בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הפארק של דיסני באורלנדו משנה את פניו

“ניו פנטזי לנד”, הפארק המחודש באורלנדו שבפלורידה, מכניס לתמונה נסיכות שבעבר לא זכו למתקנים משלהן ומתמודד ביצירתיות עם בעיית התורים

5תגובות

“יש לך עבודה נהדרת”, אמרתי לבת הים כשהתיישבתי לצדה בתוך הצדפה הענקית. “את לא צריכה להסתובב בין האנשים”. קירבנו את הראשים זה אל זה וחייכנו למצלמה, והיא ענתה, “אבל הייתי רוצה שיהיו לי רגליים”.

כך מתנהלת שיחה ב”ניו פנטזי לנד”, ארץ הדמיון החדשה, שבה מצטרפת אל נסיכות מהגוורדיה הישנה כמו שלגיה וסינדרלה אצולת הדור הבא בקופות הכרטיסים של דיסני: אריאל מ”בת הים הקטנה” ובל מ”היפה והחיה”. התחוללו שינויים בממלכה.

ניו יורק טיימס

זה היה בחמישה בדצמבר, בערב שלפני הפתיחה החגיגית של “ניו פנטזי לנד” באתר וולט דיסני וורלד באורלנדו שבפלורידה. זה גם יום הולדתו של דיסני. באתי לשם כדי לבדוק את התוספות החדשות לפארק השעשועים; את “בונז’ור! מתנות הכפר”, שם אפשר לקנות תחפושות בל לנסיכות קטנטנות ב–65 דולר; ואת מסעדת “Be Our Guest”, שמחוץ לחלונותיה, בהתרסה כנגד מזג האוויר של פלורידה, יורד ללא הפסקה שלג רך ורומנטי.

ביקרתי בפארק הזה יותר מ–25 פעם, החל בחופשות משפחתיות כשהייתי בת שלוש. אני זוכרת שחיבקתי בזרועותי בזהירות את פלוטו. אני זוכרת שנכנסתי אל “האחוזה רדופת הרוחות” והפחד גאה בי כמו הרוחות שצצו שם עד מהרה. אני זוכרת שהופתעתי כשהצצתי מעבר לשפת הסירה ב”זה עולם קטן” וראיתי מאות מטבעות זוהרים במים. תהיתי כמה מהמשאלות יתגשמו.

לכן השתוקקתי כמובן לראות את השינויים שחלו ב”פנטזי לנד”. ובד בבד ניקרו בי חששות. האם האטרקציות החדשות והמבריקות יאפילו על הקסם הישן? האם הצליחה חברת דיסני למצוא את האיזון העדין בין הנוסטלגיה לבין החידוש?

סכריני ויקר

“פנטזי לנד” היא הארץ הפופולרית ביותר בפארק דיסני הפופולרי ביותר בעולם ‏(החברה מחזיקה 11 פארקים בארצות הברית, באירופה ובאסיה‏). אבל לדיסני יש בעיה. החברה הצליחה להביא לעולם דור חדש של נסיכות באולמות הקולנוע - אבל לא היה לה מקום בשבילן בפארק. מיליוני ילדות וילדים גדלו בשנות ה–90 על “בת הים הקטנה” ועל “היפה והחיה”, אבל לאריאל ולבל לא היו לא מתקנים ולא אזורים מיוחדים משלהן בממלכה הקסומה.

אילו היה דיסני השפן מ”אליס בארץ הפלאות”, הוא בוודאי היה ממלמל לעצמו, “אני מאחר! אני מאחר! אני מאחר!” הגיע הזמן להדביק את הפער. במלאכה זו החלו לפני חמש שנים האימג’נירים ‏(“מהנדסי הדמיון”, שילוב בין דמיון יצירתי למיומנות טכנית‏) של החברה - המתמחים ב–140 תחומים שונים, מהנדסת חשמל דרך אדריכלות נוף ועד לעיצוב גרפי.

הם חיפשו דרכים להכניס את המבקרים, פשוטו כמשמעו, לתוך האגדות החדשות החביבות עליהם. למשל, לתת להם לאכול קרוק מסייה בטירה של החיה על הגבעה. הם תיכננו איך להפוך את הפגישה בין המבקרים לדמויות מהאגדות למפגש אינטימי ‏(אולי אינטימי מדי במקרה של בת הים הקטנה, שמצטלמת עם המעריצים בחלק עליון שנראה כמו סרט לשיער‏).

כדי להפוך את הפנטסיה למציאות הכפילה דיסני את שטחה של “פנטזי לנד”, מ–40 דונם ל–85 דונם. בדרך היו נפגעים, למשל מתקן “ההרפתקאות המפחידות של שלגיה”, שפעל בפארק מאז פתיחתו ב–1971. הטהרנים אינם מרוצים כשמתקן קלאסי כזה נעלם. אבל האבולוציה מאפיינת את דיסני. הפארקים משתנים כל הזמן.

כך גם “מג’יק קינגדום”, למשל. אני חסידה של הפארקים, אבל איני חסידה שוטה. “מג’יק קינגדום” הוא סכריני, יקר והומוגני. ובה בעת, זה מקום שבו משפחות יכולות להשתטות יחד. הוא מציג לראווה חידושים טכנולוגיים. יותר מכל זה מקום שאין בו האחריות וכאבי הלב שיש בעולם המבוגרים, לטוב ולרע.

סנטה קלאוס קיים?

כשמסיירים בכפר צרפתי משוחזר, נחמד שיש לצדכם צרפתי אמיתי. אוליבייה פלמן, העומד בראש מחלקת ניהול ההכנסות של הפארקים בארצות הברית, הציע שנתחיל ב”סיפורים קסומים עם בל”, אטרקציה שמזכירה את הקוטג’ הכפרי הצרפתי של בל ואביה בסרט “היפה והחיה”.

בתוך הבית המבקרים פוגשים את בל ומשחזרים את האגדה, בעזרת אביזרים ותפאורה, בשילוב של משחק תפקידים וקבלת פנים של נסיכות. כילדה פגשתי את הדמויות בעיקר כשנתקלתי בהן ברחובות, וזו היתה הפתעה מענגת. אבל מאחר שלא היו שם תורים, מהמפגש נהנו בעיקר בעלי המרפקים שבין הילדים וההורים המצלמים בקדחתנות. בסידור החדש יש תורים, ויש גם עוד דמויות דיסני כדי להבטיח שכל ילד יקבל הזדמנות לפגוש דמות. החיסרון הוא העדר התגלית המקרית: התחושה שהתמזל מזלך ופתאום נתקלת בדונלד דאק.

ב”סיפורים קסומים עם בל” הכוכב הגדול הוא דווקא לומייר, הפמוט המדבר מ”היפה והחיה”, אחת הדמויות המתקדמות ביותר שדיסני יצרה אי פעם בתחום האודיו־אנימטרוניקס. הוא מתנועע בחופשיות הגחמנית וחסרת העצמות של דמות מצוירת, אבל הוא תלת־ממדי. בעומדו על מדף האח הוא דיבר אל הקהל, מזיז את עיניו ואת שפתיו ומנופף בזרועותיו כמו ציור בתלת־ממד. כשהייתי ילדה, נדהמתי מהאודיו־אנימטרוניקס ב”שודדי הקאריביים”. עם הגיל באה היכולת לראות את המנגנון שמאחורי הקסם. אבל למראה לומייר, גם המבוגרים אומרים “וואו”.

ביקשתי מטים ורזקה, מנהל פרויקטים בכיר במחלקת האימג’ינירים של וולט דיסני, הסברים על הטכנולוגיה שמאחורי לומייר. “זו שאלה קשה”, הוא ענה. “לומייר אמיתי”.
הרגשתי פתאום כמו אליס שמנסה לשוחח עם הזחל בארץ הפלאות.

“הדמויות שלנו”, אמר ורזקה, “אמיתיות”.

אה! הבנתי! מבחינת ורזקה - שומר האשליות - בשאלתי על הטכנולוגיה של לומייר כאילו טענתי שסנטה קלאוס לא קיים ‏(מה שאיני מעלה בדעתי לטעון, דרך אגב‏).

לבסוף הסביר לי כריס בייטי, מנהל קריאטיב ב”ניו פנטזי לנד”, שלומייר הוא אחת הדמויות הראשונות שפיתחו האימג’ינירים יחד עם מחלקת האנימציה בסרטים. בעבר, הסביר, היו האימג’ינירים מתקבצים בחדר סביב יד מכנית, נניח, ומנסים לפענח איך דמות מצוירת תנוע בשלושה ממדים. אבל בעבודה על לומייר הם ביקשו מחברי קבוצת האנימטורים לתרגם את הדמות המצוירת שלהם לשלושה ממדים. התוצאה היא שחזור מדהים של האנימציה המקורית. “אף פעם לא קיימנו שיתוף פעולה כזה”, אומר בייטי. “ככה יכולנו לראות את נקודת המבט של האנימטור”.

החדר המרתק ביותר הוא האגף המערבי, הבנוי על פי החלל האפל והאסור שבסרט. על שולחן ניצב פעמון זכוכית ובו ורד ורוד שעליו נושרים לאטם ‏(החיה יכולה לחזור להיות נסיך רק אם יתאהב לפני שכל העלים ינשרו‏). חשבתי שאפקט הוורד הקמל הוא מעשה אמנות היי־טקי, אבל האימג’נירים אמרו לי שזהו מהישנים והפשוטים שבקסמי אחיזת העיניים: “רוח הרפאים של פפר”, על שם החוקר שהפיץ אותו, ג’ון הנרי פפר. “האפקט הזה בן 100 שנה”, אומר בייטי על השיטה שמדמה היעלמות והופעה מחדש של חפצים בעזרת לוחות זכוכית ותאורה. כדאי גם לחפש את תמונת הדיוקן שמעל האח: מדי פעם בפעם מבזיק אור והדיוקן משנה את צורתו מנסיך לחיה.

הפתעת יום הולדת

אחד האתגרים הגדולים בכל פארק שעשועים הוא ניהול התורים, ובדיסני מתייחסים לסוגיה ברצינות ומספקים למחכים בכל תור משהו לעשות או לצפות בו כדי להמתיק את גלולת ההמתנה. התור ל”בתוך הים - מסע אל בת הים הקטנה”, למשל, מעניין יותר מהמתקן עצמו. אם תעמדו בתור למאורה של אריאל בצהריים ב–18 בנובמבר בכל שנה שהיא ‏(יום ההולדת של מיקי מאוס‏), תגלו “מיקי חבוי” - תמונות או קווי מתאר של מיקי מאוס שנוספו בגניבה לעיצוב של בניין או אטרקציה.

בעבר ההמתנה למתקן “דמבו הפיל המעופף” בחום הלוהט נדמתה לפעמים למבחן סבולת מ”הישרדות” יותר מאשר להקדמה לקראת מעוף עם בעל החדק הקסום. איך פותרים את הבעיה? התור פשוט בוטל. עכשיו המבקרים נכנסים לאזור משחק ממוזג המעוצב כקרקס, עם מגלשות ורשתות טיפוס. במקום שיעמדו בתור, האורחים מקבלים זימונית ויכולים לשחק עד שמודיעים להם שהגיע תורם לעופף. “במקום שתי דקות בדמבו, המבקרים מקבלים עכשיו חוויה של 15 דקות”, אומר פיל הולמס, סמנכ”ל “מג’יק קינגדום”. ואולם, ראיתי כמה ילדים שרצו לשחק באזור המשחקים יותר מאשר לצאת לסיבוב על דמבו.

“ניו פנטזי לנד” הוא צמר גפן מתוק: קליל ומתקתק. הוקצה בו מקום לנסיכות האהובות על המעריצים הצעירים ביותר של דיסני, מבלי להעיק על הזיכרונות שלי.

אבל חסרו לי כמה מחוויות הווינטג’: בעיקר “ההרפתקאות המפחידות של שלגיה”. האם אבד משהו בגלל העדרו של המתקן הזה? כן. קשה להודות, אבל חסר הקטע המפחיד. רבים מההורים שמחים שביטלו אותו, ואפשר להבין אותם. ולמרות זאת, המתקן המפחיד היה ברוחו התגלמות האגדות כפי שהן בספרים, לפני שהן עוברות דיסניפיקציה. היה בזה משהו חשוב: הסוף הטוב מאבד מכוחו אם המסע כולו שושנים.

אבל באופק יש כמה אטרקציות שנראות מבטיחות לבני נוער ולמבוגרים. במרכז “ניו פנטזי לנד” יש אתר בנייה שב–2014 יהיה “רכבת הכורים של שבעת הגמדים”, רכבת הרים עם קרוניות מכרה המתנדנדות באופן עצמאי כשהרכבת טסה על הפסים.
גם בפארקים אחרים של דיסני מכניסים שינויים. מסקרן לראות את פירות שיתוף הפעולה של החברה עם הקולנוען ג’יימס קמרון בארץ ברוח “אווטאר” בפארק “ממלכת החיות” ‏(גם בפלורידה‏).

אחרי בילוי של יומיים, שבעתי מארץ הפנטזיה החדשה. צעדתי באזור האוכל, פני אל היציאה, בידי כריך ביצים ספוגי ועיני נעוצות בפנקס, וניסיתי לא לדרוך על ילדים קטנים, ואז אמר גבר צעיר שניגב שולחן משהו שלא הצלחתי לפענח.

“סליחה?” אמרתי והרמתי את המבט מהפנקס. הייתי עייפה והיה לי קר. הקסם הלך והתפוגג.

האיש גחן אלי ואמר: “שיהיה לך יום נהדר, נסיכה”.

מאנגלית: אורלי מזור־יובל



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו