${m.global.stripData.hideElement}

 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

איך מתייחסים ילדים להשפלה שיוצר חרם כיתתי?

שני פרויקטים של סרטים מאת ילדים, שישודרו ממחר בכבלים ובלוויין, פותחים צוהר לעולם שמבוגרים אינם רואים

12תגובות

חבורת ילדים מפענחת שורה של מקרי פריצה שאירעו בשכונה. נערה ערבייה יוצאת למחקר מדעי, שהשפעותיו פמיניסטיות וחתרניות. ילדה בעלת מצפון חברתי מפותח מסתבכת בחרם ונחלצת ממנו בחוכמה. שני אחים נאלצים לעבור לפנימייה וחווים קשיי הסתגלות.

אלה דוגמאות לסרטים שיצרו ילדים בפרויקטים "ילדים יוצרים סרטים" ו"סרטים מהחיים", שישודרו בערוצי הילדים בהוט וביס (בהתאמה) ממחר. אלה פרויקטים ותיקים (הראשון בשנתו ה-11, השני בשביעית), המבוססים כמעט לחלוטין על הילדים המשתתפים בהם. הם אלו שכותבים את התסריט ומשחקים בהם. התוצאה מרעננת: סרטים קצרים שמתבוננים במציאות ומספרים עליה מנקודת מבט שאף תסריטאי מבוגר לא היה מסוגל לחבר.

למשל הסרט "תסתכלו עלי" מפרויקט "ילדים יוצרים סרטים", שנוצר על ידי קבוצה מבית הספר יבניאלי ברחובות. בסרט מגלמת ליאל מגן את נטע, המשמשת כמגשרת בחצר בית הספר. כשבני כיתתה מתאכזרים לאחת הילדות, היא מתערבת ומשלמת מחיר. הילדים מחרימים את נטע ותחושת העלבון שעולה מהמסך היא תזכורת צורבת לכל מבוגר.

עמותת להב

"המדריכות שלנו בחוג ביקשו שנכתוב סיפור מהחיים", מספרת מגן, בת 11. "הרוב כתבו על חרם וככה התברר שאולי צריך לעשות על זה סרט. זה משהו שכל אחד חווה ויוכל להתחבר אליו. חשבתי שהנושא יהיה לי קשה. לא ידעתי איך להתמודד עם זה".

יובל אגמסו, בן 11 וחצי: "אנחנו הבאנו את הרעיונות, עשינו חזרות והצגות ואז שלחנו תסריט לערוץ הילדים. שמחנו כשהתברר שאנחנו ממש הולכים לצלם סרט. כל השנה עשינו משחקי אימפרוביזציות, ולפי איך ששיחקנו המדריכים החליטו מי ישחק מה".

בפרויקט "ילדים יוצרים סרטים" - שנעשה בשיתוף משרד החינוך ועמותת להב (לקידום הערכים בחברה) - הערוץ מבקש מילדים לכתוב הצעה לתסריט. הילי חורב קסוטו, מנהלת ערוץ הילדים, מסבירה כי אחרי קבלת ההצעה, מתחילים לעבוד עם הכיתה של הילד שהעלתה את ההצעה. הרעיון מפותח באמצעות אימפרוביזציות וסדנה ואז מצולם ונערך לסרט.

תומר אפלבאום

בדרך, כמצופה, הילדים מתמודדים עם שורת אתגרים. "תמיד הסתכלתי על הסרטים האלה וחשבתי שאלה סיפורים דמיוניים", מעיד אגמסו. "היום אני יותר מבין ויודע שאלה דברים אמיתיים. סיפורים שילדים חוו".

מגן: "זה היה גם נחמד וגם קשה. היינו צריכים לחשוב שוב ושוב על התסריט ועל סצינות. ביום הצילומים הראשון הלכנו לצלם סצינה במכולת ולקח לנו שעתיים. זה היה קשה, אבל נחמד כי כולם היו ביחד וצחקנו".

זה נושא לא קל והסרט קצת עצוב. אתם חושבים שהרבה ילדים יתחברו אליו?

מגן: "אני חושבת שכן. כמעט כל ילד השתתף פעם בחרם או הוחרם".

אגמסו: "אני חושב שהסרט יגע בלב של הרבה ילדים. אולי הוא גם יעזור להם".

לא לכל אחד

בסרט "אריות" מפרויקט "סרטים מהחיים", האווירה אחרת - קומית-בלשית - מזכירה חבורות ילדים כמו ב"אמיל והבלשים" או אפילו בסדרת "ג'ינג'י" הישראלית. אחרי שורת גניבות מדירות בשכונה, מחליטים הילדים להקים כוח שיטור ולפענח את התעלומה. הם מצליחים במשימה ואפילו חווים מפנה דרמטי בעלילה תוך כדי.

הסרטים נוצרים מתוך קבוצות ילדים במסגרות של אחרי שעות הלימודים, המופעלות בשכונות ובערי פיתוח, בפריפריה גיאוגרפית וסוציו-אקונומית. את "אריות" יצרה קבוצת פרדס חנה. בין ילדי הקבוצה: בת אל חוטר בת 11 וחצי, וחמודי חרדאן, בן 9 וחצי. השניים מספרים שהרעיון לסרט עלה מעבודה משותפת.

עמותת להב

"המדריכים אמרו לנו שאנחנו הולכים לעשות סרט, וחשבנו שיהיה כיף לעשות סיפור בלשי", מספר חרדאן. "המדריכים כתבו את התסריט לפי מה שאנחנו הצענו והתחלנו לעשות אודישנים. כל אחד עשה קטע ולאט לאט התקדמנו לרעיון. שבועיים לפני שהצטלמנו אמרו לנו מה אנחנו צריכים לעשות ואיזה תפקיד כל אחד יעשה. החלטנו על הבגדים שנלבש בכל סצינה".

חוטר, למשל, לוהקה לתפקיד בולט, כאחת ממפקדות הכוח, ולפיכך היא מופיעה בו עם כומתה אדומה משוכה הצדה. "זה היה גם כיף וגם קשה", היא אומרת, "כי היה הרבה ללמוד והייתי נשארת במועדון הרבה יותר מכולם. כשעבדנו על הסרט הייתי במועדון עד תשע-עשר בלילה. צילמנו סצינה במקום אחד ואז היינו צריכים לרוץ למועדון ולהחליף שם בגדים לסצינה אחרת. אבל היה גם כיף עם כל הילדים".

תומר אפלבאום

כולם יכולים לעשות סרט?

השניים מנידים בראשם לשלילה. חוטר: "זה לא מתאים לכולם. צריך להקשיב, להיות מרוכז".

חרדאן: "צריך להיות ילד מרוכז וסבלני ולא להתעצבן. זה קשה מאוד. יש רגעים שזה קשה מאוד, אבל החלום שלי היה להיות בסרטים האלה. הסתכלתי בטלוויזיה ואהבתי מה שהם עושים. ועכשיו אחרי שעשיתי את זה, אני רוצה להמשיך".

חוטר: "גם אני רוצה. זה היה פרק ראשון". שניהם מחייכים.

חרדאן וחוטר מתייחסים לפופולריות של הפרויקט בקרב קהל היעד. חורב קסוטו מגדירה אותו "ההישג הגדול ביותר שלנו" ומפרטת: "בעיני ההצלחה היא גדולה, כי הסרטים האלה מביאים משהו שאי אפשר ליצור בדרך אחרת: התלבטויות ורגשות של ילדים, חלומות ופחדים. התוצאה היא סרטים רגישים ואותנטיים שמשקפים תרבות ומציאות מנקודת מבט שלא נחקרת וממקומות שיכולים להיות שולי החברה או המיינסטרים".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#