מור דבורקין-פוגלמן, עכבר העיר
פיתחו את השער - כריכת הספר
שירים שפותחים עולם אחר. פיתחו את השערצילום: כריכת הספר
מור דבורקין-פוגלמן, עכבר העיר

"...והיו, הן גם לנו היו, בּחדווה לא נִשכּחתשלוליות עם גשמי האביב וברכת שַלכוֹתועצי התפוח עמדו בּעַדי התִפרחת, ובפתח הבית חיכו לנו אח ואחות.והיינו קטנים וחלקת לחְיינו בוערת,למשמע אגדה על כיפה אדומה והזאבוציפינו מאוד לבגרות אנושית ואחרת."(מתוך 'על האָשָם' מאת לאה גולדברג)

בגיל שבע עשרה יצאתי, כמו בני נוער רבים, למסע לפולין. ביומיים הראשונים ליוותה אותי תחושת בטן מוזרה. מין הרגשה שמשהו לא נכון מתרחש. לא היו אלו הזוועה, העצב או הכעס. כמי שמשתייכת למה שמכונה בשיח הישראלי "דור שלישי", העברתי שעות רבות מילדותי בניסיון לשכנע את סבי לחלוק איתי סיפורים "משם", סיפורים שהיו לא פעם מאתגרים יותר ממפגש עם המצב המוזיאוני של מחנות ההרג בפולין. אז מה הציק לי כל כך?

» יום השואה 2018 - לרשימת האירועים המלאה
» אנה פרנק בגובה העיניים
» זוכרים על המסך: המלצות צפייה ליום השואה
» הסיפורים שמאחורי שירי יום השואה
» טלאי ורוד: סרטי השואה הלהט"ביים

רק כעבור יומיים הבנתי שהנוף מסביבי הוא לא מה שציפיתי לו. פתאום קלטתי שדמיינתי אותו מושלג, צחיח, משובץ אנשים בעלי שיניים זהובות ועיניים רעות, והכול - בשחור לבן. אז הבנתי לראשונה שיש בעיה בדרך בה מנחילה התרבות הישראלית לילדיה את תולדותיה של יהדות אירופה: אנחנו מספרים להם רק את סוף הסיפור. חוקקים בהם את מותו של עולם שלם, מבלי לחשוף בפניהם את חייו. והיו שם חיים. חיים שלמים שנבנו במשך מאות שנים, מלאי תרבות ודת, יצירה ועשייה, דמע ושחוק, כפי שמיטיבה לאה גולדברג לתאר. לכן כיום, כשאני עדה להתלבטויותיהם של הורים וגננות איך להתייחס ליום השואה כשהדבר נוגע לילדים בגילאי 3-6, אותו גיל בו הם צעירים מכדי להיחשף למלוא כובדה של ההיסטוריה אך מנגד לא ניתן ולא צריך להסתיר מהם שיש משהו "אחר". ביום הזה, אני רוצה להראות שאפשר וצריך להתחיל את הסיפור אחרת ולספר קודם כל על אותו עולם שהיה. לשם כך, אציג כאן ארבעה ספרים המתארים בצבעים חיים ונפלאים את הילדות המזרח-אירופאית של "אז".

"פיתחו את השער" מאת קדיה מולודובסקי

ראש וראשון הוא "פיתחו את השער" - ספרה האלמותי של קדיה מולודובסקי, שתורגם מיידיש על ידי שלישיית הענקים: לאה גולדברג, פניה ברגשטין ונתן אלתרמן. שיריה של מולודובסקי פורשים בפני הילד את עולמם של בני גילו בפולין שלפני המלחמה: הילדה איילת, בת לנפח ועקרת בית קשי יום, החיים "בוורשה, בפרבר נידח, ביצה, חצר ובית שח", תיקח אותו למסעות דמיוניים עם אווזים וכפתורים, המשמשים לה מפלט ממטלות הבית הרבות המועמסות עליה ללא רחם. בשיר "מעשה בחבית" למשל, יוכל הילד להזדהות עם חיי החצר הפעילים ומלאי ההומור שניהלו ילדי הערים הגדולות בפולין, ובהם מצאו נחמה מעימותים עם ההורים, ו"גלגולו של מעיל" מספר, מתוך צחוק וקריצה, על המחסור החומרי שהיה פעמים רבות מנת חלקם של אותם ילדים, מחסור שהפיק מהם התמודדות יצירתית עם החיים.היופי ב"פיתחו את השער" טמון בכך שהתרגום העברי מעביר לא רק את תוכנם של הסיפורים, על הדמעה והחיוך שבהם, אלא גם משמר את המשקל והמצלול הקסומים שהיו נחלתם ביידיש, ובכך מצליח להטמיע בילד המאזין את צלילה של שפה שכמעט חלפה מן העולם.
» "פיתחו את השער" - מאת: קדיה מולודובסקי. איורים: מושיק לין. הוצאת קיבוץ מאוחד-כתר. 68 שקלים.

"אף על פיל" בתרגומו של בני מור

ספר שירים נוסף המפגיש את הילד עם אנקדוטות מעולמם של ילדי מזרח אירופה טרם המלחמה, הוא "אף על פיל" - אסופת שירי ילדים של משוררי יידיש, בתרגומו של בני מר.אם אצל קדיה מולודובסקי נחשף הילד למיוחד בעולמם של ילדי "שם ואז" והשונה מעולמו, הרי שמרבית שירי "אף על פיל" מחדדים את העובדה שבמובנים רבים עולמם הילדותי, על השמחות, הקשיים והלבטים שבו, היה דומה מאוד לעולמו: בשירו של מרדכי גבירטיג, "אברמל'ה ויוסל'ה", יוכל להזדהות הילד עם לבטיהם של שני ילדים המתווכחים בבוקר שטוף שמש אם להבריז מהכיתה וליהנות מהטבע הרוחש בחוץ, או שמא להיכנע לפחד מפני העונש שיטיל עליהם המורה. בשיר "גדולה", מאת לאה קפלוביץ'-הופמן יוכל להבין המאזין הצעיר ללבה של ילדה הרוצה לגדול כבר ולהחליט הכול בעצמה. בשירה "אהבת נצח" יוכל לחוש את פחדו הכמוס של ילד החושש כי אמא עשויה להפסיק לאהוב אותו. בשירו של שניאור וסרמן "בשביל מה", יוכל לצחוק ולהנהן מול נימוקיו ההגיוניים של ילד שאינו רוצה לצחצח שיניים, לנעול נעליים או להתרחץ, וכך גם כאשר ישמע את השיר "מה עושים" מאת שייק'ה דריז, המתאר ילד שמאס בכל האיסורים המוטלים עליו. כל שירי "אף על פיל" מתאפיינים בפנייה אל הילד בגובה העיניים ומתוך כבוד, בלי לרכך את קשיי המציאות. בנוסף, כמו אצל מולודובסקי, גם כאן עבודת התרגום המצוינת משמרת את המצלול המקורי של השירים ביידיש, והקריאה בהם מעוררת צחוק ומחשבה גם יחד.
» "אף על פיל" - תרגום: בני מור, איורים: מיכל אריאלי. הוצאת כתר. מחיר: 74 שקלים.

"האוצר" מאת אורי שולביץ

זווית אחרת על עולמה של יהדות אירופה טרם השואה מציע "האוצר" מאת אורי שולביץ, שגם אייר אותו באופן ייחודי עליו אעמוד מיד. זהו עיבוד למעשייה חסידית אודות יהודי עני בשם יצחק, החולם חלום על אוצר גדול המחכה לו תחת הגשר בארמון המלך שבעיר הבירה. יצחק יוצא למסע שבסופו יגלה כי "לפעמים צריך ללכת רחוק כדי לגלול את מה שכל-כך קרוב". לספר שני יתרונות מרכזיים: ראשית, הוא חושף את הילד לסיפור החסידי - ז'אנר עסיסי, צבעוני ומלא חוכמת חיים, שהוא אחד מאוצרות התרבות שהורישה לנו יהדות מזרח אירופה. ושנית, זהו אחד הספרים הבודדים, אולי היחידי שבהם, שאיוריו מתארים את נופיה הייחודיים של מזרח אירופה, על יערותיה ושדותיה הרחבים, וממחישים אותם לילד בצורה חיה ושובת לב.
» "האוצר" - מאת: אורי שולביץ. אגם הוצאה לאור. מחיר: 69 שקלים.

"הרשלה" בעיבודה של תקווה שריג

אחרון אך חביב עלי מכל, הוא "הרשלה", שעיבדה מחדש תקווה שריג. זהו ספר שראה אור בשנת 1985, כך שלא כל חנות ספרים מחזיקה אותו עדיין במלאי, אך לאחר בדיקה יסודית אני יכולה להבטיח לכם כי תמצאו אותו בקלות כמעט בכל חנות ספרי יד שנייה. למעטים שאינם מכירים אותו - הרשלה הוא הבדחן המיתולוגי של יהדות מזרח אירופה, שבדיחותיו ועלילותיו מפגישים את הקורא הצעיר עם שלל דמויות שהיו נפוצות בפולקלור האופייני לה: הגביר העשיר, רב העיירה והאדמו"ר החסידי, הפונדקאי הטיפש ואשתו הקמצנית, ובכולם מושל הילד היתום, רב ההומור והתושייה. זהו ספר מלא תום ילדות וחוכמה עממית ומצחיק עד דמעות, ששווה לעשות את המאמץ (הקטן) הנוסף ולהשיג אותו. העותק שברשותי עמד במשך שנים על מדף ספרי הילדים בביתו של סבי - אותו סבא בו דחקתי כל כך לספר לי סיפורים "משם". יחד קראנו אותו אלפי פעמים ובכל פעם התגלגלנו מצחוק. אולי הייתה זו דרכו המיוחדת להעניק לי עוד מהסיפורים שביקשתי, ולטעת בי את ההבנה כי חשוב לא רק לזכור את מותם של הנספים, אלא גם להכיר ולהזכיר בחיוך את עולמם וחייהם.
» "הרשלה" - עיבוד: תקוה שריג, איורים: אהרון שבו. ספריית פועלים. מחיר: 39 שקלים.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ