בולגריה פינת פלורנטין: הסיפור המדהים של האקרובטית רומנה ליאנודובה

מהתמחות בשפות עתיקות להתמחות באקרובטיקה עם חישוק, מספינות פאר בסקנדינביה לכפר הירוק ומחיי נדודים לעסק משפחתי - בגיל 35, עם שני ילדים, רומנה ליאנודובה היא אחת הפרפורמריות המובילות של קרקס פלורנטין, ויודעת שיש חלומות שאי אפשר לעצור

טל לוין, עכבר העיר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
טל לוין, עכבר העיר

פורים, בולגריה, אי שם בתחילת שנות ה-2000, הקהילה היהודית בסופיה מתכנסת כדי לחגוג, ומול הקהל הגדול עולה צעירה בת 20 בקושי, לבושה בנצנצים, מבצעת תרגילי אקרובטיקה מסובכים ומשתחלת באוויר דרך חישוק. ערוץ 2 המקומי העביר את כל העניין בשידור חי, וכך צפו במחזה גם חבריה לספסל הלימודים באוניברסיטה, גם הוריה - זוג עיתונאים בכירים בבולגריה -  וגם מוריה, שלא האמינו איך מי שעד לפני כמה חודשים בקושי הצליחה לעשות שפגאט, מהפנטת אליה עכשיו קהל שלם. "זה היה שוק לכולם", מספרת רומנה לאונידובה, כיום אחת הפרפורמריות המובילות בקרקס פלורנטין, "אבל זה בהחלט סימן גם לי וגם להם שזה המקום שאני צריכה להיות בו". » circus of the world (קרקס העולם) - לפרטים המלאים» פסח 2016» אירועי פסח לילדים » מדריך סרטי הילדים לפסח» טיולים לכל המשפחה בפסח» פעילויות זולות לכל המשפחה» המדריך לפסטיבלי המוזיקה בפסחאז ההורים שלך מרוצים מהבחירה המקצועית שעשית?"בהתחלה זה היה מאוד קשה, בעיקר עם אמא שלי. אבא שלי הוא אמן אמיתי, הוא סוג אחר של בן אדם, חי עם הספרים. הוא אמר לי – 'אם זה מה שאת אוהבת אז זה מה שאת צריכה לעשות'. אמא באה ממשפחה יהודית, ולכן תמיד אמרה שלימודים ומקצוע הם הדבר הבטוח. בהתחלה זאת הייתה ממש מלחמה, כי גם התחלתי להופיע בתקופה בבולגריה שבה הקומוניזם ירד. אלה היו שנים מאוד מבלבלות, ומאוד היה לה חשוב לדעת לאן אני נוסעת, מי הסוכן וכן הלאה. היום זה כבר משהו אחר, היא מבינה ואומרת שזה כנראה מה שהייתי צריכה לעשות. 'על הבמה את נראית אחרת', היא אומרת לי, 'את פשוט פורחת'".גמישות במפרקים בעצם הכל התחיל כאשר ללאונידובה היה קצת משעמם באוניברסיטה. אחרי חמש שנים בתיכון יוקרתי, בהן למדה שפות עתיקות, מצאה את עצמה בחוג לסוציולוגיה עם הרבה שיעורי בית ומעט השראה. מפגש מקרי עם זוג אקרובטים שהסתובבו בין קרקסים בכל העולם, גרם לה להתחיל להתאמן. "הסתגרתי בבית והתאמנתי כל יום, כל היום, בלי לצאת לשום מקום", היא מספרת. "זאת הייתה תקופה של חמישה חודשים שבה הגוף שלי לאט לאט נפתח, זה לא היה קסם. אני זוכרת ששאלתי את המורים שלי – 'איך אני, שאין לי רקע בתחום הזה, אעשה עכשיו שפגאט?', והם ענו – 'פשוט תתאמני כל יום כמה שעות, ובסוף זה יקרה'. יכול להיות שהייתה לי גמישות בסיסית במפרקים, אולי לא לכולם זה קורה". פורחת על הבמה. רומנה ליאנודובה (צילום: יח"צ)כן, כנראה שלא לכולם זה קורה. לברוח עם הקרקס נשמע כמו משהו שקורה רק בפנטזיות ילדות משונות. "היו הרבה מקומות מאתגרים שהופעתי בהם (צוחקת). אחד מהם היה בספינות פאר גדולות, בהן ביליתי תקופה ארוכה באזור סקנדינביה. לפעמים היה מזג אוויר נוראי, שבו אף אחד לא מצליח ללכת אפילו על הספינה, ואנחנו בכל זאת צריכים להופיע. היו פעמים שחשבתי שאם נחזור בשלום לחוף זה יהיה נס".אני חייבת לשאול – אין סיכוי להקיא על האורחים במצב כזה?"תראי גם ככה בספינות האלה האנשים שותים הרבה, אז לאף אחד לא היה אכפת. אבל בואי נגיד שהיו מצבים שבהם מקיאים בצד, ורגע אחרי זה מורחים חיוך על הפנים, מותחים את התלבושת ועולים להופיע". אז איך עוזבים את כל הגלאם הזה ומחליטים לעשות עלייה?"במשך תקופה ארוכה הסתובבתי בעולם, אבל אז הגיע רגע שבו הרגשתי שאני צריכה לבחור – האם להמשיך את החיים האלה ולקחת עוד חוזה, או לנסות ולמצוא מקום חדש להגיע אליו. אמא שלי יהודייה, וזה היה החלום של סבתא שלי להגיע לארץ ולעשות עלייה. בתור נערה הגעתי הנה עם "השומר הצעיר", אבל אז לא היה לי אומץ לעשות את זה. העבודה בקרקס נתנה לי את האומץ הדרוש, וכשהייתי בת 25 (בדיוק לפני 10 שנים)". התגשמות של חלום. רומנה ליאנודובה (צילום: יח"צ)האהבה מעבר לאולפן

כמו אקרובטית מיומנת גם את הנחיתה בארץ זרה לאונידובה עשתה במיומנות רבה. "הגעתי לרעננה, למרכז קליטה והתחלתי ללמוד באולפן", היא נזכרת, "בהפסקות הוצאתי את הציוד שלי והתחלתי להתאמן כי לא היה הרבה מה לעשות". המנהלים של מרכז הקליטה החליטו לעזור לעולה החדשה למצוא את עצמה בארץ, ונתנו לה את הטלפון של ניר דב קפלן, המייסד והבעלים של "קרקס פלורנטין בכפר הירוק". הקרקס העלה לאורך השנים מגוון רחב של מופעים, שמשלבים אקרובטיקה, פעלולים ולהטוטנות. בנוסף, מפעילים במקום גם חוגים ובית ספר לקרקס, שבמסגרתם תיערך בפסח הקרוב קייטנת קרקס לילדים. "ניר חיפש מורים ומדריכים", נזכרת לאונידובה, "אז ככה הצטרפתי ושם אני עד היום". החיבור המקצועי הפך עד מהרה לחיבור אישי, השניים הפכו לבני זוג והיום הם הורים לשתי בנות. "כל כך הרבה עבדנו ביחד – שבסוף זה קרה", היא צוחקת. "זה לא קל, גם לעבוד וגם לחיות עם מישהו, אבל אלה החיים שלנו". 

איך משלבים עבודה אינטנסיבית כמו בקרקס עם אימהות?"זה לא קל. במהלך היום, אם יש לי מטפלת אז אני יכולה להופיע בלי בעיה. אבל אם מישהו חולה, קשה לו בלילה ואני לא ישנה, קשה מאוד לקום, להיות עם חיוך ולהיות מרוכזת במה שאני עושה. אבל אני אמא, ואם אני צריכה להופיע, אז מתמודדים". מלהטטת בין אמהות לקרקס. רומנה ליאנודובה (צילום: אלי כץ)מה עם אחד הילדים יגיד לך יום אחד שהוא רוצה להצטרף לקרקס?"בדיוק כמו שאמא שלי לא אהבה את הרעיון הזה, גם אני לא מתה עליו. אבל הבנתי שאם הרצון חזק אז אי אפשר לעצור את זה. מקצוע זה כמו בן זוג, אלה שתי הבחירות הכי חשובות שאפשר לעשות בחיים – ולכן חייבים לבחור משהו שאוהבים".

את חושבת על היום שלא תוכלי להופיע יותר?"כל שנה אני אומרת 'זהו, אני צריכה לפרוש'. כשהייתי בהריון עם הבת הגדולה שלי חשבתי שזה יכול להיות הסוף, אבל אחרי זה חזרתי כי היו צריכים אותי. אני רואה שהגוף מתמודד, זאת לא בעיה. אבל לאורך השנים התחלתי ללמוד דברים אחרים בקרקס - לא רק להופיע ולא רק ללמד – אלא גם תפקידים בניהול השוטף וההפקה. מצד שני פתאום צריכים שאופיע, ויש משהו ממכר גם בזה".

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ