בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

המסע של קלמנטיין, ההתלבטות של דידי: ארבעה ספרי ילדים חדשים

מורכבויות החיים של ילדה בכיתה ד', כלבה שנקרעת בין בני האדם לשועלים, צמד ילדים שנקלע להרפתקה במכרה נטוש, והתמודדותה של ילדה בחוג דרמה - על ארבעה ספרי המשך שראו אור באחרונה

תגובות

לקראת הישורת האחרונה של החופש הגדול, שאם רוצים אפשר למצוא בו גם זמן לקריאה, מוצגים כאן ארבעה ספרי המשך שראו אור לאחרונה כחלק מסדרות לילדים ולנוער. חלקם מייצגים סדרות בראשית דרכן ואחרים מביאים את אקורד הסיום שלהן.

"קלמנטיין יוצאת לטיול פעמיים" (מטר. לגילי 10-7)

הספר השישי הרואה עתה אור בעברית, בסדרה הנפלאה "קלמנטיין" שבתרגום אסנת הדר, מתרחש באביב. "האביב הוא דבר ממש חשוב פה בבוסטון", פותחת גיבורת הספר. "אחרי השלג והקרח, כל העיר קצת משתגעת כשמזג האוויר החם מגיע בפעם הראשונה".

האביב בא לידי ביטוי בתופעות עלילתיות של זוגיות ופריון: אמה של קלמנטיין בהריון; אשת המחנך שלה גם היא בהריון, מתקדם, והיא עשויה ללדת "בכל רגע"; ואם חברתה הטובה (מרגרט) מחליטה להתחתן עם החבר הוותיק שלה. אפילו הטבע נשמע לכללים החברתיים הנוקשים שמתבקשים עם הפשרת השלגים בבוסטון: הפרחים מלבלבים, הזרעים נובטים ואגוזי הפקאן זוכים ליום חג מיוחד.

המחברת שרה פניפקר והמאיירת מרלה פרייזי לא מאפשרות למשבי הרוח החמימים של האביב להסיח את דעתן מהדברים החשובים באמת בחייה של ילדה שתיכף תעלה לכיתה ד'. לאורך ששת הספרים מתמודדת קלמנטיין עם מערכות קטנות וגדולות, מהמסגרת המשפחתית ועד לזו הבית־ספרית. אלה מראות מצדן יכולת לא שגרתית להכיל ילדה רגילה לגמרי לא־רגילה. הוריה של קלמנטיין קשובים אחד אל השני ואל בתם ובנם הקטן, באופן מעורר קנאה; המנהלת בבית הספר מגלה סבלנות רבה אל הילדה המבקרת במשרדה תדיר; והמחנך הוא איש אמונה של קלמנטיין.

עטיפת הספר, שהיא המקום היחיד שבו מופיעים איוריה העליזים של פרייזי בצבע, מציגה בספר החדש את קלמנטיין אדומת השיער המקורזל כשהיא אוחזת בידה תיק. על גבה תיק נוסף, עמוס חפצים, שתאיו פתוחים. ההתמקדות במעמסה הפיסית מרמזת להתבגרות ולנטייה של מורכבויות החיים להיבנות זו על גבי זו.

קלמנטיין מאוימת מהופעתה של ילדה חדשה בשם אוליב בכיתה ואינה אדישה גם לשינויים הצפויים לה ולמשפחתה עם הלידה המתקרבת והמעבר הבלתי נמנע לכיתה ד'.

רוחה החופשית של קלמנטיין ושל הסדרה כולה לא מאפשרים לה לשקוע רק בחששות ובדאגות. פניפקר עושה שימוש מחויך בכלי "המסע" הספרותי. בית ספרה של קלמנטיין יוצא לטיול שנתי אל אתרי מורשת וטבע אמריקאים. "הדבר היחיד שאני יכולה להגיד על צוק פלימות זה שצריכים לקרוא לו גרגר", קובעת הילדה. הביקור באתר המורשת הסמוך, המשחזר מושבה מהמאה השבע עשרה, חושף בפני הילדים גילויים מרתקים על תקופה שבה נגעלו ממים (מזוהמים) ונתנו לילדים לשתות בירה, ומפגיש לראשונה את הילדה העירונית עם תרנגולת שאינה שניצל. בבית, בערב, מציגה קלמנטיין פרשנות מעניינת לבליל העקרונות שספגה בבית, בבית הספר ובטיול המורשת. אל מול דרישתה - "חירות וצדק לכל, כולל התרנגולות" - ממהרת האם להבטיח לשקול את העניין ומכתירה את בתה כראש המשפחה לאותו הערב.

"דידי - פגישה לאור ירח" (הקיבוץ המאוחד. לגיל 8 וסביבותיו)

הספר "דידי שם זמני", שראה אור לפני כשנתיים וחצי, עסק בחזרתה של כלבה פצועת תאונת דרכים אל משפחתה האוהבת לאחר שטופלה בבית מחסה לחיות בעמק האלה. הספר החדש, "דידי – פגישה לאור ירח", כקודמו, הוא פרי שיתוף פעולה בין המחברת, עדנה קפלן־הגלר, לשעבר שופטת בבית המשפט המחוזי בתל אביב, לבין האמנית זגני אורמוט־דורבין. המאיירת, שיצאה לסיורים בעמק האלה לטובת לימוד הנושא, קולעת לאהבת הטבע, הנעה מריאליזם לפנטסיה, כפי שהיא עולה מהטקסט.

דחפיה של הכלבה אל אבותיה הקדמוניים, השועלים, הביאו אותה בספר הראשון, לחמוק מבית המחסה ולחבור כמה פעמים אל להקה פראית, שאף סייעה לה למצוא את ביתה הישן. עם שובה הביתה גילתה הכלבה כי גם אורי, הילד שבביתו גדלה, נפצע בתאונה.

בניגוד למצבה של הכלבה, שהחלמתה שלמה, מתברר כבר בפתח הספר השני כי אורי יצטרך להמשיך לעבור טיפולים ברגלו, חלקם הרחק מהבית.

קפלן־הגלר יצרה הקבלה ברורה בין חברת האנשים (אורי וחבריו המנסים לעודד אותו) לחברת בעלי החיים (הכלבה גיבורת הספר ושני הכלבים המתגוררים עמה ביישוב בני האדם). בהמשך למגמת ההאנשה של הכלבים והשועלים המשוחחים אלה עם אלה ודבריהם מובאים לקוראים בתרגום ישיר לעברית, בצורה משכנעת להפליא, גם חלומותיה הפרוידיאניים של הכלבה על שאיפותיה וגחמותיה מובאים בעדות כמעט ישירה.

דידי נמשכת כבחבלי קסם אחר להקת השועלים שנותרה ב"חוץ", בטבע המפתה.

שלושת הכלבים יוצאים שוב ושוב את גבולות היישוב מתוך שאיפה, תחילה ערטילאית ואח"כ מוחשית, לפגוש בלהקה. האם תתקיים הפגישה לאור ירח? הדרך אליה רצופה מכשולים בתקשורת בין בני האדם לבעלי החיים.

היא אף מזמנת כמה אירועים המסמנים היבטים (אמינים למרבה הצער) של רוע וצרות אופקים, תכונות שנעדרו כמעט כליל מהספר הקודם.

"הרוח במכונה, היומן של ריאן" (הוצאת מטר. לנוער שאינו מפחד לפחד)

את הספרים בסדרה "היומן של ריאן"', שחיבר פטריק קרמן (Patrick Carman), נכון לקטלג בסוגת סיפורי רוחות או אימה־לייט לנוער. לכאורה, הדבר כמעט מתבקש כשהמחבר הוא יליד העיר סאלם (Salem) שבארצות הברית. למעשה, ההסבר לעיסוק האובססיבי ברוחו של עובד מכרות הרוג, הרודפת אחר עיירה שכוחת אל, קשור אולי בעיר הולדתו של המחבר, אך באופן מעט יותר מסורבל. קרמן אכן נולד בסאלם, אך לא בזו ששמה נקשר ברדיפת המכשפות במדינת מסצ'וסטס. הוא יליד סאלם אחרת, הבירה המהוגנת של מדינת אורגון.

בדומה לפער שבין שתי הערים הנושאות את אותו השם, כך גם המתח בבסיס הסדרה "היומן של ריאן" בין שתי הזהויות השונות של העיר שבה מתרחשת העלילה. בעבר היתה זו עיירה פרובינציאלית שקטה ומשעממת שנקראה לינקפורד; ואז, מסיבה המתבררת כבר בפתח הספר הראשון בסדרה, הובילה חברת כרייה גדולה וחזקה שהקימה מכרה בפאתי העיירה לשינוי שמה ל"נחל שלדים".

לינקפורד - נחל שלדים נותרה מקום קרתני ומשמים, אך תאונת עבודה, שבה נהרג אחד העובדים במכרה הביאה לסגירתו והשפיעה על גורל היישוב לצמיתות. שמועה עיקשת גורסת מאז, כי רוחו של המת רודפת את המכרה.

הספר מתעד את מאמציהם של שני ילדים, ריאן וחברתו הפראית משהו שרה, לגלות מה מסתתר במעבה האדמה, במכרה הנטוש.

הספר הראשון מוקדש להגיגים שהעלה ריאן על הכתב בין ה-13 בספטמבר בשעה חמש ושלושים בבוקר ועד ל-19 בספטמבר בשעה חצות ושלושים ותשע דקות; הספר השני ממשיך מאותה נקודה ממש, באמצעי המוכר מסדרות טלוויזיה מסוימות, שבהן נקשרות עונות שונות ברצף נראטיבי מתמשך.

המחבר, קרמן, השקיע מחשבה וזמן בניסיון ליצור ז'אנר חדש, יצירה ספרותית־קולנועית שתמזג כתיבה עם סרטוני אינטרנט.

כך, משולבים בספרי הסדרה, מדי כמה עמודים, איורי־עמוד המפנים את הקוראים אל אתר אינטרנט ומספקים סיסמאות שיאפשרו לצפות שם בסרטונים הרלבנטיים לשלב בעלילה.

ללא קרדיט

כאשר החלה הסדרה "היומן של ריאן" לראות אור בארצות הברית, ב-2009, היה זה רעיון מקורי למדי. במחצית השנייה של 2014 הוא עלול להיראות מאולץ משהו, אך בשוק הספרים בכלל ובזה המיועד לנוער מדובר גם היום בגימיק לא נפוץ.

בעברית ראה כבר אור הספר הראשון בסדרה, הקרוי "נחל שלדים", בתרגום יונתן פיין. עתה מתפרסם הספר השני, "הרוח במכונה", בתרגום כנרת היגינס־דוידי. בארצות הברית יצאו ארבעת ספרי הסדרה במארז המדמה עטיפת סרט די־וי־די, ממנה נשלף הספר בפורמט הישן והמוכר.

בישראל ויתרו על התוספת הזאת, אבל שילבו כמובן את העמודים המפנים אל אתר האינטרנט. הסרטונים המחכים שם לקוראים המבוהלים אמנם דוברי אנגלית, אבל מאחר שנעשה מאמץ מיוחד להציגם כסרטוני חובבים היסטריים, כאלה שצולמו בחשיכה וברעד מצלמה, הטקסט הנשמע בהם (אם בכלל) הוא בדרך כלל שולי.

קרמן מתייחס אל הסרטונים המשולבים בספריו כאל אלמנט בלתי נפרד מהעלילה הכתובה.

אבל בניגוד לז'אנר הפיקצ'ר בוק, למשל, המשלב איורים וטקסט בקשר שלא ניתן לפירוק, סדרת "היומן של ריאן" בהחלט יכולה להיות מובנת (או לא־מובנת) גם ללא הרובד הנוסף הזה. ההחלטה לעשות שימוש בסרטונים נועדה ככל הנראה בעיקר להשיג מטרות חוץ־עלילתיות. מטרה מוצהרת כזאת היא שבירת רצף הקריאה, הנתפש כאיזשהו טורח; מטרה אחרת היא לחשוף את הקוראים הצעירים לסיסמאות הנטולות מעולם התרבות הכללי. הסיסמאות שנועדו להקלדה באתר האינטרנט – וביניהן "ד"ר פרנקנשטיין" או ציטוטים מכתבי אדגר אלן פו - אמורות להצית את סקרנותם של הקוראים ולהרחיב את דעתם.

שתי המטרות הללו לחיבור בין הטקסט לסרטונים אינן מזיקות, ואולי אפילו "חינוכיות". עם זאת, ההנחה שלפיה ילדים בני ימינו אינם מסוגלים לקרוא יצירה ספרותית שחורגת מגבולות פורמט הציוץ בטוויטר מקוממת משהו. כך או אחרת, רבים יתלהבו בוודאי מהחידוש שבהפניות החוזרות לאתר שבו שילבה חברתו של ריאן, שרה, את הסרטונים המפחידים שצילמה במכרה שבנחל שלדים.

"הופעות הפתעות ומשפחה שכזאת" (טל מאי. ראשית קריאה)

עטיפת הספר שחיברה מאירה פירון ואיירה אלינה גורבן עוצבה באופן דרמטי. בולט בה וילון בצבע אדום עז, המשמש רקע להופעה המתרחשת על במה מאולתרת.

בין האביזרים שייעשה בהם שימוש בהצגה: שקית חטיף בייגלה ובובות יד. העטיפה תואמת לנושא העיקרי של הספר – חוג הדרמה שאליו הולכת, בניגוד לרצונה ובעצת הוריה, הילדה שירה; היא מתאימה גם לחתום סדרה המוקדשת לדרמה התמידית בין שירה לבין אחותה הגדולה, יעל.

הסדרה ובה שלושה ספרים משתרעת על תקופה קצרה יחסית של שנת לימודים אחת, שבה לומדת שירה בכיתה ג' ויעל בכיתה ו'. המחברת, פירון, לא נמנעה מהצגת תהליכי התבגרות אצל הגיבורות שעיצבה, אף שמדובר בפרק זמן קצר לכאורה.

ניכר, כי לצד הבשלת הדמויות של יעל ושירה חלה התפתחות והבשלה גם ברובד הסיפורי והחזותי שאחראיות לו היוצרות פירון וגורבן. הספר השלישי והאחרון בסדרה הוא המהודק מכולם.

שירה, שבספר הראשון עוד נאחזה בזיכרונות מכיתה א' ועסקה בעיקר בניסיונות לאלץ את אחותה הגדולה לשתף אותה במשחקיה, מתמודדת הפעם עם סביבה חברתית נפרדת ובוגרת. "קוראים לי שירה, אני בכיתה ג', ואני לא רוצה ללמוד דרמה", היא מצהירה בסבב ההיכרות בשיעור הראשון בחוג לתיאטרון. בהמשך תכיר שירה חברה חדשה ותלמד ליהנות מהחוג הלא רצוי.

היא אף תצליח לתעל את יצר התחרות התמידי שלה עם אחותה להפקת הופעה, שתאפשר לכמה מהאנשים הקרובים אליה ביותר להציג את כישרונותיהם.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו