פיקוח נפש: החילונים בדרך להיות מיעוט בישראל

כבר היום מחצית התלמידים בארץ לומדים בבתי ספר חרדיים או דתיים, ועל פי ההערכות תוך שני עשורים החילונים יהיו קבוצת מיעוט אפילו בתל אביב. מה עושים עם זה?

נטע הלפרין, עכבר העיר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
נטע הלפרין, עכבר העיר

על פי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, עד 2059 החילונים בישראל יהיו מיעוט. במהלך שני העשורים הקרובים, מחזקים דמוגרפים מובילים, החברה הישראלית תהיה לחברה עם רוב דתי־חרדי. תל אביב, מעוז חילוניות אחרון, עוד מובילה בסטטיסטיקות, אבל ברור שזה רק עניין של זמן. במדינה שבה כבר ב-2010 שליש מהתינוקות נולדו למשפחות חרדיות ועוד חמישית למשפחות דתיות, וכמעט מחצית מהילדים בכיתות א' לומדים במסגרות חינוך דתיות-חרדיות - העתיד נראה ברור וחובש כיפה. מה אפשר לעשות כדי להציל את הרוב החילוני בתל אביב? ועד כמה זאת בכלל מטרה לגיטימית?

» פרויקט כרזות להגדלת הילודה החילונית» האם החרדים משתלטים על החינוך בתל אביב?» יוזמה פרטית להקמת בית ספר דתי-חילוני» סיעת מרץ הפעילה תחבורה ציבורית בשבת

בני ברק ביד אליהו

מסקר שערכה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ב-2008, רק 40 אחוז בקבוצת הגיל 24-20 הגדירו את עצמם לא דתיים, ורק 15 אחוז אמרו שאינם דתיים כלל. פרופסור ארנון סופר, ראש קתדרת חייקין לגיאו-אסטרטגיה באוניברסיטת חיפה, פירסם לאחרונה את החוברת "ישראל דמוגרפיה 2030-2010: בדרך למדינה דתית". לטענתו, הנתונים מצביעים על מגמה מובהקת - שיעור המגדירים את עצמם דתיים בקרב הצעירים גבוה יותר מאשר בדור ההורים והסבים. ב-2009, 21 אחוז מהיהודים מעל גיל 20 דיווחו שהם יותר דתיים מבעבר, ורק 14 אחוז דיווחו שהם דתיים פחות מבעבר. 200 אלף איש, שהם חמישה אחוזים מהאוכלוסייה בגילים אלה, הגדירו את עצמם חוזרים בתשובה. "ישראל נעשית חרדית יותר ודתית יותר, זאת לא בדיחה", סופר מתריע, "רוב האוכלוסייה תגדיר את עצמה דתית או חרדית תוך שני עשורים. אם שום צעדים לא יינקטו, בעוד זמן לא רב יגידו לנו אם נוכל בכלל לנסוע בשבת, באיזה חוף נתרחץ ומה נלבש. הציבור לא יודע איפה הוא חי".ומה לגבי תל אביב? "אתם אי חילוני, אבל לא יעזור לכם. בואי ניקח רק את החרדים בשינקין ונכפיל במכפלת דמוגרפית - הם לבד ייצרו שינוי אדיר. קצב הילודה לא מותיר להם ברירות: בני ברק תגלוש לגבעתיים, רמת גן ויד אליהו, והעשירים שביניהם יעברו לגור ליד כיכר המדינה. לכן גם תור תל אביב יגיע. כרגע רוב הצעירים בדרך לתל אביב, ולכן גוש דן - מראשון ועד רעננה - יהיה עדיין חזק בשנים הקרובות. אבל הם ינצחו. אתם בסך הכל 400 אלף איש. אם את רוצה לראות את תל אביב בעוד 20 שנה, תסתכלי מה קורה בשכונת בית וגן בירושלים".

תל אביב כאי חילוני תושבים תל אביביים (צילום: אורן זיו)בייאושו פנה סופר לנתניהו, ללבני ולברק, אבל לא נתקל בהיענות גורפת. "אמרתי להם, תקימו קואליציה חילונית, תעצרו את התקנים לחרדים, תאכפו מהפכה בחינוך, תביאו עולים חילונים מרוסיה, מצרפת, ותפסיקו עם הקצבאות האדיוטיות שתוקעות את המצב. אבל האנשים האלה רואים את האופק של מחר בצהריים". לסיום הוא מנדב עצה ידידותית: "זה הזמן להכין פאה נוכרית מהשיער שלך, שלפחות זה יהיה לך".לפני שאגזוז את שיערי, כדאי לזכור שדמוגרפיה מבוססת על הנתונים, בהנחה שלא יחול בהם שינוי משמעותי, ושהחרדים של עוד 20 ו-30 שנה יהיו דומים לאלה של היום. בסוגיה זו יש מי שחולקים על דעת סופר וצופים שינוי עמוק בעולם החרדי. "סופר לא מכיר ולא לוקח בחשבון את הדינמיקות בעולם החרדי", מאשים ד"ר בנימין בראון, חוקר הגות חרדית בחוג למחשבת ישראל באוניברסיטה העברית, "השינויים נעשים בשטח בעיקר בגלל לחצים כלכליים, וההנהגה, שמתייחסת לכך בחוסר אהדה, סופגת אותם בשתיקה. לצד השינויים נוצרות תמורות אידיאולוגיות שגורמות לכך שהשוליים של העולם החרדי הולכים ומתרחבים". בראון מתייחס לתופעה שמכונה "החרדי החדש" - זה שלצד התורה עושה צבא, מוצא עבודה, חופר באינטרנט והופך מעורב יותר ויותר במדינה בפרט ובתרבות המערבית בכלל. "את הניאו-חרדים מחלקים לשתי קבוצות", מסביר בראון, "הראשונה מונה את האינטלקטואלים, שמונעים על ידי הרצון להרחיב אופקים והסגירות החרדית לחברה הכללית מפריעה להם. החינוך והלימודים הכלליים הם זירה משמעותית עבורם, ולכן הצעדים שלהם קשורים לפתיחות רעיונית". את הקבוצה השנייה אפשר לכנות בהכללה גסה נהנתנים: "הם לא מערערים על הדוגמה של העולם החרדי, אבל להקדיש את חייהם ללימוד תורה נראה להם כמו אידיאל שהם לא יכולים להרשות לעצמם. הם מעדיפים להעלות את רמת החיים, ליהנות קצת מהבלי העולם הזה, ללמוד מקצוע.כך שגם המחנה הנהנתני וגם המחנה האינטלקטואלי מאתגרים את גבולות העולם החרדי". בראון רואה את השינויים הללו כמבורכים, ומאמין שהם יצילו את ישראל מהפיכה למדינת רווחה. "ברור שייווצר קונפליקט", הוא אומר, "אבל הכוחות בשטח הולכים במגמה של פתיחות. העובדה שהשינוי כלכלי ולא אידיאולוגי מאוד עוזרת, כי אם אתה מכריז על עצמך בחברה סגורה כפורק עול, מיד מיישרים אותך. קצב השינוי מדוד וטוב שכך, כי החברה החרדית לא בנויה למהפכות ולזעזועים. בטווח הרחוק זו תהיה חברה שתתרום לדמוגרפיה היהודית וגם תדע להשתלב במערכות המדינה ולתרום לה, כמו החרדים בלונדון, בבלגיה או בברוקלין". לטענתו, החרדים בכלל לא בעניין של מדינת הלכה: "ההנהגה החרדית אחוזת אימה מהמחשבה שתצטרך להנהיג מדינה", הוא אומר, "הם לא רוצים ולא יכולים לכפות את הסטנדרטים שלהם. סך הכל אני אופטימי".

"החרדי החדש רוצה להינות קצת מהבלי העולם הזה" (צילום: ניר כפרי)

יוסף סידר כמשל כשחוזרים אחורה, עולות כמה נקודות ציון משמעותיות בתהליך השינוי שעוברת החברה החרדית: ב-1996 הוקמו לראשונה מסגרות חרדיות להכשרה מקצועית. בהמשך נוסדו מוסדות אקדמיים ייעודיים למגזר וב-1999 הוקם הנח"ל החרדי. בעיני בצלאל כהן, עמית במכון מנדל למנהיגות חינוכית ובעצמו חרדי חדש, השינוי נעוץ בשינוי שחל בחברה הישראלית כולה. "השיח השתנה מכור היתוך לרב תרבותיות", הוא אומר, "בתקופת קום המדינה הרבנים המשפיעים הפגינו יחס חיובי למדינה, אבל ההתנגדות לכור ההיתוך הגבירה את ההתבדלות וההסתגרות. השנים האחרונות מצביעות על כיוון הפוך - הרעיון של רב תרבותיות מפחית את החרדה בעולם החרדי, והרבה צעירים מאמינים היום שהם יכולים לשמור על החרדיות שלהם ועדיין לקחת חלק. היום רוב הצעירים החרדים רוצים להיות מעורים במה שקורה, ואפשר לראות את זה בשיעור הגבוה של המשתמשים באינטרנט. הדור המבוגר, ששומע שהצעירים רוצים לעבוד וללמוד, בטוח שמתחוללת איזו מזימה נגדו. הם עוד מדברים בשפה הישנה. אבל הדור הצעיר קולט שהכוונות לשלב אותם בחברה אמיתיות, ולכן נוצר מתח בין העולם המבוגר לצעיר".גם תופעת החזרה בשאלה משחקת תפקיד, גם אם פחות מדובר, במגרש הדמוגרפי. ההערכות הן שרוב החוזרים בשאלה הם מהדור השני לחוזרים בתשובה, רובם מזרחים, שלא נקלטו בקהילה החרדית. "מדובר בקרוב ל-50 אחוז", טוען כהן, "ואם הלך הרוח בעולם החרדי לא ישתנה, קרוב לוודאי שהמספר הזה יגדל". בכל הנוגע לשיעור הדתל"שים באוכלוסייה, מחקרים משנות ה-70 וה-90 מצביעים על כך שאחד מכל חמישה דתיים חוזר בשאלה. "לא הולך להיות כאן רוב דתי", טוענת פוריה גל גץ, מחברת הספר "דתל"שים -מסע אל עולם הדתיים לשעבר", "וגם הגוש הדתי נצבע עם השנים בגוונים שונים, שחלקם מצביעים על התרופפות ופלרטוט עם העולם החילוני".לעומת ההערכות האופטימיות הללו, יש גם מי שחושב שהעתיד שצפוי לנו גרוע אף יותר מזה שמציע המחקר האחרון של סופר. "בהנחה שמה שקורה היום - כולל דפוסי תעסוקה וחינוך - ימשיך, אנחנו עומדים לפני קטסטרופה כלכלית", חוזה פרופסור אמריטוס מנחם פרידמן מהמחלקה לסוציולוגיה באוניברסיטת בר אילן. "אמנם מתחוללים שינויים בחברה החרדית, אבל ביחס לריבוי הטבעי, שעומד היום על 7.5, הם בלתי משמעותיים. בעוד שנות דור לא יהיו מספיק חרדים שייצאו לעבוד, ומצד שני, יהיו פחות אנשים שיוכלו לשאת את החברה הענקית הזאת על גבם. המצב כבר היום בלתי אפשרי. לכן הדיון על כפייה דתית או על מדינת הלכה אפילו לא יספיק להתקיים. אנחנו נטבע בתוך עצמנו עוד לפני שזה יקרה".הערכות סותרות לגבי עתיד הרחוב החילוני (צילום: אמיל סלמן)גם בקרב חובשי הכיפות הסרוגות מתחוללות במקביל שתי מגמות סותרות, שעשויות לשנות את התמהיל החברתי בישראל. מצד אחד החרד"לים, זרם דתי שמקצין לכיוון החרדי, ומצד שני יותר ויותר אנשים שחיים על קו התפר מנהלים אורח חיים דתי עם זיקה לזה החילוני. גל גץ מכנה את הקבוצה הזו תופעת "סרוגים". "זו תופעה שקיימת בעיקר בין בני 40-20, שמאפשרים לעצמם יותר חופש בכל תחומי החיים", היא אומרת, "זה בא לידי ביטוי בעיסוק מוגבר באמנות - מגמה שיוסף סידר הוא המייצג המובהק שלה - אבל גם בתעסוקה, בלבוש, בתחביבים, ואפילו השינוי בשפה מעיד על לגיטימציה הולכת וגוברת של סממנים חילוניים בעולם הדתי". דוגמאות לכך ניתן לאתר במוסף "מוצ"ש" של העיתון "מקור ראשון", שכתוב בסגנון חילוני, או בחידושים לשוניים כמו "דתילוני" (דתי חילוני) ו"דתל"פ" (דתי לפעמים). "אי אפשר לנתק את התופעה מהעידן הפוסט מודרני", סבורה גץ, "רבים מהדתיים הצעירים מסרבים להתמיין לקטגוריות נוקשות ורוצים להיות גם וגם וגם".יום הדין של כל חילוני גם אם חלים שינויים מעמיקים בעולם החרדי והדתי, מסתמן שלמודאגים אין זמן לחכות שהם יקרו מעצמם. השינוי העיקרי יצטרך לבוא מתחום החינוך, בדמות יותר ילדים שלומדים מתמטיקה בגיל שמונה ולא בני 20 עם שמונה ילדים. יוסי שריד פרש ממשרד החינוך בשנת 2000, כשנדרש למנות את משולם נהרי מש"ס לתפקיד סגן השר. לדעתו, מאז המצב רק הידרדר. "גם בתקופתי היו מפלגות חרדיות בממשלה, אבל הן היו בעלות ברית לא טבעיות, שהשותפות איתן גררה מחלוקות קשות", הוא אומר, "היום הם בעלי ברית טבעיים לגמרי, והתוצאה בהתאם - 50 אחוז מילדי כיתות א' כבר לא משתייכים לזרם הממלכתי, ולכן האינרציה תימשך - כל נבואות הזעם הן כבר בגדר מציאות נוכחת"."השינוי מורגש ובעתיד יורגש אף יותר", מתנגד שלמה טיקוצינסקי, חוקר החברה החרדית ממכון ון ליר בירושלים. "כבר היום יש יותר מ-7,000 סטודנטים בקמפוסים המיועדים לחרדים, והמספרים רק הולכים וגדלים. גם למפלגות החרדיות אני לא צופה התחזקות אלא היחלשות. יהדות התורה שומרת על אותו מספר מנדטים כבר שני עשורים, למרות שציבור בוחריהם הפוטנציאלי גדל פי שלושה. זה אומר דרשני". לפי טיקוצינסקי, בתחום החינוך מתחוללים היום שינויים כבירים, הגם שהם לא נעשים בקול תרועה רמה, כדי שלא לעורר התנגדות מיותרת. "יש היום כמה וכמה בתי ספר חרדיים מודרניים שמלמדים מתמטיקה ואנגלית. יש ישיבות עם לימודי מקצוע, ובקרוב יקום תיכון חרדי לבנים עם בגרויות. מספר היוצאים לשוק העבודה ולאקדמיה נמדד באלפים, והוא אחד המדדים שמזימים כל חשש למדינת הלכה, שבעיני הוא קשקוש".פתרון נוסף שתמיד עולה על הפרק (ויורד ממנו די מהר) הוא הפרדת הדת מהמדינה. הטריגר לדיון התורן בנושא היה עתירתו של הסופר יורם קניוק במאי האחרון בדרישה לאפשר לו להירשם בתעודת הזהות כ"חסר דת". את הסיבה לעתירתו הסביר קניוק בחוסר רצונו לקחת חלק ב"איראן היהודית" או "ממה שנקרא היום 'דת ישראל', שנפשי נקעה ממנה". קניוק, שספג תגובות תמיכה ונאצה מכל הכיוונים, מקווה שצעירים חילונים ילכו בעקבותיו. "בית המשפט נתן לגיטימציה לכל אדם לחיות כאן לפי מצפונו. ברגע שעוד יאמצו את הנוסחה הזאת, אולי נוכל לקרב את ישראל למאה ה-21, הרוב החרדי יקטן ויהיה כמו קהילות חרדיות בחו"ל, שלא חיות כטפילות. היום הנשים בחברה החרדית עובדות כמכונות ילודה, הצעירים ניזוקים מהניתוק מטכנולוגיה, מספרות ומתרבות, והחילונים סובלים משעון קיץ וממחסור באוטובוסים בשבת. הצרות האלה לא פוסחות על תל אביב".

» הסופר יורם קניוק רוצה גט מהיהדותלמרות התהודה הרבה שלה זכה האקט של קניוק, הסיכויים להפרדת דת ממדינה נראים בישראל של 2012 כמו תפילה רחוקה. "הבעיה בעיקר אצלנו", אומר שריד, "החילוני בישראל, בהכללה גסה, סובל מרגשי נחיתות. הוא חושב שהעגלה שלו קצת יותר ריקה, ושל החרדי יותר מלאה, אז אולי גם במקרה שמונח לפניו הוא יוותר. כך בגן ילדים ממוצע ברמת אביב פתאום מתפללים בבוקר, ותמיד יש רב בסביבה שמוכן לתקוע בשופר בחג ועדיף שהוא יעשה את זה, כי הוא יודע יותר טוב ואם לא יועיל לא יזיק. עם החילוני הזה רחוק לא נגיע".

נפרד מהיהדות כבר לפני שנה. יורם קניוק (צילום: דניאל צ'צ'יק)ואולי בעצם מה שאנחנו צריכים זאת קנאות אתיאיסטית בריאה שכנגד? "כאופטימיסט ורציונליסט מטבעי, אני סבור שהעתיד לא יכול להיות כל כך קודר כשהאמת וההיגיון נמצאים בצד שלנו", מצהיר העיתונאי אורי משגב, "בסך הכל אנחנו חיים בעידן נאור ומואר בתולדות האנושות, ולכן ההשכלה והחילוניות רק הולכות ומתפשטות". משגב מאמין שהתדמית התל אביבית של שותי אספרסו תוכיח את עצמה כשתרגיש מאוימת. "יש בתל אביב יותר מדי אנשים חופשיים, שלא מוכנים שיגידו להם איך לחיות על בסיס טקסטים דתיים, ובניגוד להשמצות הם יודעים טוב איך להחזיר מלחמה. תל אביב מבחינתי היא התקווה והלפיד ואי אפשר יהיה להכחיד את המחשבה החופשית והחילונית שמאפיינת אותה". ההוכחה, בעיניו, היא הקהילה החרדית בשינקין, שאותה ציין סופר כגרעין של השתלטות חרדית עתידית. משגב: "הם מוצאים דרכים לחיות ולתת לחיות, כמו באנטוורפן או בברוקלין. אולי אני אופטימי, אבל אני מאמין שתל אביב היא הדוגמה לכך שאפשר לייצר דתיות אחרת. אבל גם בפריפריה, שהמדינה לחלוטין בגדה בה, ואחת התוצאות היא רוב דתי-חרדי - אני מאמין שביום הדין כל חילוני יכריע לטובת האפשרות לחיות ולהתפרנס בכבוד לפי צו מצפונו, ולא לפי מצפונם של אחרים".סופר מסרב להשתכנע. "אני מודע לאירועים פתאומיים שעלולים להפוך את הקערה על פיה, אבל שום תמורות בחברה הדתית-חרדית לא ימנעו את מה שכבר קורה. האביב הערבי הוכיח שהעולם כולו צועד לכיוון הפונדמנטליסטי, והסוגיה החרדית היא פן נוסף של זה. התל אביבים יכולים להמשיך לקרוא עיתון, להתמרמר, להתעלם או להטיף. אני לא סומך על החילוני האינטלקטואל, היפיוף, על מעמד הביניים. עדיף שנדחף לשינויים ברמה המדינית, או שזה הסוף שלנו". סייעה בהכנת הכתבה: לירי הלפרין

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ