ואת בדידותו.

באוטובוס יושבת גם ילדה חכמה ומיוחדת. היא מוכיחה ליונה את היופי שבנזילותו של העולם ועד כמה בר מזל הוא שהחיים על גבו של הפיל אינם סטטיים באמת. הילדה מספרת כי החליטה להיות זואולוגית ואף מכנה את ליבנה, שהוא פיל הודי, בשמו המדעי, Elephas Maximus Indicus. יונה מתאהב מיד.

בדרך לעצמאות

ספרה של קואוואס הוא במידה רבה ספר מסע. הוא מוקדש לדרך שעושים יונה וליבנה בעקבות אהבתו הנכזבת של הפיל ללוליינית קרקס; ובעיקר הוא מתאר מסע נפשי למימוש עצמי. של הפיל - כאמן מבריק וכמבוגר המצליח להגשים את שאיפותיו לצד מלאכת גידול ילדו; ושל הילד - כמי שמנסה להתנתק מהשביל שעליו מסומנים צעדי הפיל הענקיים של ההורה המלווה אותו, במטרה להתוות לעצמו נתיב עצמאי.

"יצירת הפאר של הפיל המצייר" היא יצירת ביכורים של קואוואס, שנכתבה בשפה מקורית ובהירה. ניכר שחלקה הראשון מהודק יותר מבחינה רעיונית, ואילו המסע הפיסי שעורכים יונה וליבנה מתואר בצורה מוקפדת פחות. כך או כך, זהו ספר פיוטי מאוד, המתמקד יפה בתהליך היצירה האמנותית ובחשיבותו לנפש האדם.

ליבנה מצייר "עולם שיכולת להתבונן בו ולהשתאות איך התמזל מזלך פשוט להיות בתוכו". זהו עולם נפלא ויפה. הכישרון האמנותי הוא גם משל על האופן שבו משרטט האדם את סיפור חייו בעצמו ועל היכולת לכסות ולהסתיר באמצעות שכבות צבע פרגמנטים מוחבאים של סיפורי חיים כואבים.

קריאה כזאת של המעשה האמנותי מעוררת תהייה כיצד באמת הגיע הילד דווקא אל מדרגות בית יתומים (מדוע לא פנימייה?) והאם ייתכן שזיכרונו הפלאי של הילד-הפילי מתעתע בנו במכוון.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו