בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ביקורת ספרות משפחתית: רוני גלבפיש וילדיה ממליצים על ספרים כיפיים

כשהסופרת והעורכת רוני גלבפיש החליטה להעלות ביקורות ספרים שלה ליוטיוב הצטרפו אליה שלושת ילדיה, ויחד הם מעלים סרטונים חינניים ולא מתאמצים. השאלה היא איך קרה שבבית אחד יש שלושה ילדים־קוראים

11תגובות

הם מעמידים ערימה גבוהה של ספרים בסלון, מציבים עליה מצלמה, מתיישבים מולה ו-אקשן! רוני גלבפיש וילדיה ממליצים על ספרים. איך לא חשבו על זה קודם. היא סופרת ועורכת ספרים, תולעת ספרים בדימוס וקוראת ללא הפוגה בהווה. במקרה או שלא במקרה, שלושת ילדיה, אף הם לא קוטלי קנים בקריאה. לאחרונה גלבפיש החלה להעלות ליוטיוב סרטונים ביתיים, שבהם היא וילדיה, כל פעם בהרכב אחר, מדברים על ספרי הילדים שאהבו.

בתוך שבועיים הם העלו שישה סרטונים ויש להם כבר קהל נכבד שצופה בהם. עם אוריה בת ה-12 המליצה גלפיש למשל על שני ספרי נוער: האחד, רב המכר סוחט הדמעות "אשמת הכוכבים" (הוצאת הכורסא) מאת ג'ון גרין, והשני - ספרו הראשון של גרין, "מחפשים את אלסקה" (ידיעות ספרים). השתיים נראות מתמוגגות מהראשון שבין השניים, סיפור אהבה בין הייזל בת ה-16 לגאס, שניהם חולי סרטן. כשהן מגיעות לספר "מחפשים את אלסקה", שגלבפיש לא קראה, אוריה ממשיכה לבדה. והיא עושה זאת באופן משכנע.

בסרטון אחר נראה פאנל של שלושה: בנה הבכור של גלפיש, ינאי בן ה-14, חברה מבית הספר והאחות אוריה. הם ממליצים על "הערפילאים" (אופוס), שמה הנפלא ומעורר הסקרנות של סדרת פנטזיה מאת ברנדון סנדרסון. לדבריהם, היא לא קיבלה את הכבוד הראוי לה, והם מתארים את העלילה והדמויות, לפי התור.

רמי שלוש

ואילו הללי בת השש ממליצה עם אמה על סדרת "אייבי ובין" (כתר). היא רק בכיתה א'. לקרוא ידעה מגיל שלוש, אבל לדברי האם, לא דחקו בה להתחיל לקרוא ספרים. כך קרה שהללי החלה לבלוע ספרים רק מתחילת כיתה א'. היא כבר קוראת ללא ניקוד. את "אייבי ובין" היא מתארת כשתי חברות שהן הפכים. אחת מכשפה והשנייה העוזרת שלה. הללי מפנה את תשומת הלב גם ליצורים המכונפים על הכריכה, שצריך להתאמץ כדי לראות.

הסרטונים חינניים באי היומרה שלהם. הם ביתיים, ללא חזרות מקדימות, ללא איפור, ללא בחירה של לוקיישן. הם פשוט נשענים על אישיותם הנלבבת של גלבפיש ושל ילדיה, יכולת הביטוי הנהדרת שלהם, ובעיקר הגישה הלא מתאמצת והקולית שהם מפגינים. "את הסרטונים אני מצלמת כי אני עצלנית איומה", אומרת גלבפיש, 44, שגם מנחה סדנאות כתיבה. "כתבתי לא מעט סקירות ספרותיות, גם בבלוג שלי. אבל לפני כמה זמן הרגשתי שאני לא כותבת מספיק. מדי פעם מצטברים אצלי ספרים חדשים שאני מקבלת מהוצאות הספרים, ומכיוון שאני קצת עסוקה בכתיבת הספר שלי, חשבתי שלצלם את עצמי יהיה אולי קל יותר".

"סיפור קטן ומלוכלך", ספר הביכורים של גלבפיש (כנרת זמורה ביתן), ראה אור לפני שלוש שנים. הוא זכה לביקורות אוהדות וגלבפיש זכתה בפרס רמת גן ליצירת ביכורים. לאחר מכן החלה לכתוב את הספר הבא שלה, ספר נוער בשם "אגם הצללים". לפני כמה חודשים היא הצליחה לגייס כסף באתר גיוס הכספים "הדסטארט", כדי להוציא את הספר בהוצאה עצמית. בסרטון שהעלתה לשם גיוס הכסף, היא אומרת שעד כה כתבה כל מיני דברים אחרים כי קשה לכתוב ספר ילדים. גישה שכיום, כשכל מיני סלבריטאים מוציאים ספרי ילדים, קשה שלא להעריך. הסרטון הראשון שנועד לקדם את הספר החדש סלל את הדרך לסרטוני ההמלצות.

גלבפיש זכתה שילדיה קוראים טבעיים, והיא לא צריכה לדחוף אותם לקרוא. איך זה קרה? גלבפיש לא ממהרת ליטול את הקרדיט על יכולות הקריאה של ילדיה. אמנם זו משפחה קוראת, וזו גם משפחה דתית (חוץ מגלבפיש עצמה), ובשבת אין על מה לסמוך אלא על הספר כמפלט מהשעמום. "תענוג השבת המשפחתי זה שרובצים ביחד בסלון וקוראים", כדבריה. אבל היא מכירה משפחות דתיות רבות שבהן לא קוראים, וגם משפחות שבהן ההורים או לפחות אחד מהם קורא נלהב, והילדים לא ממש הולכים בתלם המשפחתי.

ייתכן כי העובדה שהיא מצליחה למדר את זמן הצפייה במסכים - המתחרים הראשיים של הספרים בימינו - אף היא עוזרת לכך שילדיה מקדישים זמן לקריאה. מצד שני, ייתכן שהם מסכימים לצפייה מושכלת, כי הספרים הם תחליף נאות בשבילם. "יש לנו הגדרה של זמן שימוש סביר - שעה, שעה וחצי ביום. אין לנו בבית טלוויזיה. אנחנו והם משתדלים לעמוד בזמן הצפייה שקבענו. אם מישהו רוצה לבזבז את זמנו במשך שבועיים, אני מעירה לו בעדינות. אתן להם לווסת את זה לבד ולא אהפוך לאיש הרע. אני רוצה שילמדו לבד. ולזכותם, הם מבינים את זה".

כך או כך, שלושת הילדים לומדים ב"דמוקרטי קשת" בזכרון יעקב, יישוב מגוריהם. הם לא מפסיקים לקרוא. אוריה החלה לקרוא מוקדם. לדבריה, בקיץ לפני כיתה א' סיימה את כל ספרי הארי פוטר ומאז קראה את הסדרה אינספור פעמים. "יש לנו המון ספרים", היא מספרת. "כשמגיע ספר חדש, אנחנו מסתגרים איפה שהוא וגומרים אותו בשעה־שעתיים. לכן אני קוראת ספר 11 פעמים". השיא של אוריה למשל הוא 15 ספרים בשבוע. אבל ההספקים משתנים לפי מצב הרוח והתקופה. יש לה השיטות שלה שהיא לא מגלה, לקרוא גם בזמנים שלא אמורים לקרוא. היא נמנעת מלפרט איך היא קוראת בזמן הלימודים, מטעמים מובנים. אבל כל אחד זוכר מהכיתה שלו את הילד שקרא ספרים מתחת השולחן, בזמן השיעור, ואיך המורים העלימו עין.

היא קוראת הכל, "לא אכפת לי איזה ז'אנר", כדבריה. השבוע, שהיה די חלש מבחינת ההספקים, אוריה קראה פעמיים את הרומן הגרפי "פרספוליס" וגם את שלושת ספרי "הערפילאים" והיא באמצע סדרת פנטזיה חדשה בשם "המיועדים". לדבריה, היא היתה רוצה שיראו את הסרטון "בעיקר ילדים, ילדים בגילי". היא גם רוצה לפרסם את הספרים. "אלה ספרים ממש טובים, אבל לא הרבה ילדים קראו אותם", היא אומרת ומוסיפה: "אני יודעת שהם לא בדיוק לגילי. אני קוראת הכל".

גלבפיש מודה באשמה. היא לא מגבילה בקריאה, לא שופטת את איכות הספר שבחרו הילדים. גם בילדותה, הוריה מעולם לא הגבילו אותה. "עברנו הרבה דירות וכל שנה היתה לי ספרייה אחרת. היו ספרניות שלא התעסקו אתי ופשוט רשמו את הבחירה שלי, והיו כאלה שעשו לי את המוות. אבל השגתי את מה שרציתי לקרוא. זה עבד כמו קסם".

רמי שלוש

למרות הצורך הרגשי שלה בספרים, ואף שעולמה סובב סביב קריאה, בעיניה קריאה היא לא דבר ערכי. "בעיני, ילד שלא קורא הוא לא ילד פחות טוב", היא אומרת. "קריאה זו אחת מהאופציות לבילוי, והיא מועדפת עלי באופן גורף. אני חושבת שהרווחתי מכך שאני קוראת".

הטעות הגדולה של הרבה אנשים, אוהבי ספר, אומרת גלבפיש, היא שאחרי שהילד שלהם קרא ספר קליל והתלהב הם מפנים אותו לספרים הטובים. "צריך להתגבר על התפישה הזאת שספר קליל הוא פחות טוב".

"אני מאמינה בזה שספרות יכולה להרחיב את התודעה שלך", מוסיפה גלבפיש. "ינאי קרא את 'העולם על פי גארפ'. יש שם טרנסג'נדר ובחורה שנאנסה ופמיניזם. זה מרחיב את התודעה שלו. אלה דברים שלא ילמד בבית הספר. והסיכוי שירחיב את עולמו דרך הטלוויזיה הוא נמוך ביותר. אוריה במיוחד קוראת הכל, גם פנטזיה, גם 'נשים קטנות' ו'אן שרלי'. חשוב לי שהם יידעו להבדיל מה זה ספרות טובה, מה זה ספרות פופולרית יותר, אבל מותר להם ליהנות מהכל".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו