${m.global.stripData.hideElement}

 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

היתרונות של חינוך דו־לשוני

נהוג לחשוב כי ילדים דו־לשוניים מתאפיינים במוח יותר גמיש וזריז אך האם זה הוכח מחקרית? ואיך הדו־לשוניות באה לידי ביטוי בארץ כאשר השפות מייצגות גם יחסי כוחות בין לאומים, דתות ותרבויות שונות?

6תגובות

זה כמה שנים טובות קיימת הנחה שלפיה ילדים דו־לשוניים, או כאלה היודעים שפות רבות, נהנים לא רק מיכולת לתקשר עם אנשים בשפות שונות אלא ממש מיתרון מוחי, שיש לו אפילו שם מחקרי – "יתרון הדו־לשוניות". התיאוריה מאחורי המושג הזה היא שמי שנוהגים לעבור משפה לשפה ניחנים ביכולת שליטה מפותחת, או כישרון המאפשר להם לנהל באופן יעיל יותר תהליכים קוגניטיביים גבוהים יותר, כמו פתרון בעיות (מחקר של החוקרת אלן ביאליסטוק מ-2004 הראה זאת), זיכרון ומחשבה. ילדים דו־לשוניים מסוגלים לעצור תגובה אחת ולקדם אחרות על פניה, ובאופן עקרוני מתאפיינים במוח יותר גמיש וזריז.

חוגי ההעשרה לילדים ללימוד שפות אף משתמשים ביתרון הזה כגורם מעודד ללימוד שפות בגיל מוקדם (כי הוכח גם בחקרים, כך לפי כתבה ב"ניו יורק טיימס", כי היתרונות שיש לדו־לשוניים תקפים גם לאלה שלמדו שפה שנייה בגיל צעיר). אך שאלת הדו־לשוניות בקרב ילדים חוזרת ונבחנת בכל פעם מחדש וכל פעם מניבה תוצאות שונות. ובכל מקרה יש הבדל עצום בין מי שנולד כדו־לשוני, לבין מי שרכש עוד שפה – אפילו היא ברמת שפת־אם – במשך ילדותו. במחקר שהתפרסם ב"ניו יורקר" לפני כשבועיים נטען למשל כי אף שרוב חוקרי השפות המודרניים מסכימים שדו־לשוניות אכן מועילה באופן ממשי להתפתחות המוח, לא הוכח בוודאות כי "יתרון הדו־לשוניות" באמת קיים מבחינה קוגנטיבית.

אבישג שאר-ישוב

כתב העת מספר על החוקרת אנג'לה דה ברואין ההולנדית, דוברת שתי שפות מגיל 11, שבלימודיה באוניברסיטת אדינבורו ביקשה לחקור את הקשר בין דו־לשוניות ויכולת מוחית מפותחת. נקודת המוצא שלה בתחילת המחקר היתה שוודאי תגיע למסקנה שקיים יתרון, אך כאשר בחנה את הנתונים, הבינה כי אלה המדברים שפה אחת והדו־לשוניים הצליחו במטלות הקוגניטיביות שלהם במידה שווה. עם זאת, המוח הדו־לשוני עדיין מתפקד טוב יותר אצל מתבגרים, וחוקרים עדיין מוצאים כי במוח הדו־לשוני מתעכבת מחלת האלצהיימר, ולו רק בגלל זה ממליצים לאנשים לפתח ידיעת שפה נוספת.

ד"ר ענת פריאור, מהמרכז לחקר המוח וללקויות למידה מאוניברסיטת חיפה, מסבירה על השינוי ביחס לדו־לשוניות. "במשך שנים חשבו חוקרים כי דו־לשוניות שמה ילד דווקא בעמדת נחיתות. בשנות השישים והשבעים בקנדה השוו ילדים חד־לשוניים ממעמד סוציו־אקונומי בינוני־גבוה, שההורים שלהם הסכימו שישתתפו במחקר, עם ילדים דו־לשוניים ממעמד נמוך, והגיעו למסקנה שהאחרונים מעוכבים שפתית. את המחקר עשו בשפה האנגלית ולא לקחו בחשבון מיני מרכיבים אחרים, אך התוצאות של המחקר הזה היו אלה ששלטו במשך השנים.

"החידושים של אלן ביאליסטוק הראו שההיפך הוא הנכון. לא במפתיע, כאשר מדובר היה באוצר מלים לחד־לשוניים היה יתרון על הדו־לשוניים. החד־לשוניים שומעים שפה אחת ולפיכך מכירים יותר מלים בשפה הזו. אבל אם מחברים בין שתי השפות של הילדים הדו־לשוניים מתברר כי הם יודעים אותה כמות של מלים. במחקר על הקהילה ההיספנית בפלורידה בדקו אם הדו־לשוניים מכירים אותם מושגים כמו החד־לשוניים והתברר שכן, רק בשתי שפות שונות".

"מחקרים שאינם שפתיים שנעשו הוכיחו יתרון קוגניטיבי הנובע מזה שאדם דו־לשוני זקוק ליותר מאמץ כדי לכבות את השפה השנייה שבמוח שלו, כדי שלא ייפלטו לו מלים באנגלית, ומערכת שמתאמנת כל הזמן משתפרת", היא מסבירה.

החוקר אלברט קוסטה מאוניברסיטת פופמאו פברה בספרד הסביר ל"ניו יורק טיימס" את ההבדל המהותי בין חד־לשוניים לדו־לשוניים בכך שלאחרונים יש יכולת גבוהה יותר לנטר את הסביבה. "דו־לשוניים צריכים להחליף את השפה שלהם לעתים קרובות – הם מדברים עם אביהם בשפה אחת ועם אמם באחרת, זה דומה קצת למי שנוהג במכונית וצריך לקחת בחשבון פרטים שנמסרים לו בדרך. במחקר שהשווה בין דו־לשוניים דוברי גרמנית ואיטלקית לדוברי איטלקית בלבד התברר כי הנבחנים הדו־לשוניים ביצעו את משימתם טוב יותר מהחד־לשוניים, והיתה פחות פעילות מוחית, מה שמלמד שהמוח שלהם פעל בצורה יעילה יותר".

"גתה אמר שאם אתה לא יודע שפה זרה אתה לא יודע את השפה שלך", מוסיף על דבריה של פריאור פרופ' ירון שור, ראש התוכנית לתואר שני בהוראה ולמידה במכללת דוד ילין, המדבר על יתרונות הקשר התרבותי של דו־לשוניות. "כבר מתחילת המאה ה-20 יש מחקרים שקושרים בין שפה לתרבות. שליטה בשפה זרה מעניקה ממד חשיבתי חשוב מאוד. השפה היא תרבות, אך היא גם מפתחת מוחית."במרכז פוירשטיין, שאת רעיונותיו אני מעביר, טוענים שההתפתחות החשיבתית של אדם תלויה ביכולת שלו לקבל את התרבות של עצמו. אנחנו יודעים שבעליות שונות – העלייה האתיופית, למשל – אחת הבעיות שהתעוררו היא שאנשים לא הרגישו שהתרבות שלהם היא רלוונטית, והם הפסיקו לתווך את התרבות שלהם. במקרים כאלה מאוד חשוב לעבוד על התיווך הזה. לכן פיתחנו תוכנית לימודים במכון ויצמן שנועדה ללמד מדעים לילדים יוצאי אתיופיה. בחלק גדול מהשאלות בחוברת היה כתוב במפורש 'שאלו את ההורים'. ההנחה היא שידברו בשפתם אבל השפה והתרבות מאוד משתלבות זו בזו.

"עבודה של חוקרת אחרת ברחובות שמה דגש על השפה של בני העולים האתיופים. היא עבדה עם ילדים בכיתות א' וב' ועודדה אותם להשתמש באמהרית לצד העברית. להיכרות עם השפה יש השלכות של מסוגלות, של ביטחון פנימי, השלכה הרבה יותר רחבה שאתה מחבר לתרבות שלך".

ניכר כי בישראל שאלת הדו־לשוניות היא רחבה עוד יותר מאשר במקומות אחרים, כי בנוסף להבדל בין ילד שהוא דו־לשוני כי הוריו נסעו לשליחות לארצות הברית ולכן הוא יודע את שתי השפות, או שהוא בן לעולים ממדינות שונות, ישנה גם המורכבות של דו־לשוניות במדינה שהיא באופן רשמי דו־לשונית, אלא ששתי השפות האלה – עברית וערבית – לא רק שאינן מתקשרות זו עם זו אלא שהן מלמדות על שסע.

נאדיה כנאנה, מנהלת שותפה של לבית הספר הדו־לשוני בירושלים, מדברת על "דו־לשוניות אחרת. מכיוון שזה לא רק שפה אלא קונפליקט שחי וקיים ובועט. ללמוד שתי שפות בעולם כזה זה סיפור שונה לגמרי מאשר להביא שתי אוכלוסיות שיתמודדו בצורה שוויונית עם שתי שפות. השפות מייצגות את הלאום ואת הדת, תכנים ודעות קדומות, ואת יחסי העליונות והנחיתות ביניהן.

אליהו הרשקוביץ

"מאז קום בית הספר שמנו לנו ליעד שלשתי שפות יהיה מעמד שווה", מבהירה כנאנה. "גם מבחינת המסר וגם מבחינה אידיאולוגית. תיסכל אותנו בתחילה שיש פער בין כמה שהילד הערבי יודע עברית לכמה מעט הילד היהודי יודע ערבית. אך המחקרים הצביעו על כך שבארץ ובירושלים השפה הדומיננטית היא עברית. זו שפת הרחוב, שפת הטלוויזיה, שפת האוניברסיטה, וההורים הערבים הם דו־לשוניים והיהודים הם לא. הילדים היהודים נחשפים לערבית רק בבית ספר: בהפסקה, כאשר מדובר בקבוצה מעורבת, ידברו בעברית. מה שאומר שימשיכו לעכב את השפה הערבית, ואת התפישה של הערבית ושל הערבים. אך מה שלמדנו מלימודים בשתי שפות הוא שככל שמאתגרים ילדים הם מתרחבים. ידיעת שתי השפות מפתחת להם יכולות; מעברים בין שפה ראשונה לשנייה מפתחים אינטליגנציה, זה בולט יותר כאשר מגיעים לכיתה ג' ולומדים שפה שלישית. האנגלית באה להם ממש בקלות.

"אבל חשוב לי לציין כי הדו־לשוניות ולמידת השפה שלנו היא שונה", היא מסכמת. "יש מי שנוסעים לסין, והם שמים לעצמם למטרה ללמוד מנדרינית. כאן אנחנו מאמינים שהשפה מגשרת על הניכור, והיא מבטאת דת ולאום, והיא מקרבת בצורה משמעותית. השפה היא רק כלי, היא לא יעד, היא נועדה לייצר שותפות, לגרום לילדים להזדהות להרגיש, להתפעל – ולעמת את הדעה עם השפה האחרת".

אוליבייה פיטוסי


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#