בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

“ענן על מקל” הוא אלבום ילדים מקסים

“ענן על מקל”, המציג שירים של הסופרת והמאיירת רינת הופר המולחנים בידי דידי שחר, הוא אלבום יפה, גם אם לא מבריק

4תגובות

האלבום היפה “ענן על מקל”, שבו לחנים של דידי שחר לשירים של רינת הופר, ממחיש בפעם המי יודע כמה את ההבדל המהותי בין הצורה שבה ילדים חווים יצירת אמנות לבין הדרך שבה מבוגרים מעבדים ‏(ולפעמים מאבדים‏) אותה.

הילדים מקבלים את היצירה כמו שהיא. לא מעניין אותם ההקשר. הם לא אומרים לעצמם “המממ... זאת הפעם הראשונה שבה שיריה של רינת הופר, שבדרך כלל מתמזגים בספריה עם האיורים הנפלאים שלה, זוכים ללחנים ועושים הסבה מחוויה ויזואלית־ספרותית לחוויה מוסיקלית... המממ... מעניין מה יקרה להם בדרך, והאם הם יצליחו לשמר את היופי הנדיר שבו הם ניחנים בצורתם המוכרת והאהובה... המממ... הבה נבדוק את העניין”.

צחי קלינקר

לילדים לא אכפת מכל ה”המממ...” הזה. יש שירים. הם מספרים על ילדה שקוראים לה עמלי. עמלי רואה דברים שגם הילדים שמקשיבים לאלבום רואים. היא מרגישה דברים שגם הילדים מרגישים. אבל הם בדרך כלל לא עוצרים לחשוב על הדברים האלה. בשביל לחשוב צריך להיות לבד, והם כמעט אף פעם לא לבד. יש להם חוגים וחברים ושיעורים ועוד חוגים ועוד שיעורים. השירים על עמלי מזכירים להם את כל הדברים שהם רואים ומרגישים בלי לדעת שהם רואים ומרגישים. לכן הם אוהבים את השירים, שמחים אתם, עצובים אתם.

גם המוסיקה יפה. מספיק לשמוע את המנגינות המקסימות פעמיים־שלוש, וכבר אפשר לשלוף אותן מהזיכרון מתי שרק רוצים, ואם הילד מצליח לעשות זאת לפני הוריו ואחיו, אז בכלל השמחה גדולה. איך הולך השיר הזה עם הקלמר של אנה? אה, כן: “לאנה יש קלמר/ בצורה של לב/ נפתח ונסגר/ עם מוחק ומחדד/ וסרגל מאוד ישר// כל היום העיפרון של אנה/ נשאר מחודד/ כל היום אנה/ נשארת לבד// לפעמים בלי מלים/ ובלי הסבר מיוחד/ עמלי רוצה להישאר עם אנה/ ביחד לבד”.

המבוגר, בניגוד לילד, לא יכול שלא לחשוב על ההקשר, והאמת היא שיש בתחילה משהו מאכזב ב”ענן על מקל”, לפחות בעבור מי שחושב שספריה של רינת הופר הם מופת של דיאלוג בין טקסט לציור. הדיסק יוצר דיאלוג מסוג אחר, בין טקסט למנגינה, וזה דיאלוג פחות עמוק, פחות משוכלל, פחות מיוחד, מהדיאלוג שקיים בספרים. הספרים הם יצירות בלתי רגילות, ואילו האלבום הוא יצירה רגילה, גם טקסטואלית וגם מוסיקלית. אין כאן תנופת דמיון מלודית מבריקה, העיבודים נשמעים לעתים פונקציונליים מדי, וארבעת הזמרים ‏(ירדן בר כוכבא, עידן אלתרמן, המלחין דידי שחר והמעבד טל בלכרוביץ’‏) אינם בעלי קולות זהב. גם מההיבטים האלה מדובר באלבום רגיל.

רגיל ויפה. כשמקשיבים למה שיש בו, ומפסיקים לחפש את מה שאין, מגלים שיש הרבה. הלחנים של שחר יודעים לקפץ בקלילות מרנינה, או לפקוח עיניים בפליאה, או להתעטף בדוק של עצב; וארבעת הזמרים מבצעים אותם ברגישות ובחדווה; ודמותה של עמלי מקבלת נפח וחיים; ושירים מקסימים כמו “ציידת הנמשים”, “איפה כואב”, “קיפודה”, “בחוג לבלט”, “סבתא ברכה”, “מרוב חוכמה”, “קוקו” ו”מקל סבא” מצליחים לגעת בלב ולהסב קורת רוח. הם גם מעוררים חשק לראות את המופע שמבוסס על האלבום, שמתחיל לרוץ עכשיו כאלטרנטיבה לזוועות הפסטיגלים.

רק עוד הערה אחת בנוגע לשיר “לצאת מהקווים”, שמצייר את דמותה של עמלי כילדה שונה ‏(“כשכל הילדים מציירים וצובעים/ עמלי תמיד יוצאת מהקווים/ כל הילדים עומדים בשורה מסודרת/ ועמלי תמיד... בצורה אחרת”‏). משהו מפריע לי בשיר הזה. הוא גורם לחשוב שעמלי היא ילדה מיוחדת מכיוון שהיא אחת כזאת שיוצאת מהקווים. אבל כל הילדים יוצאים מהקווים, גם אלה שעומדים בשורה מסודרת. הצגתם ככאלה שאינם יוצאים מהקווים עושה עוול למורכבות ‏(הגלויה או הסמויה‏) של כל הילדים כולם. אני לא מכיר את הספר של הופר שממנו לקוח השיר הזה, אבל אני מנחש שהיא נתנה דרור למכחולה הנהדר לנוכח משפטים כמו “יש ילדים שחושבים שעמלי קצת מוזרה, אז יום אחד היא יצאה מהקווים ולא חזרה”. באלבום, בלי הציורים, היציאה מהקווים נותרת בגדר קלישאה שאינה מתיישבת עם מציאות עמוקה ומורכבת יותר.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו