אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ספרי ילדים: איך לראות אחד את השני באמת?

"אהבתה של רוזי פטרוסיל" שכתבה נורית זרחי, ו"תראו את הילד" של צרויה שלו, מתייחסים בדרך רעננה ונוגעת ללב לכישרונות גלויים ואהבות נסתרות

תגובות

"אתם לא מבינים אותי!!!" - אין הורה שלא מכיר את ההכרזה הזו, ואין ילד שלא התיז אותה בזעם ותסכול, בגיל ארבע או 40. גם אם הצעקה הזאת כבר הפכה לקלישאה, הרי שבגרעין שלה ניצבת השאלה עד כמה אנחנו מסוגלים ומוכנים באמת להבין את האדם שמולנו? לוותר על נקודת המבט שלנו ולהסתכל על העולם מנקודת מבטו?ירדן עוד לא בן שש, אבל כל המבוגרים מסתכלים עליו בתמיהה, חוששים וכועסים. כי ירדן כל הזמן מטפס - על כל עץ, סולם או מכונית שנקרים בדרכו. הוא אוהב להסתכל על העולם מלמעלה, להרגיש מסוגל ואמיץ, אבל המבוגרים פשוט לא מבינים. במקום להתפעל מיכולות הטיפוס שלו, הם גוערים בו שהוא מסתכן, שהוא משתולל, שהוא לא כמו כולם. עד שיום אחד מגיעה סבתא, בוכה ומבוהלת, ומספרת שסבא החולה ננעל בדירה שבקומה השנייה, בלי יכולת לקום מהמיטה ובלי תרופות. כולם אובדי עצות, חוץ מירדן הקטן, שבלי לחשוב פעמיים מטפס על סולם, משתחל דרך החלון הצר, פותח את הדלת הנעולה ומציל את סבא. עכשיו הוא גיבור היום, וכל המבוגרים סוף-סוף מהללים אותו ואת יכולותיו. סופסוף הם רואים אותו באמת.

גם אם שמו של הספר, "תראו את הילד" פונה אל ההורים בקריאה ישירה וברורה העוברת מעל ראשי הילדים, הרי שמבחינת הסיפור עצמו, צרויה שלו כתבה ספר המיועד לילדים ולהורים גם יחד. שכן אין ילד שלא חש מידי פעם שהמבוגרים אינם מבינים ללבו ולמעשיו, ואין מבוגר שאינו מרגיש לעיתים שאיש לא מעריך את מעלותיו. אכן, שלו מיטיבה לבטא את תחושותיו של ירדן הפגוע מיחסם המזלזל של המבוגרים לפעילות האהובה עליו, בעיקר כשהיא מתארת את מחשבותיו על כך שכמו קסדת הכבאים שלו מפורים, ירדן היה רוצה קסדה ללב, שתגן עליו מכאב הפער בין האופן בו הוא תופס את עצמו, לאופן בו רואים אותו המבוגרים: "ירדן כל כך מחכה לשמוע דברים אחרים, מילים שאומרים לגיבורים: 'איזה יופי טיפסת! כל הכבוד שאתה לא נופל! איזה ילד אמיץ! כל מי שרואה מתפעל!'".

מסתכל על העולם מלמעלה. "תראו את הילד" (איור: אביאל בסיל)אלא שגם בסוף הסיפור, כשירדן שומע את המילים הטובות להן כל כך חיכה, נשארת בקורא תחושת עצב מסויימת. שכן התפעלותם של המבוגרים מירדן ושמחתם בו לא מופיעות בעת הסתכלות עליו כשהוא מטפס להנאתו על עץ בגינה, אך ורק מתוך ההבנה שהוא עושה דבר נפלא, שהוא עצמו נפלא, אלא רק כשהוא עושה ביכולותיו שימוש המביא תועלת לאחר. כך עולה מאליה התהייה העגומה, האם הסובבים אותנו מסוגלים בכלל לזהות ולהעריך את הייחוד והכישרון שבנו כשלעצמם, או שמא הם מבחינים בהם רק כשיש בהם תועלת? 

להקשיב לפעימות הלב

עד כמה אנחנו מסוגלים להיות קשובים באמת לאחרים, בתוך הרחש הבלתי פוסק שמייצרים רגשותינו שלנו? זוהי אחת התהיות העולות מהקריאה ב"אהבתה של רוזי פטרוסיל", מאת נורית זרחי. זהו ספרון קטן ורב חן, שלתשומת הלב הראשונית בו זוכים איוריה הנפלאים של הִלה חבקין. הארנבות המככבות בהם והנוף הכפרי הבריטי משהו, בו הן מתנהלות, יוצרים מעין מחווה לסיפורי פיטר הארנב של ביאטריקס פוטר, וכשקוראים את הסיפור- נדמה שגם קריצה לג'יין אוסטין. רוזי פטרוסיל היא ארנבת עצובה וחסרת מנוחה. היא מאוהבת בסתר במר חסה, אבל הוא לא שם לב לכך. היא מנסה למשוך את תשומת לבו ולנחש את מחשבותיו, ולבסוף אוזרת אומץ ומתוודה בפניו על רגשותיה, אך נתקלת בהתעלמות צורמת. רוזי מתייאשת ומתחילה לפקפק ברגשותיה כלפי מר חסה, כשהוא מופיע לפתע על סף דלתה. אלא שהתקשורת ביניהם אינה מוצלחת, ורוזי מחליטה כי הוא ארנב יבשושי ומשעמם שלא מבין דבר באהבה. דווקא כשההבנה הזו משחררת אותה מהתאהבות והמועקה - מבקש מר חסה הזדמנות נוספת.

נורית זרחי מתארת בדייקנות וברגישות את סחרחרת המחשבות והלבטים שמוכרת היטב לכל מי שאי פעם התאהב, ובילה שעות ארוכות בניסיון לפרש כל מילה ומחווה של האהוב. אלא שבניגוד למציאות, בה אנו מודעים למחשבותינו בלבד ומגששים באפלה לגבי אלו של העומד מולנו, נדמה שזרחי מצליחה לטוות בעדינות רבה סיפור בעל שני צדדים: בתחילתו של הספרון מופיע קטע משירה של מרים ילן-שטקליס, "מיכאל": "בכיתי, בכיתי, חיכיתי, חיכיתי, ומי לא בא?". הציטוט מתוך שיר הילדים המוכר, העוסק בילדה המחכה לחבר שאינו מגיע, מתאים מאוד, כביכול, לסיפורה של רוזי. בניגוד לילדה בשיר, רוזי עושה מעשה - היא יוצאת מביתה, מתוודה בפני אהובה על רגשותיה ומציעה לו חברות. אם כך, מה בין השתיים? יתכן שלא לרוזי מכוון הציטוט, אלא דווקא למר חסה, שבסוף הסיפור אנו מגלים כי גם לו יש רגשות כלפי רוזי, אך הוא מתנהל בקצב שונה משלה. ייתכן שהאדישות שהפגין עד אותו רגע מקורה במבוכה, ביישנות או התרגשות, ולאו דווקא בחוסר אכפתיות. יתכן שרוזי צודקת, ומר חסה הוא אכן אהוב בלתי ראוי, יבשושי ומאכזב שעדיף לוותר עליו, ויתכן שאם היו השניים מעט קשובים יותר זה לקצב פעימות לבו של זה - היו יכולים לחוות ביחד דבר מה יפה. גדולתה של זרחי היא ביכולת לקפל שכבות רבות אל תוך סיפרון אחד קטן, המדבר באותה מידה אך באופן שונה למאזין בן ארבע ולקורא בן 40, ומותיר כל אחד מהם שקוע בהרהורים משלו.

"אהבתה של רוזי פטרוסיל", מאת נורית זרחי. איורים: הִלה חבקין. הוצאת עם עובד, מחיר: 48 שקלים.

*#