לארי סופרסטאר: הטווס שנתקע בספר ילדים

הספר "לארי סופרסטאר" נראה כמו עוד ספר צבעוני ופשוט לילדים. רונית רוקאס גילתה בתוכו עולם אחר, מעניין וחכם יותר ממה שהורגלנו אליו בספרות הילדים

רונית רוקאס, עכבר העיר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
רונית רוקאס, עכבר העיר

על עטיפת הספר "לארי סופרסטאר" של לי הודג'קינסון נראה טווס הפורש את נוצותיו בגאווה, בהתפארות. חלקים מהנוצות מודגשים בצבע תכלת-נוצץ, וכך גם אותיות הכותרת. הטווס הזה מצהיר: תראו אותי, תראו כמה אני יפה. זו עטיפה שמבקשת "קחו אותי, מבין כל הספרים קחו דווקא אותי. אני בולטת ויפה כל כך". זהו עיצוב לא מעודן במכוון, שאפשר למצוא בו משמעות נוספת, עמוקה יותר, גם אם איש לא התכוון אליה במודע: הנוצצים, הצבעים העזים, גודלו של הספר, הכל מצביע על ספר לא מאיים, לא שונה, די רגיל כזה, שאין מה לחשוש שיציע משהו אחר.

» ספרי ילדים - לספרים נוספים וביקורות

כריכה נוחה לספר מפתיע

ספרות הילדים, כבר כתבתי לא פעם, היא ספרות שמרנית ביסודה. רוב כותביה שמרנים, רוב קוראיה (המבוגרים) מגלים כלפיה יחס שמרני. היא לא סובלת זעזועים תכופים, היא לא אוהבת מעשים נועזים. היא מבקשת בעיקר לחנך, להרגיע, לשקף את המציאות באופן שנוח (למבוגרים), ובעיקר לגונן מדי. "לארי סופרסטאר" מבקש קודם כל להרגיע, אל תחששו, אני נוצץ כמו אחרון ספרי הילדים הוורודים, המתקתקים. אבל אז הוא נפתח, וכבר בעמודים הראשונים, עמודי הכותרת והזכויות, אפשר להיווכח בתחילתו של שינוי. "ספר זה שייך ללארי", כתוב שם. גם בעמוד הזכויות אותו לארי מוסיף הערות שמפנות אליו - אל הדמות שכבר אי אפשר להתעלם ממנה.

ההמשך מספר על לארי, הטווס, שבטוח שהספר הזה הולך להיות הכי גאוני בעולם רק מפני שזה ספר עליו. הוא מסלק את כל הגיבורים האחרים, שנקלעים אל העמודים הבאים - עכבר, ציפור קטנה שצצה כך פתאום משום מקום, ומבטיחה שהיא יכולה לעשות משהו מצחיק בעמוד הבא, פיל שטוען שספר הופך למעניין אם יש בו הפתעה גדולה בסוף, וזאב עם גלימה של כיפה אדומה, שמציע תפאורה לסיפור הזה: "יער אפל ומפחיד". לארי מסרב לכל ההצעות ולכל הדמויות. הוא הרי סופרסטאר, והוא רוצה את כל הבמה לעצמו. אבל אז, כשהוא נשאר לבד, באותו יער מפחיד, הוא מגלה שלא כל כך נעים להישאר לבד, וקורא אליו את כל החברים. הוא משלים, בלית ברירה, מתוך פחד, תהליך של חיברות שהוא לא התכוון אליו, ואפילו לא רצה אותו באמת. הוא רצה את כל הבמה לעצמו, הוא לא התכוון לחלוק אותה. אבל איזו ברירה יש לו, כשהוא נמצא בתוך ספר ילדים?

רוצה את כל הבמה לעצמו. לארי סופרסטאר (איור: לי הודג'קינסון)

עולם מפורק, בלי עלילה של ממש

אם ניכנס לרגע להגדרות, "לארי סופרסטאר" הוא ספר ילדים פוסט-מודרני. בשל השמרנות שדובר בה קודם, אין לנו הרבה ספרי ילדים פוסט-מודרניים, לא מקוריים ולא מתורגמים. אולי כי ספרות פוסט-מודרנית אינה מגישה משנה סדורה, אלא עולם מפורק, בלי מספר מארגן, בלי עלילה של ממש. זו ספרות שמציעה לא פעם עולם כאוטי יותר, מספרים חסרי מודעות, בעלי הכרה מוגבלת. זה לא נראה מתאים לספרות ילדים, שעדיין דורשת עולם מאורגן שמבקש להסתיר את חוסר הסדר וההיגיון והקושי. בהתאם לכך, "לארי סופרסטאר" מספר על תהליך היצירה, שבו דמויות מתערבות בנעשה, מציעות את עצמן ורוצות לכבוש את מקומן בסיפור, שלמעשה עד סופו עדיין לא סופר. באין סיפור, הוא עוסק בתהליך, ובעיקר במרכיבים - הגיבור, דמויות המשנה, התפאורה והמבנה.

הכאוטיות שלו באה לידי ביטוי גם בעיצוב הגרפי, אותיות גדולות וקטנות, שנכתבו בכתב יד (קליגרפיה: מיכל גלעד-בריצ'גי, אורית רובינשטיין), דמויות מקסימות שחורגות מן העמוד ומשתלטות על כל חלקה בו, כולל עמוד הזכויות והקרדיטים. גם השפה חורגת מכל מה שאנחנו רגילים אליו בספרות ילדים, ולפחות בתרגום לעברית של שהם סמיט ואמנון כץ אפשר למצוא את המילים "מגניב" ו"נורא מעצבן" ואפילו "מצ'וקמקות" ו"טומטומים" (אף שאפשר לשער שלא התכוונו לפירוש המילולי אלא למשמעות השגורה בדיבור).

כאוס גרפי מקסים. לארי סופרסטאר (איור: לי הודג'קינסון)

הספר הזה הוא הכל חוץ מרגיל. הוא שונה וחכם - בזכות ציוריה הנהדרים של לי הודג'קינסון, הפניית תשומת הלב אל מרכיבי הסיפור, כל סיפור, ואפילו תעוזת השפה (ומדוע זו צריכה להיות תעוזה בכלל?). ספרי ילדים רבים מונחים על שולחנות החנויות, מביניהם קחו את "לארי סופרסטאר". הטווס המצויר עליו צודק: הוא באמת יפה.

"לארי סופרסטאר" מאת לי הודג'קינסון. נוסח עברי: שהם סמיט ואמנון כץ. הוצאת כנרת והוצאת איגואנה. לגילאי 6-4

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ