ספרי ילדים: על מכשפות ודעות קדומות

הספר "יאנה מכשפנה" מוקיע גזענות ודעות קדומות, אך באותה עת חוטא בהם ללא הפסקה. דווקא בגלל זה כדאי לקרוא אותו

מור דבורקין-פוגלמן, עכבר העיר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
מור דבורקין-פוגלמן, עכבר העיר

השנה יצא משרד המשפטים בקמפיין נרחב נגד גזענות שכלל ארבעה תשדירים, בכולם הופיעו תופעות של גזענות המופנות כלפי ילדים או בני נוער ממגזרים שונים. מדוע קמפיין שאינו מופנה לציבור הילדים ואיננו מטעם משרד החינוך מציג את הגזענות כתופעה המתרחשת דווקא בחברת הילדים?התשובה ברורה - כדי לפגוע לנו, המבוגרים, בבטן הרכה. הכי קל להזדעזע מגזענות כשהיא מופנית כלפי ילד שחרחר ומתוק או ילדה זהובת קוקיות, והכי מבהיל לחשוב שאולי גם המלאכים הפרטיים שלנו גזענים. האמת היא שחברת הילדים היא תמיד דגם מוקטן של עולם המבוגרים ובחברה הישראלית (המגוונת והמתגוננת בו זמנית), גזענות, תוקפנות וניכור כלפי האחר הם עניין שבשגרה. לכן אין פלא שספרי ילדים רבים עוסקים בנושא שוב ושוב.

» החופש הגדול - לכל הכתבות» ספרי ילדים - לכל הביקורות» קסמים אמיתיים ועולמות אחרים» החבורות חוזרות למדף הספרים

אחת הדוגמאות האחרונות הוא הספר "יאנה מכשפנה" מאת שרה מונטה. גיבורת הספר דנה היא תלמידת כיתה ה'. היא גבוהה, רזה, ממושקפת ולא מקובלת. דנה מנסה ככל יכולתה להיות בלתי נראית, כדי להימנע מהצקות מכיוונו של עידן - הבריון הכיתתי.

חייה משתנים ביום בו מצטרפת לכיתתה יאנה - עולה חדשה מרוסיה, המביאה עמה סוד מרגש: היא מכשפה אמיתית! דנה ויאנה מפתחות חברות אמיצה ומתמודדות יחדיו עם הצקותיהם של עידן וחבריו. לאחר שמצטרפים אליהן יוני השמנמן שחזר משליחות בארצות הברית ואחותו מאיה - מקימים הארבעה חבורה פעלתנית ועליזה, מתאמנים בכשפים ומתכוננים להעלות מופע מרהיב על אוניות העוגנות בנמל עירם - חיפה. כאן מסתבכת העלילה, גם בשל העובדה שעידן מגביר את הצקותיו כלפי מאיה וגם בשל העובדה שהילדים מסתירים מהוריהם (לא לגמרי ברור למה) את העובדה שהם עומדים להופיע מול קהל תמורת תשלום. לכך נוסף קושי שלישי בדמות סירובה של יאנה לשתף את חבריה בפרטי היעדרותו המסתורית של אביה מחייה ומחיי אמה. סופו של הספר הוא טוב: אביה של יאנה נמצא ומתאחד עם בתו ואשתו, עידן המציקן לומד לקח ומתקן את דרכיו ודנה זוכה בחברים טובים ואפילו בחבר ראשון.

סוף טוב, כמעט הכל טוב. יאנה מכשפנה (איור: יפעת נחשון)כתיבה קולחת, שפה ארכאית

"יאנה מכשפנה" כתוב בצורה קולחת וחיננית מאוד. הוא מראה כיצד חברות אמת עשויה להשפיע באופן דרמטי על דימויו העצמי של הילד, ומחדד את העובדה כי מקובלות חברתית היא עניין נתון לפרשנות כאשר אתה יוצר לעצמך את קבוצת ההתייחסות שלך. בנוסף, מונטה, שכתבה גם את הספר המצוין "דמיון מודרך לגיל הרך", מראה כאן כיצד, גם אצל ילדים גדולים יותר, יכול הדמיון לסייע בעיצוב עולמם, הפנימי והחיצוני גם יחד, תוך שעשוע והנאה.

עם זאת, יש לספר כמה נקודות חולשה: ראשית, השפה בה כותבת מונטה נוטה להיות ארכאית לפרקים, והקורא הצעיר של שנת 2014 עשוי להתקשות ולהאמין כי ילדים בני גילו משתמשים במילים דוגמת "אגודה סודית", "פטנטים" (במקום טריקים), "בומבה", "שנף" (במקום וניל) וכדומה. גם העובדה שכאשר מונטה משתמשת במילה "פאן" היא מוסיפה בתחתית העמוד הערה המסבירה כי פירוש באנגלית הוא כיף, מלמדת כי היכרותה עם שפתם של קוראיה אינה מעמיקה דיה. שנית, מוזר ומצער לראות איך ספר שמוקיע גזענות נופל גם הוא לסטריאוטיפים נפוצים: העולים מרוסיה הם אקדמאים בתחום המתמטיקה והפיזיקה ושחקני תיאטרון קלאסי, או לחילופין עובדי נמל ומאבטחים. הם מתגוררים בערי פריפריה (יאנה ואמה בחיפה, אביה באשדוד), מתנשאים על ילידי הארץ ובטוחים שהתרבות שהביאו איתם טובה יותר (יאנה מסבירה בזלזול ליוני למה בורקס הוא מאכל נחות לעומת פירושקי וצוחקת עליו כי אינו יודע מי הם צ'כוב וטולסטוי) ובעת מצוקה וצער - פונים לבקבוק הוודקה.

נקודת החולשה האחרונה, אך אולי החשובה ביותר, נעוצה באופן בו נפטרת החבורה אחת ולתמיד מהצקותיו של עידן: יאנה מכשפת אותו וגורמת לו לפצוח בריקוד בלט בעל כורחו בחצר בית הספר מול כל הילדים, הממהרים לצחוק וללעוג לו. על אף שאיש מאיתנו אינו חף מתחושת הסיפוק הקטנה כאשר נבל ספרותי מקבל טעימה מהעוולות שהוא מאכיל בהן את סביבתו, הרי שתחושת אי נוחות קשה מתעוררת מול סצנה של הפניית המעשים שהובנו לאורך הסיפור כמגונים (השפלה והפעלת כוח) כלפי הילד הפוגע עצמו. הרעיון כאילו ניתן למגר אלימות והשפלה על ידי אלימות והשפלה הופך בעייתי במיוחד כשמדובר בספר ילדים, גם אם אותה סצנה זוכה בסוף הסיפור לתירוץ (הקלוש) כי מעשיה של יאנה עזרו לעידן לגלות את חיבתו לעולם הריקוד.   

דעות קדומות וסטריאוטיפים שגויים. יאנה מכשפנה (איור: יפעת נחשון)

לקנות או לא לקנות?

הספר מתמודד ברובו בצורה משעשעת ומרגשת עם נושאים של גזענות ודחייה חברתית, תוך שימוש בשפה קולחת ונעימה, גם אם מעט ארכאית לעיתים. זהו ספר מלא טוב לב והומור, ובעיקר תמימות ודמיון שאינם נפוצים כיום בספרות הילדים. עם זאת, יש בו שני פגמים יסודיים - הן בעובדה שהמחברת גולשת, באופן פרדוקסלי, לדימויים סטריאוטיפיים משהו כלפי העולים מחבר העמים, והן בכך שהמסר השולל אלימות מכל סוג איננו חד משמעי דיו. השילוב הזה, של דעות קדומות ויד קלה על הדק האלימות (גם אם בגרסה מעודנת, כביכול), עשוי להיות נפיץ במיוחד. ומצד שני, אולי בתקופה משוגעת כמו זו שעוברת עכשיו על החברה הישראלית, כדאי דווקא לקנות את הספר תוך שימת לב לחסרונות אלו, ולמנף אותם לכדי שיחה עם הילדים על גזענות גלוייה ומוסווית ועל הדרכים הנכונות להתמודדות עם אלימות - דיון אקטואלי בנקודות העיוורות של כולנו.  

"יאנה מכשפנה", מאת שרה מונטה. איורים: יפעת נחשון. הוצאת רימונים. 78 שקלים.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ