ספרי ילדים: האפרוח המייגע שחיפש שינוי

ספרה החדש של דתיה בן דור מספר על אפרוח שמחפש משהו אחר לאכול ומשנה את דעתו. רונית רוקאס חיפשה פואנטה והתאכזבה

רונית רוקאס, עכבר העיר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
רונית רוקאס, עכבר העיר

דתיה בן דור היא לא סתם מותג. היא מפעל של חריזה. שירים ולחנים ששודרו בתוכניות טלוויזיה, כמו "פרפר נחמד" ו"רחוב סומסום", חלחלו אל מעמקי התודעה והזיכרון של כמה דורות של ילדים ישראלים; ויש גם, כמובן, תקליטורים והצגות ילדים ועשרות ספרים. אני עצמי זוכרת את השמחה שעטפה את הקהל כולו, גם אותי ואת ילדי, בשתי הצגות שראינו מפרי יצירתה. המצאת ה"שטוזים" שלה, שטויות בחרוזים, חלחלה לכל גן בישראל ועוררה שמחה דומה. גם בשנים האחרונות היא מפרסמת ומשחזרת לא מעט ספרי ילדים, כמו "בית משותף" ו"המעיל החום של דוד נחום". מספרם של הספרים מעיד על סוג של ביקוש ליצירתה, ונראה כי הגיע הזמן לשאול על שום מה?» ספרי ילדים - לספרים נוספים וביקורות

איורים נהדרים מול סיפור מייגע אני נוהגת לכתוב על ספרים שמעוררים בי עניין, סקרנות, התרגשות במקרים הטובים ביותר. ספריה של בן דור מהשנים האחרונות לא מעוררים בי דבר מכל זה. ספרה האחרון, "גרגרים וזרעונים", שראה אור בהוצאת מודן, כמו יתר ספריה, כבר יצר אצלי השתאות של ממש - בראש וראשונה בשל הפער הבלתי ניתן לגישור בין איכות הטקסט והתמונה (איורים: מורן ברק). הטקסט עצמו נפתח כך: "בחווה של סבא נוח גר אפרוח ושמו אלכסנדר. אלכסנדר הוא אפרוח קטן עם תאבון גדול מאוד. כל היום הוא אוכל גרגרים וזרעונים, כי זה מה שאפרוחים אוכלים." המשכו של הטקסט מתאר כיצד החליט אותו אפרח - צהבהב ותפוח, עיניו חומות ועגולות, והוא בה בעת ילדי ודעתני תחת ידיו של מורן ברק - שדי, נמאס לו. הוא לא רוצה לאכול יותר גרגרים וזרעונים, כי "מאוד משעמם לתאבון שלי לאכול כל יום אותו דבר."

אפרוח קטן עם תאבון גדול. כך מתחיל הספר "גרגרים וזרעונים" (איור: מורן ברק)השורה הזאת, בצירוף הקביעה הקודמת כי "זה מה שאפרוחים אוכלים", רומזת - כך לפחות נדמה בשלב זה - שהסיפור מבקש לעסוק ביצור קטן ומרדני, שמבקש לשנות סדרי עולם, אף שהוא רק גוזל. זו תימה ידועה ורווחת, ועדיין מעניינת, בספרות הילדים ("צמריקו" של לזלי הלקוסקי או "מעשה באפרוח שהלך לחפש אם אחרת" של לוין קיפניס הם רק שתי דוגמאות שונות ולא מייצגות). אולם המשכו של הסיפור זונח במהרה את התימה הזאת, כאילו לא רמז אליה בכלל, ועובר אל עניינים אחרים, יגעים בהרבה: אלכסנדר האפרוח הולך אל יצורים שונים במשק ומברר אצלם מה הם אוכלים. ברק הקפיד לעצב את המשק הזה כמין שילוב של מושב עובדים ישראלי, המורכב גם מקולאז' אפרפר של ברושים, עצי דקל ומגדל מים, וסביבה שיש בה משהו פנטסטי ממש, בעיקר בזכות הצבעים. צהוב בוהק, שכבר לא נראה ישראלי, למרות הבוהק המוכר לנו כל כך, ועם רדת הערב - מין כחול עז, יפהפה, שאמור לרמוז על חשיכה אך גם מעביר את הקוראים אל עולמה של מעשייה רחוקה.יצורי המשק, הכובשים בנוכחותם עמודים שלמים, ונראים אף הם כמין שילוב של ריאליה ופנטזיה כאחת, מציעים לאפרוח מיד להתכבד בארוחתם. בעולם של דתיה בן דור גם החתול לא יחשוב לרגע לטרוף את האפרוח, אלא יציע לו מן השמנת והגבינות שלו באדיבות לא חתולית בעליל. אבל האפרוח יסרב לארוחה המוצעת לו, מבלי שיטעם בכלל, וימשיך וילך אל הפרה ואל הארנב ואפילו אל הילד - כולם יפרטו את ארוחת הערב שלהם, כולם יציעו לו ממנה בשמחה, והוא תמיד יסרב מבלי לטעום וימשיך הלאה, עד שיחליט לרוץ חזרה אל הארוחה הרגילה שלו, ויאמר: "גרגרים וזרעונים זה האוכל הכי טעים בשבילי. מהיום אני אוכל יום יום אותו דבר!"

לימוד פעוטות בלי ערך מוסף התיאור הארכני הזה חוזר אל נקודת ההתחלה ממש. האפרוח, שכבר מזמן התברר כי אינו מרדן ואפילו לא סקרן, מחליט שבעצם אין סיבה לנסות משהו חדש, ומה שמוכר מדורי דורות במשפחת התרנגולות הוא בדיוק מה שמתאים לו. זה היה השלב שבו ניסיתי להבין מה היה טעם בסיפור הזה בכלל. מה היתה תכלית המסע שעבר האפרוח, אם ממילא החליט לחזור אל המוכר לו, מבלי שניסה וטעם. התכלית, כך נראה, פשוטה עד זרא: כמו בספרים אחרים של בן דור, שבהם היא חוזרת ומונה צבעים, למשל, כאן היא החליטה לחזור ולמנות מאכלים. זו פשוט דרכה ללמד פעוטות מה היא חסה ומהו חציר. שום דבר מעבר לכך, וזה בהחלט לא מספיק. לספר מצורף תקליטור, שבו דתיה בן דור מקריאה ושרה את הסיפור שלה. לי לפחות לא נעמה כלל שירתה וקריאתה. 

המון המון המון. גרגרים וזרעונים (איור: מורן ברק)"גרגרים וזרעונים" מאת דתיה בן דור. אייר: מורן ברק. הוצאת מודן. הספר מיועד לילדים בגיל הגן

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ