הדרדסים: לא לילדים גדולים

לא כל הדמויות משתתפות בסרט החדש, הסיפור לא ממש מאתגר וגם התלת מימד לא ממש נוכח. ובכל זאת קטעי הסלפסטיק והדמויות האהובות מצליחים להצחיק ואף לרתק את הקטנטנים

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל

הדרדסים – אותם יצורים כחולים שמדרדסים ילדים מאז האייטיז – ניחנים בטוב-לב ובמתיקות אין קץ, אבל גם מוגבלים לתכונה אחת בלבד: רגזני יודע רק להתעצבן, גנדרני לא יבצע מעשי קונדס ודרדסית תמיד תהיה בלונדינית. כך גם הסרט החדש שמשלב אנימציה ממוחשבת ושחקנים בשר ודם, מנסה להיות רבגוני ולפנות לכל המשפחה – אבל כמו הדרדסים עצמם, מצליח להפגין רק יכולת אחת: סלפסטיק מצחיק לזאטוטים (עד גיל 5-6). מצד שני, בדומה לגיבוריו הזעירים, הסרט נהנה מלב רחב וחינניות בשפע, כך שגם הורים שמלווים את ילדיהם הקטנים לקולנוע עשויים לצאת עם חיוך על הפנים.

» הדרדסים - מועדי הקרנה» סרטים לילדים - לרשימה המלאה» סרטי הילדים של הקיץ» החופש הגדול - כל האירועים וכל ההמלצות» פעילויות לילדים בחופש הגדול

עלילת הסרט מפגישה את היצורים ש"גובהם שלושה תפוחים" עם התפוח הגדול, ניו יורק, לשם הם מגיעים בעקבות פנייה לא נכונה של ביש גדא תוך כדי מנוסה מגרגמל וחתחתול. הרשע הוותיק (שמגולם על-ידי שחקן בשר ודם, האנק עזריה המצוין) והחתול החביב רודפים גם בעיר הגדולה אחרי הדרדסים – שמוצאים מסתור אצל פטריק, מנהל שיווק בחברת קוסמטיקה, וגרייס, אשתו ההרה, עד שדרדסבא יצליח ליצור ירח כחול שמאפשר חזרה לכפר.

השימוש בניו יורק, ובאפשרויות הכמעט בלתי מוגבלות שהיא מציעה, מצומצם למדי: פה סצנת חציית כביש סואן (שמזכירה את "צעצוע של סיפור 2”), שם עשן שעולה מפתח האוורור של הרכבת התחתית ואופף את גרגמל בהילה מרושעת ומסתורית, עוד קטע משעשע בחנות צעצועים – ופחות או יותר זהו, למרבה הצער.

חיסרון נוסף של "הדרדסים", לפחות עבור ההורים והילדים היותר גדולים, הוא שרק שישה דרדסים – דרדסבא, בר מוח, נועזי, דרדסית, ביש גדא ורגזני – מגיעים לניו יורק. אמנם הבמאי ראג'ה גוסנל והתסריטאים ניסו לצקת לתוכם תוכן, אבל אין בדמויות האלה מספיק עניין למי שעבר את גיל שש. בעיקר חבל שדרדסים כמו גנדרני, שיכל להעלות את מפלס הבדיחות למבוגרים, או קונדסון (שאהוב במיוחד על-ידי הילדים), נשארו בכפר שלהם ובעצם נותרו מחוץ לסרט.

איפה קונדסון? הדרדסים

גם הסיפור של פטריק מוצג באופן בנאלי ומטופש מכדי לעניין הורים וילדים גדולים, ואילו הזאטוטים, סביר להניח, לא ממש מתחברים לצורך להרשים את הבוסית או לפחד מפני הפיכה לאבא. ניל פטריק האריס (שבצעירותו גילם את דוגי האוזר, הילד הרופא) וג'יימה מייס (Glee) – בתפקיד בני הזוג שמסייעים לדרדסים בזמן שהותם בניו יורק – מוסיפים לסרט לא מעט חן, אם כי הורים שמלווים ילדים קטנים, ומן הסתם בוחרים בגרסה המדובבת (המוצלחת לכשעצמה), ייאלצו לראות את השפתיים של השחקנים נעות בלי קשר למילים ובהכרח מגחיכות את הדמויות. התלת-מימד כמעט ולא נוכח על המסך, ואפשר לוותר עליו בלב שקט.

מה שכן יש בסרט, וזה לא מעט, הם שלל בדיחות סלפסטיק מוצלחות שמניבות פרצי צחוק ילדותיים בתדירות גבוהה למדי; את גרגמל, שמצליח להיות מפחיד ונלעג בה בעת, וכך גם לשעשע את הזאטוטים וגם ליצור אצלם מתח בריא; את חתחתול – אחד החתולים היותר מלבבים בתולדות הקולנוע (שמשלב ציות לגרגמל עם בוז כלפיו); שפה דרדסית מדורדסת, מתדרדסת ומדרדסת (פוליטיקאים, שאוהבים לדבר בלי להגיד כלום, מוזמנים לאמץ את הז'רגון); מחווה נאה לפייר קוליפור ("פיו"), המאייר הבלגי שברא את הדרדסים לפני יותר מחמישים שנה; ומתיקות דרדסית שגורמת לילדים הקטנים להתמוגג (ולהורים לנסות להבין באיזה גיל הפכו השירה הכחולה הרפטטיבית והשמחה בכל מצב ממענגים לדביקים מדי ואף מחרפנים קמעה).

באחד הרגעים היפים בסרט, מייעץ דרדסבא, המטופל בכמה עשרות צאצאים, לפטריק, שעומד להפוך לאבא לראשונה בחייו, לפעול תמיד מהלב. מבוגרים שיישמו את העצה הזאת ייהנו מהקסם הכחול של "הדרדסים". גם הורים שיצליחו לראות את הסרט מבעד לעיני הזאטוטים לא ישתעממו. לילדים – הקטנים, עד גיל 5-6 – מצפה בכל מקרה חוויה מצחיקה ומדרדסת.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ