בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פורים: מי אני היום, 
מי אהיה מחר

נערות רבות מצטיידות בפורים בעקבים ומחשוף, אחרות בוחרות דווקא להתחפש לסוכריה מתוקה וילדותית, ויש גם 
סרבניות־תחפושת. כל הבחירות האלה מעידות לא מעט על 
הסערה הגדולה של גיבוש הזהות בגיל ההתבגרות

6תגובות

נערה אחת ככל הנראה לא תתחפש השנה. כך זה לפחות נשמע, כשבועיים לפני החג, כשהסבירה את תורת ההתחפשות בפורים, השנואה עליה, על רגל אחת: "זה או שאת בוחרת להיות יפה, ואז את צריכה להיות נסיכה, פייה, ברבור וכאלה, או שאת צריכה להיות זנותית, או מתוחכמת". מתוחכמת? תמהה אמה. "יפה וזנותית ביחד", הטעימה העלמה בקוצר רוח. היא נשמעה מדוכדכת, וכשנכנסה לחדרה וטרקה את הדלת, הותירה סימן שאלה באוויר. מדוע בעצם היום הזה, שנדרשים בו לשמחה עילאית, גורם לנערות לא פעם לחוש מדוכאות, חסרות ביטחון ומבולבלות?

פורים הוא עניין גדול בתיכונים. השואו הגדול מתחיל בכניסה מפוארת עם התחפושת לכיתה בבוקר ונמשך בצעדה בהפסקה, תחת עיניהם הבוחנות של החברים. הרעיון הוא להתלבש באופן תיאטרלי ושונה מאשר במציאות, לצאת מהשגרה, להפגין הומור עצמי. התוצאה אמורה להיות נונשלנטית, אבל למעשה, כפסע בין תחפושת מוצלחת לשיא הגיחוך. להיות מגוחכים - היש חשש גדול יותר בגיל העשרה? לא פלא שלהתחפשות קודם תכנון מדוקדק מאחורי הקלעים, שמתלווים אליו התלבטויות, ספקות וחששות. החוכמה היא להיות שונה ומיוחד, להתבלט, אבל בגבולות הטעם הטוב. והגבול דק בין הפגנת טעם טוב והומור לבין כישלון, קריקטורה, שיגבו בתורם מחיר חברתי כבד.

הקושי גדול יותר אצל נערות מאשר אצל נערים. בעבורן זו הסתכנות לשמה. בין השאר, כי ההשקעה שלהן במראה החיצוני רבה לאין שיעור מזו של הבנים, וכך גם החשיבות שהן מייחסות לחזותן. אולי מפני כובד המשקל של הצווים החברתיים המופנים אליהן. גם בשגרה היציאה מהבית לבית הספר, לאותה זירה גועשת הנגועה בשיפוטיות יתר, כרוכה בהשקעה ובהכנות – עמידה ממושכת מול המראה, בחירה מדוקדקת של הבגדים, סידור השיער והחלקתו, משיחת לק, הסרת שערות וכיוצא באלה. ובפורים הדרישה כפולה ומכופלת.

דניאל בר און

סרבנות פורים, ולו גם זמנית, עשויה אם כן להעיד על דבר-מה עמוק יותר מסתם אי־רצון להשתתף במופע. ד"ר דליה לירן אלפר, מבית הספר לתקשורת של המכללה למינהל, אומרת שבפורים בא לידי ביטוי הצורך הבסיסי ביותר בקרב המתבגרים, של עיצוב הזהות. "כל נער ונערה שואלים את עצמם בגיל הזה, מי אני ומה אני רוצה להיות", היא מסבירה. "בפורים זו הזדמנות נהדרת לבחור זהויות".

החתן והכלה התהפכו

פסטיבל הזהויות בפורים מזמין בחינה מגדרית. במשאל אקראי בקרב קבוצת בנות מכיתה י"ב בבית ספר הראשונים בהרצליה סיפרה אחת הנערות, למשל, שהיא תתחפש לעוגת חתונה קצפתית ואוורירית שבראשה בובות חתן-כלה, בעוד שחברתה תתחפש לגיבורת דיסני פוקהונטס. כמו כן נבחרו תחפושות בזוגות: האחת, חתן וכלה בהיפוך (כלומר הבת תתחפש לחתן וההיפך) והשנייה, טרזן וג'יין. תחפושות לא מעטות מעידות על הציפיות החברתיות של חתונה וזוגיות מונוגמית. סטייה מציפיות אלו אפשר לראות בדמות פוקהונטס, הגיבורה שלוקחת את גורלה וגורל עמה בידיה, מעין אסתר המלכה שהתגלגלה בדמות הילידה שחומת העור, או בתחפושת החתן־כלה המבטאת נזילות מגדרית.

דניאל בר און

לירן אלפר מזהה מגמות נוספות בבחירת תחפושות: המעבר מילדות לנשיות, למשל. "אצל נערות שרוצות להיות מבוגרות יותר, להיהפך לנשים בטרם עת, הבחירה עשויה להיות בדמות של סלב או דמויות מתוכנית הטלוויזיה האהובה עליהן. לכך יתלוו איפור כבד ועקבים גבוהים. לעומתן ישנן אלה שמעדיפות ללכת אחורה, כמבקשות פסק זמן מהגיל שבו הזהות לא ברורה. אלה יבחרו להיות ילדה תמימה ומתוקה". תחפושות של דבורה, פטרייה, סוכריה על מקל וכדומה מתאימות לסוג הילדותי.

שכיחות תחפושות שהן מעין קולאז' של כמה מגמות: מצד אחד משהו מתוק וילדותי ומצד שני קריצה אל העתיד, כפי שעוגת החתונה מייצגת. המשיכה הדו־כיוונית, הטיפוסית לגיל שבו הזהות עדיין לא התגבשה, קשורה גם לשאלה “האם אני רוצה להיות כמו כולן, או להיות ייחודית”. לדברי לירן אלפר, "לפעמים הן יבחרו בתחפושות הכי מיינסטרימיות - בהיפוך, כמו במקרה של חתן־כלה".

המשיכה הנגדית בין הצורך לביטוי אישי האופייני לגיל ובין ההכרח לחיות ולהתנהל בקבוצת השווים באה לידי ביטוי בתחפושת הקבוצתית. החלטה אופיינית בכיתה היא שהבנים יתחפשו לבנות. במקרה הזה, בקבוצה זה קל ונוח יותר. "בדיקת גבולות מגדריים אופיינית מאוד לגיל העשרה", אומרת לירן אלפר, "והיא גם ביטוי למתירנות של התקופה. תמיד היו נערות שהתחפשו לשודד ים, אבל נראה שההרשאה החברתית כיום פותחת פתח רחב יותר למשחק בזהויות. לפני שנים לא היו נותנים לנער בן 16 להתחפש לצעירה".

דניאל בר און

לדברי ד"ר נלי שטיין, מטפלת זוגית ומשפחתית המתמחה בתחום של מיניות של בני נוער, "באמצעות ההתחפשות יש הרשאה לגיטימית לקחת את המציאות ולנסח אותה מחדש. נשאלת השאלה איפה הגבול, איפה להיעצר".

המחשבה על התחפשות בהקשר לבני נוער העלתה אצל שטיין אסוציאציה למונח "מרחב מעברי", שטבע הפסיכולוג הנודע דונלד ויניקוט. המושג הזה מתייחס לשטח האפור שבו הפנטסיה פוגשת את המציאות. ובדומה לכך, היא מסבירה, "בהתחפשות יש מקום למשאלות לב ולפנטסיה. כפי שמדגימה היטב תחפושת החתן־כלה המסורתית 
בהיפוך מגדרי".

אך עד כמה ההרשאה הזאת מאפשרת לנערות באמת לבטא את קולן? ואיזה קול בוחרות הבנות? תוהה שטיין. "הבחירה בתחפושת שמזדהה עם הנורמות של היופי ואף מעצימה אותן, כי משאלת הלב שלי היא להיות בר רפאלי - האם זה באמת הקול שלי? אני לא בטוחה שזה מודל של נשיות אמיתית".

גטי אימג'ז

בהליכה עד הקצה ל"משהו אקסטרימי שמושך תשומת הלב" רואה שטיין "ביטוי לסערה הגדולה בגיל הזה, לבלבול וגם לקושי לבטא ולתמלל את הסערה הזאת: מצד אחד יש צורך 'לדפוק הופעה', לשבור גבולות. אז הן יבואו בעקבים גבוהים, המון איפור ומחשוף. מצד שני יש פגיעות וחשש מפני חשיפה. זה מאפיין את הנערות בגיל הזה. מצד אחד הן מתנסות מוקדם מדי במין, ומצד שני הן לא מבינות מה המשמעות של העניין הזה, ואם הן עוברות פגיעה מינית הן לא תמיד מודעות לכך".

על רקע הסערה האופיינית לנערות, שטיין מבינה בהחלט את הקושי להשתתף בקרקס הזהויות בפורים. "בחיים הרגילים קשה לי להיות אני, אז מובן שיכול להיות שקשה לי להיות מי שהייתי רוצה להיות", היא אומרת. "תחפושת גם דורשת איזו שמחת חיים, יכולת לצאת מכבדות הראש ומההתנהלות הרגילה, בעוד שבגיל הזה יש המון פגיעות. ילדה יכולה להחליט 'זה גדול עלי'" .

לירן אלפר מוסיפה שאי-השתתפות במשחק יכולה להתפרש גם כרצון למשוך תשומת לב. "כל התירוצים גם יחד - קשה לי, זה מסובך, או אין לי הבד המתאים - כולם יכולים להשיג בסופו של דבר נראות ולמשוך תשומת לב. צורך מרכזי בגיל הזה". עם זאת, היא מסכימה שיש ילדים וצעירים ששונאים את פורים. "זה יום של חשיפה, באמצעות הסתרה והתחפשות", היא אומרת. "כולנו יודעים שגם את שמה מסיכה, אחרי הכל היא שלך. יש כאלה שזה מאוד טוב להם. אבל יש כאלה שבוחרים לפרוש. זה מראה על אופי חזק כשמישהי בוחרת לא לציית לנורמה החברתית. זו נקיטת עמדה".

את אף פעם לא בסדר

ד"ר ענת גור, מייסדת ומנהלת המכון הטיפולי לנשים "חוכמת נשים", מרחיבה את המבט. "מצד אחד החברה שלנו צועדת לקראת שחרור ושוויון, וזו כבר לא החברה הפטריאכלית של לפני 50 ו-60 שנה", היא אומרת. "אבל בצד ההתקדמות והשינוי, נערות בגיל ההתבגרות חשופות יותר למדיה על כל צורותיה והן סופגות המון ג'אנק. כאילו מה שחשוב זה איך את נראית, ואם את מרצה אחרים, או אם את מקובלת. אין עידוד לנערות להסתמך על החוכמה שלהן. על מי שהן באמת. נערות כיום מוותרות על האמת הפנימית שלהן, כדי להיענות למה שמצופה מהן".

התחפושות הנפוצות הן חלק מתרבות הזבל כיום, סבורה גור. לדבריה, "הסקסואליזציה בתחפושות היא שיקוף ודוגמה מובהקת למגמה חברתית מדאיגה. זו לא סתם נסיכה אלא נסיכה סקסית. את חייבת ללבוש סטרפלס ולהציג רגליים עירומות. בחוויה שלה נערה כזו נהפכת לאוביקט ואז היא גם מנסה למצוא חן בעיני אחרים".

ד"ר מיכל קומם - מרצה למגדר במכללת ספיר, המייעצת ומרצה בפרויקט "להיות נערה" בבת ים המיועד להעצמת נערות - מתייחסת אל פעולת ההתחפשות בהקשר של סטריאוטיפים ומשטור הגוף. "יש הוראות מדויקות מאוד איך צריך להיראות, איך להתאפר, מה נחשב יפה - שיער ארוך למשל, להיות רזה", היא אומרת. “זה לא מקרה שהציפייה להיות כלה מוצאת ביטוי בתחפושות. חלק הארי של המשחק הזה הוא להיענות לציפיות חברתיות. פוקהונטס, הגיבורה הנכונה, היא אמנם מנהיגה יוזמת, ובכל זאת, איכויות הגוף שלה מיישרות קו עם הפרקטיקות למשטור הגוף".

היא גם מציינת את "התחושה הבסיסית שאת לא בסדר אף פעם", המונחלת לנערות. "או שאת שמנה מדי או רזה מדי, לא הורדת שיער אתמול, הלק מתקלף. תחושת הלא־בסדר היא חוויה מכוננת של נערות. יש משהו מנמיך ומקטין במנגנון המישטור הזה, שקיים גם בפורים. אולי השאיפה שלך היא להיות גליה מאור, אבל בפרקטיקה תנסי להיות גם סינדרלה".

"הלכנו אחורה", אומרת גם גור. "אצל ילדות ונערות הכל ורוד, הכל נסיכות, הכל סינדרלה. יש משהו בעייתי מאוד בהצפה הזאת". בעיניה, הוורדרדות והנסיכות הן חלק מתרבות הזבל שנערות חשופות אליה כחלק מסערת גיל ההתבגרות. "בגיל שבו נערות הופכות להיות נשים ומעצבות את אישיותן, יש לכך השפעה על איזו אשה הן יהיו", היא מסבירה. “בשם החופש והשחרור הורים מפקירים את הילדות, ומה שנותר להן זו קבוצת הגיל והלחץ החברתי, בין השאר לקיים יחסי מין מוקדם מדי".

גור מציינת כי המחירים הנפשיים הכבדים של גיל ההתבגרות הם הפרעות אכילה, דיכאונות וניסיונות פגיעה עצמית. לדבריה, "רואים שלא טוב להן. בקרב נערות מתבגרות יש אחוזי דיכאון הרבה יותר גבוהים מאשר אצל הנערים. קורה להן משהו לא טוב. כהורים וכחברה, חייבים לסייע לנערות לעבור את הסערה הזאת בשלום".

להגיד ערב פורים “תתחפשי למשהו מכובד יותר”, זה מעט מדי ומאוחר מדי, היא מטעימה. דרושה אם כן תמיכה הורית. "כדי להתמודד עם התכנים שבנות צורכות, צריך להזין אותן בערכים ובמודל חיובי. לתמוך בהן, לא לעזוב אותן". לדבריה, ב”חוכמת נשים” פועלים כדי שנערות לא יתייחסו לגוף שלהן כאל משהו דקורטיבי. "אנחנו מבקשות לחזק את האותנטיות שלהן, בין השאר על ידי החזרת השימוש הפונקציונלי בגוף, למשל בספורט, בריקוד. זאת כדי שנערות יוכלו לקבל כוח להתנגד למיינסטרים".

ואשר לסרבנית הפורים? ערב לפני היום הגורלי, התעשתה, עטתה שמלה צבעונית, הטביעה בה סמל מסחרי מוכר ונהפכה לסוכריה. אחרי הכל, התחפושת ענתה על הדרישות כולן: קצרצרה כדבעי, מתקתקה, בולטת במידה סבירה, והעיקר - היא באה עם שובל של עוד מבנות מינה. סוכריות מתוקות כמוה אף פעם לא לבד בקופסה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו