אייפד בכריכה רכה: מי צריך ספרי ילדים?

האם האייפד החליף כבר את מעמד ספרי הילדים? ואולי הוא מתאים רק כתוספת אינטראקטיבית למדף הספרים?

מור דבורקין - פוגלמן, עכבר העיר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
מור דבורקין - פוגלמן, עכבר העיר

לפני כשנתיים נהגתי ללכת עם בתי הפעוטה למרכז פעילות עבור ילדים והורים. באחד מביקורינו שם, ראיתי זאטוט ניגש למדף ספרי הילדים, מוריד ממנו ספר קרטון ומחליק עליו באצבעו משמאל לימין, בתנועה המוכרת כל כך לכולנו. כשהבחין שהתמונות אינן זזות למגעו, השליך את הספר והלך לחפש לו שעשוע אחר.

» ספרי ילדים - לכל הביקורות» שבוע הספר - כל האירועים

צפירת הרגעה: אין שום כוונה להציע כאן עוד מאמר היסטרי המציג את  הטכנולוגיה כשטן שמשחית את ילדינו. גם לא להפחיד אתכם בשלל ציטוטים ממחקרים המונים את נזקיהן של שעות מחשב רבות מדי למוחות ילדיכם הרכים. מחשבים, אייפדים ודומיהם משמשים לשלל פונקציות חיוביות ויצירתיות בעלות ערך מוסף שהדור שלנו, ההורים, יכול היה רק לחלום עליהן. אבל בימים חגיגיים אלו של שבוע הספר, צפה מאליה שאלה בסיסית בהרבה: האם חדירתם האגרסיבית של המחשב והאייפד לשוק ספרי הילדים איננה מייצרת מצב בו אנו מונעים מילדינו מגוון ונותנים להם פשוט עוד מאותו הדבר?

הורים רבים נתקפים רגשות אשם למול השעות הרבות שהזאטוטים מבלים מול המסך. הם משכנעים עצמם שאם ימלאו את האייפד בספרות ילדים קלאסית ואיכותית, יצליחו להעניק לילדים את החוויה שהם עצמם זכו לה בילדותם, כאשר האזינו ל"איה פלוטו" או "תירס חם". הבעיה היא שהחוויה שצפייה כזו מייצרת איננה אותה חוויה. החושים שהיא מערבת, הגירויים שהיא מציעה והאינטראקציה האנושית שהיא מקיימת - הופכים אותה לחוויה אחרת לגמרי. טובה יותר? גרועה יותר? עניין של טעם, אבל בכל מקרה אחרת. כאשר אנו לוקחים יצירה ספרותית, איכותית וקלאסית ככל שתהיה, ומוסיפים לה פונקציות של תנועה וצליל - אנחנו משנים את הדנ"א הבסיסי שלה. עכשיו כבר אין לפנינו ספר, כיוון שעברנו מהמדיום הספרותי למדיום הממוחשב, ממנו יש לילדינו כבר בשפע. אמנם בדומה לספר, זהו מדיום המציע למידה תוך הנאה ושעשוע, אולם כאן מסתיים הדמיון.

ההורים רוצים להעביר חוויה זהה לזאת שלהם. תירס חם (כריכת הספר)

מציאות אינטראקטיבית מול החופש לדמיין

למרות כל יתרונותיהם של הסיפורים האינטראקטיביים, ישנם שני הבדלים משמעותיים בינם לבין הספרים "הרגילים": ראשית, עולם התוכן שמציעה החוויה הממוחשבת מתאפיין בעומס של תנועה, צבע וצליל המשתנים במהירות רבה ומציעים מגוון חזותי נרחב. לכן, כאשר ילד מאזין לסיפור מתוך ספר, הוא זוכה לחוויה ייחודית בעולמנו הרועש והמרצד: האפשרות לדמיין. כאשר הוא ניצב מול ספר דומם, על הילד להפעיל את דמיונו בכדי להעניק חיים לדמויות שלפניו - כיצד הן נעות, כיצד הן נשמעות ואיך יראו קורותיהן רגע אחרי שהסיפור ייגמר? ההחלטה כולה שלו. יצירה עצמית של כל אלה בכוח הדמיון היא מהנה ומסעירה, וחשוב מכך - מעניקה לילד את חדוות היצירה ותחושת המסוגלות שבבריאת משהו חדש. בניגוד לחיים שמפיח האנימטור באיורים, שם היצירה הדמיונית של כל מאזין צעיר עשויה בדיוק על פי מידתו, משקפת את עולמו הפנימי ומרחיבה את גבולותיו לאין סוף.

ההבדל השני בין הספרים לגרסאות הממוחשבות נעוץ באינטראקציה בין ההורה המקריא לילד המאזין. בואו לא ניתמם: המחשב והאייפד מייצרים חוויה שיש בה הרבה מן הבדידות. רבים מאיתנו מתמלאים גאווה והתפעלות מן הזאטוט יושב מול המסך המרצד ומתפעל בעצמו את המתחולל עליו. אולם למעשה יש בסיטואציה הזו משהו עצוב. בעיקר אם היא מתחוללת לעיתים תכופות. שהרי העצמאות הרבה שמאפשרים הסיפורים הדיגיטליים היא היפוכה של האינטראקציה המופלאה וחסרת התחליף בין הורה לילדו, המתחוללת בעת קריאת סיפור. נוכחות המבוגר האחראי בקריאת הספר נחווית כ"חיבוק פסיכולוגי", המעניק לילד המאזין תחושת ביטחון. זוהי אינטראקציה המאפשרת לילד לחוות את מגעו הפיזי האוהב והמנחם של ההורה, להאזין לקולו וליצור איתו קשר עין ארוך ורציף. כמו כן, היא מאפשרת להורה לחלוק עם הילד את יצירות דמיונו שלו (על ידי דיבוב הדמויות, השמעת קולות רקע שונים וכדומה), לשתף אותו ברשמיו מהסיפור, לענות על שאלות שמעלה הילד בעקבותיו או להציף שאלות משלו. בנוסף, הנוכחות של הספר כחפץ הנמצא באופן פיזי בינו לבין ההורה, משמשת מעין מחסום בין הילד למתחולל בסיפור ומאפשרת לו תחושת ביטחון ושליטה החסרות בעולם התוכן הווירטואלי.

אז מה עושים?

שוב - אין בכל אלו כדי לומר שספרות ילדים ווירטואלית היא רעה ויש למנוע אותה מן הילדים. ממש לא. אבל יש לזכור שמדובר במוצר (או יצירה) שונה לגמרי, אשר אין ביכולתו להחליף את הספר הישן והטוב. לכן המלצתי להורים היא לשמור על מגוון עבור הילדים, על ידי הגשת כל סיפור במדיום המקורי עבורו נוצר. יש היום יצירות רבות לילדים שתוכננו ונוצרו במקור עבור האייפד או המחשב והן טובות ומקסימות, ומעניקות לילדים את כל נפלאות הז'אנר (נסו את "מסתורי האוכל הכחול" - סיפור ילדים אינטראקטיבי נהדר מאת דן תורן עם איור ואנימציה של מיקי מוטס, העוסק בקסם, יצירה, חברות, ומשחק. מבטיחה לכם שתתאהבו בילד רובי, גיבור הסיפור, ובכלבו אתא וכן במוזיקה היפה שהלחין דניאל סולומון).

אם כבר, אז למה לא להתקדם גם עם התכנים? מסתורי האוכל הכחול (צילום מסך)

את "תירס חם", "הצב של אורן", "מעשה בחמישה בלונים" ושאר ספרי הילדים, השאירו בבקשה בגרסה שאליה התכוון המחבר - פנו זמן לשעת סיפור אחר הצהריים או לפני השינה, כבו את האייפד, התכרבלו עם הילד ותנו לו חוויה מסוג אחר.   

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ