אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מאי.טי ועד מפלצות בע"מ: המלצות צפייה בחיק המשפחה

לאור החום הכבד בחוץ, עכבר העיר ממליץ על סרטי הילדים הקלאסיים של כל הזמנים. הכינו את הפופקורן (ואת המזגן)

תגובות

אחרי שבוע של רקטות על כל רחבי ישראל, אין ספק שהעצבים כבר מרוטים. בין מרתונים של דיווחים בשידור חי מהשטח, לבין אזעקות מזדמנות והחום הכבד בחוץ, המצב בהחלט לא נעים. טיול אל גינת השעשועים הסמוכה נראה כלקיחת סיכון מיוזע, ולכו תדעו מה יקרה אם תנסו לברוח לקניון סגור. זה בדיוק הזמן לבלות עם הילדים בילוי ביתי, זול ובעיקר מרגיע. במילה אחת: סרט.

» פעילויות במרחב המוגן» כל ההטבות לתושבי הדרום» סרטים נגד טילים

הרי סרט, כשהוא טוב, יסחוף אותנו לקוטב הצפוני בלי שנזוז מהספה, יפגיש את ילדינו עם חברים חדשים ומרגשים בלי שנצטרך להתנחמד להורים שלהם ויעשיר את עולמם של הזאטוטים בתכנים ותובנות שאנחנו, בחלק מהמקרים, כבר שכחנו למרבה הצער.

ואם כבר סרט, למה שלא נחזור לסרטים שאנחנו אהבנו כילדים? כך נזכה לעונג בתלת מימד: גם חוויה נוסטלגית, גם צפייה בוגרת ביצירות שגדלנו עליהן, וגם, כמובן - הנאה מההנאה של ילדינו.

מעל 40 שנה חלפו מאז התחילו מארי, טולוז, ברליוז, דוכסית ותומאס אומאלי לשמח ילדים - ומן הסתם גם בעוד 40 שנה זאטוטים יתמוגגו למראה החתולים בצמרת. אחת היצירות הקלאסיות של אולפני וולט דיסני, עם תמהיל פשוט מושלם: סיפור אהבה חוצה מעמדות בין חתול רחוב מחוספס לחתולה צחורה, תאוות בצע שמניעה עלילה מפחידה בדיוק במידה הנכונה, הפוגות קומיות נובחות ומגעגעות, פסקול משובח, גורים שובבים שרוצים אבא, נופים פריזאיים רומנטיים ואווירה ג'אזית משוחררת - בקיצור, 78 דקות אידיאליות לקטנטנים שרק מתחילים לגלות את הקסם שטמון בסרטים.

לא לפספס: את מסיבת חתולי הרחוב על רקע השיר "כל אחד רוצה להיות חתול" - גם אתם תתחילו לכשכש בזנב.

"רובין הוד" הוא סרט נוסף שצויר ביד לפני מעל ל-40 שנה, ועדיין שיני הזמן לא נגסו בו. העיבוד של דיסני לסיפור הקלאסי על הגיבור שמשיב לעניים את שגזלו מהם העשירים, רלוונטי להפליא גם בימים שכאלה. רובין הוד של דיסני הוא שועל רב חן, אויבו המר, הנסיך ג'ון, הוא אריה (שעדיין מוצץ אצבע ברגעי מצוקה) והשריף מנוטינגהאם הוא זאב - טריק נהדר שמסייע לזאטוטים להתחבר ביתר קלות לסיפור. למרות שמדובר באותו במאי ובאותם תסריטאים, המינונים של "רובין הוד" פחות מדויקים מאלה של "חתולים בצמרת", והרצון להעביר מסר והמאבק בין טובים לרעים קצת משתלטים על הסרט. אבל בכל זאת הסרט מצליח להיות מותח בלי להפחיד מדי, ולחנך בלי לסבול מדידקטיות יתר - שתי סיבות מספיק טובות כדי ללחוץ על Play.

לא לפספס: תחרות החץ והקשת שבה זוכה רובין המחופש, והמהומה החיננית בסופה.

הוכחה משכנעת ומצחיקה מאוד, שמפלצות יכולות להיות מתוקות, אם רק בוחרים לצייר אותן ככאלה. אמנם גם המפלצות של "מפלצות בע"מ" גורמות לילדים לצרוח, אבל במקביל מפחדות בעצמן מהזאטוטים (בדיוק כמונו ההורים).

את מעגל הפחד ההדדי שוברות ילדה מתוקה ושתי מפלצות אמיצות, שממחישות עד כמה מופרך הוא הפחד מהלא מוכר (מישהו אמר פג'אר?) יש גם מפלצת זיקית מרושעת, המון בדיחות משובחות ובעיקר הגאונות הפיקסארית שהופכת כל סצנה לתענוג גם לגדולים וגם לקטנים.

לא לפספס: את ה"פספוסים" על רקע הקרדיטים בסוף הסרט.

כשהסרט יצא לקולנוע ב-2004 הוא בלט בעיקר בזכות הטכנולוגיה החדשנית שבה נעשה: "לכידת תנועה" - הבעות פנים ותנועות של שחקנים בשר ודם מתורגמות לקובץ מחשב ואז מונפשות. בהמשך הוא הוקרן בגרסת איימקס תלת-ממדית, אבל גם בסלון הביתי הצנוע אי אפשר שלא להישאב אל הסיפור הכובש שרקח רוברט זמקיס (היוצר של טרילוגיית "בחזרה לעתיד"): ילד שתוהה אם סנטה קלאוס אכן קיים מעמיד פני ישן - ומגלה שאין סנטה.

או שיש. אמנם כדי לראות אותו צריך רכבת לקוטב, ונכון שחג המולד הוא לא חלק מהמסורת היהודית, אבל כולנו יכולים ללמוד מהסרט מהי המשמעות האמיתית של כל חג, בכל דת - להזכיר לנו שאפשר גם אחרת. שאפשר וכדאי לחרוג מהשגרה. שאם נאמין, האפשרויות שלנו יהיו בלתי מוגבלות. סרט חובה לילדים שמתחילים לאבד את התמימות (והקסם שיש בה), ולמבוגרים שרוצים להרוויח אותה בחזרה.

לא לפספס: ערב חג המולד, רגע לפני חצות, אלפי אֶלפים נאספים בכיכר העיר, הילדים גיבורי הסרט מצטרפים אליהם - ואז מגיע סנטה.

לפני שנתיים ניסו אולפני דיסני ללחוץ על בלוטת הנוסטלגיה עם גרסת תלת מימד ל"מלך האריות", סרט שגם הוא לוחץ, לפרקים די בגסות, על הצופים. קצת חבל שהכבוד של ההקרנה המחודשת לא נפל בחלקו של "היפה והחיה" - סרט האנימציה הראשון שהיה מועמד לאוסקר בקטגוריית הסרט הטוב ביותר, ואחד הסרטים שאחראים לתחייה המחודשת של דיסני לפני שני עשורים.

"היפה והחיה" מלמד את הקטנים ומזכיר לגדולים, אהבת אמת מהי, ומציג לצד הרומנטיקה הטוטאלית גם פסקול עטור פרסים (עליו אחראים אלן מנקן והווארד אשמן, שתרמו לרבים מסרטי דיסני את הצד המוזיקלי המשובח), הברקה תסריטאית בדמות כלי בית מדברים בטירתו של הנסיך שכושף לחיה, וגיבורה מרשימה במיוחד שסללה את הדרך לדמויות נשיות רבות עוצמה נוספות כמו מולאן, פוקהונטס ואחרות.

לא לפספס: "אני אוהבת אותך", אומרת בל לחיה ומפיחה בו חיים מחודשים. כמה פשוט, ככה מרגש.

הכי מתבקש: אי.טי. ילד שגדל בלי אבא פוגש חייזר שנתקע בכדור הארץ, ויוצר את סרט ההתבגרות האולטימטיבי. בין אליוט הבודד לאי.טי. הנטוש נרקמת חברות שעד מהרה הופכת לסימביוזה: למשל, כשאי.טי. צופה בבית בסרט רומנטי אליוט יוצא מעצמו ומנשק ילדה בבית הספר (בסצנה שמדגימה את כוחו של הקולנוע לספק לנו השראה). בהמשך מסתבר שחייהם תלויים אלה באלה, ובסופו של סרט הם מגלים שלהתבגר זה גם להיפרד.

האפקטים החזותיים שזיכו את הסרט באוסקר ב-1982 אמנם נראים היום כמו טלפון חוגה מיושן, אבל היכולת המופלאה של סטיבן שפילברג לתאר את העולם כפי שהוא נראה מגובה מטר, מבעד לעיני בן 12 ודרך מבט של זר, הדמיון העשיר והתסריט המדויק מבטיחים ל"אי.טי" מקום קבוע ברשימות הסרטים הטובים בכל הזמנים - ובלבבות גדולים וקטנים גם יחד.

לא לפספס: אמא של אליוט מקריאה לאחותו הקטנה את "פיטר פן", אליוט ואי.טי. מתחבאים בארון ומאזינים. תוך כדי אליוט נחתך באצבע, ואי.טי., עם האצבע שלו, מרפא את הפצע שותת הדם. האמא שואלת את הילדה אם היא מאמינה בפיות. "כן!" היא עונה בחדווה ומוחאת כפיים כדי להוכיח זאת. אליוט חובש צעיף לצווארו של אי.טי. והשניים עומדים צמודים ומאזינים פעורי עיניים לסיפור. דקה ושלושת רבעי של מופת קולנועי.

ב-1988 סרטי אנימציה נתפסו כמיושנים ומשמימים, עד שקפץ על המסך "רוג'ר ראביט", סרט שלא דומה לשום דבר שנעשה לפניו (וגם אחריו), והחזיר את הברק לאנימציה.

עלילת הסרט, כמה סמלי, עוסקת במזימה למחוק את עיר המצוירים לטובת כביש מהיר, ומערבבת מעשי רצח, אישה פתיינית (ג'סיקה "אני לא רעה, אני רק מצוירת ככה" ראביט), בלש פרטי מדוכא, הומור שחור ואלימות ציורית - או בקיצור, כל מה שבני 11-12 ומעלה אוהבים. "מי הפליל" משלב היטב אנימציה מצוירת עם שחקנים בשר ודם. בנוסף הוא מפגין יצירתיות ואומץ בחיבור בין פילם נואר לקומדיית סלפסטיק מטופשת, מעניק הופעות אורח מלבבות לכוכבים מצוירים ותיקים (דונאלד דאק, טוויטי, רואד ראנר, בטי בופ, דמבו, המטאטאים מפנטזיה ושלל לוני טונס ודמויות אחרות ואהובות) ומספק אינסוף הברקות מענגות.

לא לפספס: השופט דום, הנבל בסיפור, נוקש בקצב על הקירות בבאר בו מסתתר רוג'ר. הארנב מנסה להתאפק לא להגיח מהמחבוא כדי להשלים את המנגינה וכמובן נכשל בחן (ומזכיר לכולנו עד כמה קשה לדחות סיפוקים).

אחות גדולה מביעה משאלה שמישהו ייקח את אחיה הקטן? קורה בכל בית פעמיים ביום. אבל ב"לבירינת" מגיע מלך הגובלינים (דיוויד בואי בתפקיד מהפנט) ובאמת מעלים את התינוק. האחות הגדולה נכנסת למבוך מתעתע כדי להחזירו, ונתקלת שם בשלל דמויות ייחודיות, חידות היגיון, אשליות אופטיות, קושיות פסיכולוגיות ועוד אתגרים מלאי הומור, סוריאליזם, וגם קצת מתח.

הסרט לא זכה להצלחה רבה כשיצא ב-1986, אבל הפנטזיה הקסומה שביים ג'ים הנסון, המוח שמאחורי "החבובות", צברה עם השנים לא מעט מעריצים שנשבו בקסם של הוגל, לודו, סר דידימוס ושאר שוכני המבוך. עכשיו גם אתם מוזמנים לצלול לתוכו.

לא לפספס: בכניסה למבוך האחות מתייעצת עם זחל. אחרי שהיא פונה לכיוון שהזחל הציע, הוא ממלמל לעצמו: "מזל, אם הייתה פונה לכיוון השני הייתה מגיעה הישר לארמון!"

*#