בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מתי ג'ק הליצן התחיל לקפוץ

איך ג’ק הליצן נכנס לקופסה, מתי הוא זכה לליווי מוסיקלי, ומי מפחד מ”ג’ק אין דה בוקס”

תגובות

ילדים אוהבים שמפתיעים אותם. גם כשזו כבר לא הפתעה, והם שיחקו בצעצוע מאות פעמים קודם לכן, העובדה שהפתעה לא מפתיעה עומדת לנסות להפתיע אותם ממריצה אותם לשחק שוב ושוב בצעצוע שהם קיבלו, אי־אז בעברם הקצר, בהפתעה. אנחנו המבוגרים לא הרבה יותר טובים, כשאנחנו צופים בסרט אימה, רועדים מפחד לקראת הרצח הידוע מראש, מתכווצים כשהסכין נשלף.

“ג’ק בקופסה” ‏(Jack in the box‏) הוא מין צעצוע מפתיע כזה. קופסה צבעונית שסיבוב הידית שלה מקפיץ ליצן שחומד לצון, משעשע וקצת מפחיד. תינוקות שנתקלים בצעצוע לראשונה עלולים להיבהל.

הולי אלק האמריקאית קנתה לבנה הקטן דיין צעצוע כזה. היא צילמה אותו משחק בו לראשונה כשהיה כבן שמונה חודשים. את הסרטון ‏(TrD7F1FXc_http://youtu.be/G‏) התכוונה לשלוח לאביו, חייל שהוצב בעיראק.

התינוק הביט בצעצוע בסקרנות, גבותיו התרוממו כשמנגינתו התנגנה בחלל החדר. ואז - המוסיקה נפסקה והליצן קפץ. דיין נחרד, השתנק ואז פרץ בבכי קורע לב.

הסרטון המשפחתי זכה לכמעט 100 אלף צפיות. אחד הצופים כתב, “LOL, ילדון מסכן. הצעצוע הזה די מפחיד אותי, ואני בן 23. אף פעם לא הבנתי למה הוא נחשב לצעצוע לתינוקות”. טוקבקיסטים אחרים האשימו את האם בהתעללות ברך. כדי להוכיח שהילד התגבר על פחדיו, היא העלתה סרטון נוסף לאחר מכן. שלוש פעמים היא הקפיצה את ג’ק, ודיין לא הזיל דמעה אחת. רק הצטמרר קלות.

מתנה לבן הנסיך

איך הכל התחיל? על סר ג’ון שורן, איש דת נוצרי שחי במאה ה–13, סופר שכדי להגן על כפר קטן באנגליה, הוא הטמין את השטן במגף שלו. תיאורים וציורים של סיפור הפולקלור הדתי הזה, שבהם שורן מציג מגף שצץ ממנו שטן קטן, אולי נתנו השראה ליצרני הצעצועים של התקופה.

בתחילת המאה ה–16 העניק יצרן שעונים גרמני מתנת יום הולדת חמש לבנו של הנסיך - קופסת עץ פשוטה ובצדה ידית מסתובבת, שכאשר סובבה כהלכה פרץ ממנה שדון בעל חיוך עקום. אצילים שחזו בהפתעה הזאת ביקשו ממנו להרכיב צעצוע דומה לילדיהם. דגמי עץ של הפריט הזה הורכבו במשך 300 שנים באזור בוואריה, כיום הם מוצגים במוזיאון הצעצועים בנירנברג. הצעצוע נכנס לאופנה רק במאה ה–18. לאחר שכיכב בקריקטורות פוליטיות, רכשו אותו מבוגרים בשביל עצמם.

ב–1951 רוברט א’ פיטרסון פתח בארצות הברית מסעדה בשם “ג’ק אין דה בוקס”, שהיתה לרשת מזון מהיר של 2,200 סניפים. נקווה שהצלחה דומה מצפה להרכב האינדי הישראלי שנוהג לנגן על צעצועים, “ג’ק אין דה בוקס”.

בסרט מאותה שנה, 1951, שצולם במפעל הצעצועים האמריקאי מאטל, עוקבים אחר שלבי הייצור של צעצוע מסוג זה. בחדר פשוט, חבורת גברים משרבטים רעיונות על דף. “למה שלא נייצר ‘ג’ק אין דה מיוסיק בוקס?’” שואל הקריין, כמו־קורא את המחשבות של נציג מחלקת התכנון, שמשרטט תווים ליד הסקיצה לצעצוע.

השרטוט עובר למחלקת הניסויים של המפעל, שבו עובד מייצר דגם ניסיוני של הצעצוע החדש. הדגם עובר למחלקת הארט, שם אמן ממוצא אסיאתי מקשקש בצבעי פנדה פרצופי ליצן על גיליון לבן. בשלב זה הצעצוע כנראה כבר צבעוני, אך הסרט הוא בשחור־לבן אז אפשר רק לדמיין.

חזרה למתכננים. הם בחולצות מכופתרות ועניבות, בוחנים את המנגנון ומופתעים כשג’ק קופץ. הם מתלבטים ואז בוחרים את הציור המועדף עליהם לקופסה של ג’ק, שבשלב זה מוכן לייצור.

מהנדסי החברה מתכננים את חלקי המוצר ואת המכונות שירכיבו אותם אחד לשני. מחלקת הכלים מרכיבה את המכונות. בד בבד, מחלקת משאבי אנוש בוחנת מועמדים למפעל, כדי לייצר את הצעצוע החדש.

זה היה יום עמוס מאוד. עמוס במחשבה, תכנון, הנדסה, פתרונות, יצירתיות. הגברים יכולים לטפוח לעצמם על השכם.

יום חדש מתחיל. חומרי הגלם מגיעים למפעל, והפועלות שעובדות בו מזדרזות להתחיל את יום העבודה שלהן. הקריין מסביר: “עכשיו כשהחלקים נוצרו, הפועלות מתכוננות להרכיב את הצעצוע. בקו ההרכבה לכל פועלת יש תפקיד מיוחד, שתורם את חלקה להרכבת הצעצוע שעובר בקו”.

אחת מפעילה את המכונה שמכופפת את יריעות המתכת שלוש פעמים, אחרת מרכיבה את מנגנון קופסת הנגינה ובודקת אותו, שוב ושוב שומעת את מנגינת “Pop goes the weasel”. הפועלת הבאה מכניסה את חליפת הליצן לגליל קרטון, שבו היא תסתתר עד לקפיצתו מהקופסה. הלאה: עוד פועלת מתקינה את הבסיסים למוצר ומהדקת אותם לקופסה. העובדת הבאה מדביקה כל היום כובעים לראשי הליצנים. פועלת בכפפות מחברת את הראשים לקפיץ. הפועלת הבאה בקו מחדירה את הקפיץ לבגדי הליצן, ועוד אחת מהדקת את ראש הליצן לגופו הקפיצי בגומייה ואחראית על בדיקת המנגנון כולו. כולן מוכשרות. כולן יעילות. ובסופו של דבר, ג’ק אין דה בוקס מוסיקלי יוצא לחנויות.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו