בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

טייס אף-16 בכרכרה רתומה לסוס

מערכת החינוך מנסה להתמודד עם המהפכה הסלולרית, אך יש החוזים כי הפער הדיגיטלי בין מורים לתלמידים יביא לקריסתה של המערכת הארכאית הזאת. כתבה אחרונה בסדרה

17תגובות

הם מצלצלים בטעות בחשכת התיק או רוטטים על השולחן באמצע השיעור. בעליהם מקבלים הודעת אס-אם-אס ממש חשובה בדיוק שמתחילים פרק חדש בתנ"ך או פותרים משוואות על הלוח. בהפסקה הם עשויים להזעיק את אמא לבית הספר, לנזוף במורה שהרימה קצת את הקול. לא פלא שאחד הדברים שהכי מעצבנים מורות בימינו הם טלפונים ניידים של תלמידים.

הסמארטפונים הם בכלל צרה צרורה. הנה יושב לו תלמיד בכיתה. למראית עין ילד למופת. אבל בעצם הוא נמצא שם רק בגופו. נפשו משוטטת (ומצ'וטטת) במרחב אחר. הרחק מכאן. עולם עתיר גירויים בכף ידו האחת האוחזת, מתחת לשולחן, במכשיר המושתק. "היסח הדעת" כינתה מחנכת בבוז את הטלפונים הניידים השבוע. זהו מן הסתם גם איום גדול. שהרי שום דבר לא יכול להתחרות במשיכה ובעניין שהמכשיר מציע לתלמידים.

לא פלא שבמערכת החינוך הנטייה הטבעית היתה - מאז החלה המהפכה הסלולרית ורוב הילדים צוידו במכשירים הניידים - לנקוט איסורים שונים. בתחילת הדרך הוטל איסור גורף על הבאתם לבית הספר, אלא שמהר מאוד התברר שזו גזירה שהציבור (ההורים אף יותר מהילדים) לא יכול לעמוד בה. וכך נותר בעינו רק האיסור להשתמש בטלפונים הסלולריים בכיתות.

למרות הרתיעה היסודית, בכמה בתי ספר החלו באחרונה להתיידד עם המכשירים הללו ולעשות בהם שימוש למשימות יוצאות דופן. זה קורה השנה בתל אביב, זכרון יעקב ופתח תקוה. בזו האחרונה אף יפעל הפרויקט החדשני הזה בכל בתי הספר היסודיים בעיר.

בשלוש ערים אלה אימצו העיריות את התוכנית "Wandering", המשלבת טלפונים ניידים בבתי הספר. דוד לחמיש, יועץ לפיתוח תהליכי למידה, שפיתח את התוכנית, מסביר כי "זו למידה שאינה מתרחשת בכיתה באשר היא, אלא נעשית בסביבה מחוץ לכיתה ומתייחסת למקום על כל רבדיו, הפיסי, ההיסטורי ועוד".

למעשה התוכנית נכללת בהגדרה הנושנה והאהובה על מורות של "עבודת חקר", אלא שלמרבה המזל זו לא עבודת סיכום, אלא פעילות הדורשת שיטוט בסביבה העירונית בקבוצות קטנות של תלמידים (בהדרכת מורה המתלווה אליהם כמובן). במהלכה הם משתמשים באפליקציה בטלפון הנייד שפיתח לחמיש, לכתיבת תוכן בנושא הנלמד, להעלאת תמונות וסרטונים, לשיתוף ועוד. כל הפעולות הללו, לשמחתם הרבה של התלמידים, מבוססות על ממשק פייסבוק.

כך, למשל, תלמידים בזכרון יעקב קיבלו בסוף השנה שעברה משימה בנושא איכות הסביבה. הם התבקשו למצוא אתרים בעיר הקשורים לזבל ופינוי אשפה. כדי להגיע אליהם, מקצת מהמורים הורו להם להפעיל ג'י-פי-אס או כל תוכנת דרכים אחרת.

לדברי לחמיש, אחד המאפיינים של הלמידה הזאת הוא הפעלת חוש ביקורת. "התלמידים צריכים להצביע על הכשלים בניהול תחום האשפה בעיר", הוא מסביר. "האיכות של משימה נמדדת למשל בכך שבסופה תהיה היכולת להתבונן בה ולהסיק מסקנות. שיהיה שיח סביב הלמידה".

בפתח תקוה מתקיים פרויקט של מיפוי אתרים שונים בעיר. האיצטדיון העירוני, גן הנופלים וכדומה. התלמידים הגיעו למקום, כתבו הסבר קצר לאתר וכן פיתחו הפעלות הקשורות אליו. קבוצה אחת התייחסה למשל גם לכתובות הגרפיטי. לדברי לחמיש, כשהמשימה תושלם וכל האתרים יוכנסו למערכת, העירייה תציב בכל אחד מהם שלט עם ברקוד, שמי שיסרוק אותו יגיע לתוכן ולתמונות שהעלו התלמידים.

מה שצורם בעניין הוא שהתוכנית מתעלמת מהפערים הכלכליים, שהרי לא לכל הילדים יש סמארטפונים. לדברי לחמיש, בעתיד תהיה יותר ויותר למידה מסוג זה ולכן בתי ספר יצטרכו להצטייד לפחות בטאבלטים. הוא מספר שהתלמידים מתלהבים, ושהפער בין הזמן שלוקח למבוגרים ללמוד את האפליקציה ובין השימוש הטבעי של התלמידים בה - הוא עצום. לדבריו, "כשפרופסור וארכיאולוג נדרשו לבצע את המשימה, זה לקח שעה וחצי. ואילו לתלמיד בית ספר בכיתה ג' זה לוקח 10 דקות".

המצאה ישראלית אנכרוניסטית

ההבחנה הזאת מגלמת בתוכה את האמת העירומה בנוגע לפער הדיגיטלי הקיים כיום בין הילדים ובני הנוער למבוגרים. לנוכח האופן שבו הם חיים וחווים את העולם הדיגיטלי, מתעוררת השאלה, האם באמת אפשר להפריד ילד מאייפונו וילדה מטאבלטה למשך שעות בית הספר?

זו אינה שאלה מופרכת, אלא סוגיה כבדת משקל שאנשי חינוך יחד עם מומחים לעתידנות בחינוך הופכים והופכים בה כיום. לדברי ד"ר אשר עידן, יועץ לרשתות חברתיות, נעשה מחקר שלפיו המאמץ המוחי הנדרש מילד כשהוא גולש באינטרנט עולה על המאמץ הנדרש ממנו בקריאת ספרים. כלומר, ההתפתחות הקוגניטיבית אינה תלויה רק בספרים. הוא משווה את הפער בין ההתפתחות הטכנולוגית של ילדים למערכת החינוך שלא השתנתה מאז המאה ה-19 "לטייסי אף-16 שנותנים להם להיבחן על כרכרות וסוסים".

בכמה בתי ספר בארצות הברית, למשל, הגיעו למסקנה שאין טעם להילחם בתלמידים. ואם הם ממילא נושאים את המכשירים הללו לבית הספר וקשורים אליהם נפשית ממש, מדוע לא לנצל אותם? המדובר בבתי ספר שלא היה להם מה להפסיד. הם לא הצליחו לקבל תקציב ממשרד החינוך להצטיידות במחשבים. דרך השימוש במכשירי התלמידים עקפו למעשה את הביורוקרטיה החינוכית והחלו לשלב בלימוד עבודה עם גוגל, רשתות חברתיות ואפליקציות שונות בטאבלטים וטלפונים ניידים.

בארץ, למרות הניצנים, שילוב טכנולוגיה בחינוך הוא עניין מסורבל לרוב, שאינו מנצל את היכולת והעניין של התלמידים. "הטעות שנעשית היא שכל פעם שיש התקדמות, מנסים לשעתק את מה שהיה פעם", אומר לחמיש. במערכת החינוך מפתחים מערכות תקשוב, מנסים להצטרף לעידן הממוחשב, מעבירים ספרי לימוד לפורמט אינטראקטיבי - אבל ללא שינוי בתכנים ובחשיבה. "מה זה 'אי-בוק'? זה להעביר ספר למחשב. אחר כך נעביר אותו לטלפון. אבל השינוי מספרים למחשבים ולניידים הוא רדיקלי. זה שינוי תפישה", מסביר לחמיש.

"מי שמע על המלה הזאת, תקשוב?" אומר גם עידן בבוז. "תקשוב היא המצאה ישראלית אנכרוניסטית שנועדה לחסום את האינטרנט. אין לה שום גמישות. אי אפשר לסגור בכיתה ולנתק צעירים שהתרגלו לממשקים של גוגל, אייפון ופייסבוק. מכריחים אותם לרכוב על סוס ישן. כי הטכנוקרטים השמרנים לא רוצים שילמדו היסטוריה בצורה ביקורתית, כי דרך ויקיפדיה הם יראו שיש שלוש גרסאות להיסטוריה. עברית, אנגלית וערבית. הם יוכלו לבחור בין הגרסאות השונות. נכבה או שחרור. מתנחלים או כובשים. והתלמידים ייפתחו לעולם הרחב". עידן סבור שיום אחד הפער הדיגיטלי הזה יביא לקריסתה של כל מערכת החינוך הארכאית. לדבריו, זו תהיה מהפכה בלי אבולוציה. בום גדול כמו בכיכר תחריר.

מחשב או עציץ

בינתיים יש ביקורת רבה, מצד אנשי חינוך וטכנולוגיה כאחד, על ההיקסמות היתרה מטכנולוגיה בחינוך, שאינה מלווה בשינוי תפישה אמיתי. ההתלהבות מהלוחות החכמים החדשים מזכירה את התזזית שאחזה בבתי הספר בשנות ה-90, כשמשרד החינוך השקיע הון עתק בהצטיידות במחשבים, אך הם נהפכו בתוך זמן קצר לעציצים בכיתות. לא תמיד המורים יודעים להפעיל אפליקציות ומכשירים שונים, ועד שהם לומדים הטכנולוגיה נעשית לא רלוונטית.

נראה שקללת הפער הדיגיטלי רודפת את החינוך. ענת עזרא, מורה זה יותר מ-20 שנה המלמדת בבית הספר אמיר בפתח תקוה, טוענת שהיא יכולה לו. לדבריה, "אני תופשת לוח חכם ככלי. הוא כמו עיפרון או אינטרנט. "לימדתי למשל על הגליל והחרוט. קשה מאוד להמחיש לילדים בציור את ההבדלים ביניהם, אבל כשאני מראה את הצורות הללו בלוח החכם זה עולם אחר. בתנ"ך, בשיעור על ספר יונה, למדנו על הבריחה של יונה. הם צריכים לדוגמה לחפש את כיוון הבריחה מתרשיש לנינווה. איפה זה היום. כשרואים את המסלול שיורד מלמעלה למטה, אפשר להקביל בין הירידה הגיאוגרפית לנפשית".

אמיר הוא דוגמה לבית הספר שמתמודד עם העידן הממוחשב בצורה המתקדמת ביותר הקיימת כיום במערכת החינוך. בין השאר נרכשו בו השנה 20 מחשבים ניידים, שיעברו מכיתה לכיתה לפי הצורך. השימוש בלוחות החכמים בסך הכל דורש מהמורה להכין היטב את החומר בבית, אומרת עזרא, להיערך עם דיסק-און-קי. ומורות בבית הספר מודרכות היטב כדי לא לעשות טעויות מביכות, היא מעירה. התלמידים מקבלים מטלות באתר בית ספר, ועוד יש בו תוכניות שבועיות, הודעות מהמורה לתלמידים, דיווח על שיעורי בית, שיתוף בחוויות. עדיין הנתח הגדול של הלימודים הוא לימוד רגיל בתכלית. לדברי עזרא, "כל התקשורת בין המורה לתלמידים השתנתה. היום זה חלק בלתי נפרד מההתנהלות שלנו. הילדים צריכים להיכנס לאתר שלוש פעמים בשבוע וגם המורות מחויבות לכך, אך בפועל כולם נכנסים הרבה יותר".

אין ספק שיש משהו מרענן בעובדה שמורים עונים לתלמידים בשעות של אחרי בית הספר. אבל האתר הרבה פחות מתקדם ביחס למה שהילדים מכירים. התקשורת בו הרבה פחות זורמת. אשר לשימוש בממשקי פייסבוק ובטלפונים ניידים עזרא אומרת בכנות: "אנחנו עדיין לא שם. זה דורש מחקר. אבל הייתי שמחה לקפוץ למים. אני חושבת שאנחנו צועדים לכיוון שספרים דיגיטליים יחליפו ספרים מודפסים, ובשלב כזה או אחר מרבית התלמידים יעבדו בדרך הזאת".

איך היא מתייחסת לפער הדיגיטלי הדורי בין תלמידים למורים? "אני לא בתחרות עם הילדים", היא אומרת בפשטות. "הם מכירים תחום צר של תקשורת דיגיטלית ומשחקים, ואני חושפת אותם ומשתפת אותם בתוכנות בסביבות טכנולוגיות שאני חושבת שהם לא מכירים. פתחתי חשבון פייסבוק, אבל אני לא חברה שלהם בפייסבוק. יש גבולות".

לדברי לחמיש, "במערכת החינוך, איכשהו תמיד נוטים לדבר קודם כל על הסכנות הקיימות ברשת. זה מביא להסתגרות מפני הטכנולוגיה. יש פחד עצום מפייסבוק ומשרד החינוך מוציא המון נהלים כדי לעצור את ההתפתחות של המגמה הזאת. אבל אם כולם נמצאים שם אי אפשר להתעלם מזה. אי אפשר לעצור את הקידמה. אני רואה בכך הזדמנות למידה עצומה. ילדים כיום לומדים ברמה גבוהה דרך משחקים. הם רכשו כלים אסטרטגיים נפלאים, המורים צריכים לקחת את היכולת הזאת ולנצל את היתרונות שלה. כיום יש ניתוק בין עולם הלימודים לבין הילד. ככל שהניכור פוחת והלמידה נעשית באופן אורגני בחיים שלו, זו למידה איכותית. אני מאמין שהתלמידים יסחבו את המורים אחריהם".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו