ספרי ילדים: הספר המושלם להורים עייפים

"לך כבר לישון, קרציה" הוא אמנם לא ספר לילדים, אבל הוא בהחלט מעוצב ככזה. רונית רוקאס חושבת שהבעיה הגדולה שלו קשורה דווקא לתרגום

רונית רוקאס, עכבר העיר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
רונית רוקאס, עכבר העיר

בארצות הברית חולל הספר "לך כבר לישון, קרציה" סנסציה וחודשים בטרם ראה אור, הגיע  של אדם מנסבך אל ראש טבלת הספרים המוזמנים של אמזון. העיתונות ואתרי האינטרנט מיהרו להידרש לסוגיה וגילו יצירה שנראית כמו ספר ילדים בכל היבטיה החיצוניים - עטיפה קשה, טקסט קצר, איורים צבעוניים ופסטורליים - אך מיועדת למעשה למבוגרים. כתבה שפורסמה ב"ניו יורק טיימס" לפני כשנה העלתה כי הסופר היה אז אב לפעוטה בת שנתיים שהתקשתה לישון ובתסכולו פירסם בפייסבוק את הסטטוס הבא: "צפו לספר הילדים שלי, שיפורסם בקרוב,  "Go the F--- to Sleep". די היה בשמו של הספר כדי להלהיב את האמריקאים ולהוציא אותם מגדרם. בעיניהם זה היה פרובוקטיבי, ונחוץ כל כך.

» ספרי ילדים - לספרים נוספים וביקורות» המעשיות הלא חינוכיות של האחים גריםבפועל, כך התברר מאוחר יותר, מנסבך לא היה רציני באותה עת. הוא רק היה עייף. אבל התגובות של חבריו בפייסבוק היו נלהבות במידה כזאת שהוא החליט למלא בתוכן את מה שהיה עד אותה עת רק כותרת. הוא צירף אליו את חברו, המאייר ריקרדו קורטז, שהוסיף איורים צבעוניים - ולטעמי מכוערים וחובבניים להחריד - ואף פנה אל מוציא לאור עצמאי. ואז קרה משהו מעט מוזר: קובץ פי-די-אף של הספר המאויר הופץ באופן פיראטי ברחבי הרשת ונהפך לסנסציה עוד בטרם ראה אור. האמריקאים חשבו שהספר מצחיק, שהוא מתאר בדייקנות דור הורים מתוסכל של בני שלושים ומשהו. "כשאנחנו ניצבים מול הילד שלנו שמסרב לישון", נכתב ב"ניו יורקר", "אנחנו כועסים, כמו הורינו לפנינו. הבעיה היא שבמקום להשאיר אותו לבד בחשיכה, ולומר לו שהוא חייב להישאר במיטה עד הבוקר, ער או ישן, כרצונו, אנחנו יושבים לידו, קוראים לו ושרים לו ומסיחים את דעתו עד שהוא מחליט שהגיע הזמן לישון. ובכל הזמן הזה אנחנו חושבים לעצמנו, לך לעזאזל לישון, ילד".

לא לילדים. סמואל אל ג'קסון מקריא מתוך הספר:

תרגום לא מוצלח, לספר מוצלח מאד הזעם המודחק הזה, שגם הורים שאינם חיים באמריקה מכירים, עומד בבסיס הספר שראה אור באחרונה בעברית בתרגום קלוקל במיוחד של אמיר בן סירה (הוצאת מודן). וכך נשמע הבית הראשון בעברית: "חתולה מערסלת גוריה/ הכבשה כבר הרדימה שיה/ מיטתך חמימה ומפנקת/ אנא לך כבר לישון, קרציה". אין לי מושג מדוע החליט בן סירה לתרגם "lambs" דווקא לשיה, ועוד עם מפיק בה' (מה רע בסתם טלאים?). וקשה להבין מדוע בחר לתרגם את הכותרת ל"לך כבר לישון, קרציה". החלטות תמוהות מעין אלה פזורות לאורך התרגום כולו, שמועד פחות בחלקים הרכים, הפיוטיים של הסיפור ויותר - הרבה יותר - בחלקיו הבוטים. באופן כללי, נראה שהוא נדרש משום מה לשינויים רבים, רבים מדי, לעומת המקור. כך או כך, גם בעברית אפשר עדיין להתרשם מהאופן שבו מנסבך רקם תסכול וזעם מודחק ליצירה קוריוזית בעיקרה, שבכל זאת מצליחה לבטא תחושות של הורים רבים. כל אחד מהבתים ביצירה כולל ארבע שורות בלבד ומלווה באיור כעור אך פסטורלי של ילדים ונופים בעיקר. השורות הראשונות ברוב הבתים מקפידות לתאר פרטים בטבע הנאספים לשינה  - נשרים, זוחלים, דולפינים או עכברים. זהו תיאור נעים, פיוטי, הנמסר במילים גבוהות יחסית. אבל בכל בית מחדש התיאור הזה נקטע על ידי המציאות הפנימית הקשה, הגסה, הבוטה; מציאות של גבר המנסה להרדים את בנו ודי מהר מפתח כלפיו כעס נורא. הוא לא מבטא את הכעס כלפי חוץ, רק ממשיך לנסות להרדים, אבל בפנים סערה, שבאה לידי ביטוי במילות סלנג, מילים נמוכות, כעורות - "סתום ושן", הוא חושב, וגם "שיישרף הדובי, נגמרו הבקשות. חפרת מספיק, קרציה".

כולם ישנים, רק הילד לא. לך כבר לישון, קרציה (מתוך הספר)

כעס מוכר שכל הורה יזדהה עימו הדיכוטומיה הזאת בין ההרמוניה של הטבע ההולך לישון לבין המציאות הפנימית של האב המתוסכל באה לידי ביטוי בית אחר בית - מילים גבוהות ופיוטיות מכאן, מילות סלנג וקללות משם. זה אולי לא מורכב במיוחד, בוודאי לא כשזה חוזר על עצמו בית אחר בית, אבל זה בהחלט מתאר מציאות מורכבת, כמו זו שאפשר למצוא במשפחות רבות. ילדי שלי כבר גדולים, אבל התסכול הזה והכעס בוודאי היו גם מנת חלקי, אבל מי רוצה לזכור. משהו בהחלט משובש בהתנהלות שלנו כהורים. זה לא חדש. ועדיין נדמה כי מנסבך מבטא בקול את מה שרוב הזמן רק נלחש. עם זאת, כיצירה ספרותית, "לך כבר לישון, קרציה" לא נראה לי מצחיק במיוחד, ובוודאי לא מרעיש, ואפשר לזקוף לזכותו בעיקר את הרעיון להשתמש דווקא בפורמט של ספר ילדים, על כל מרכיביו כמעט, כדי לצעוק בגסות את תסכוליהם של ההורים דווקא. "לך כבר לישון, קרציה" מאת אדם מנסבך. איורים: ריקרדו קורטז. מאנגלית: אמיר בן סירה. הוצאת מודן

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ