ספרי ילדים: גם לבנות מגיע מד"ב

"קמט בזמן" הוא ספר מדע בדיוני משנות ה-60, עם גיבורה ראשית קצת אחרת. רונית רוקאס תוהה האם ספר בן 50 יכול לעורר הזדהות אצל הקוראות הצעירות גם היום?

רונית רוקאס, עכבר העיר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
רונית רוקאס, עכבר העיר

"קמט בזמן", ספר הנוער פורץ הדרך של מדליין ל'אנגל, חוגג 50 שנה לצאתו לאור. בארצות הברית חוגגים את המאורע, ומרבים להתייחס אליו בבלוגים ובעיתונים. בין השאר נכתב על כך ב"ניו יורק טיימס", "פורבס"  ו"יו-אס-אי טודיי". אצלנו מנסים להצטרף לחגיגה, אבל זה לא פשוט בכלל, ולא בטוח שיהיו רבים שידעו על מה המהומה. "קמט בזמן", זוכה פרס "ניוברי" היוקרתי לנוער, ראה אור בארצות הברית ב-1962, לאחר שנדחה על ידי עשרים ושש הוצאות. אצלנו הוא תורגם לראשונה ב-1983 בסדרת "דן חסכן" של הוצאת עם עובד, אך אזל מזמן ובמידה רבה אף נשכח. לרגל חגיגות היובל רואה הספר אור בתרגום חדש של ארז אשרוב בסדרת "מרגנית" של הוצאת זמורה ביתן.

» ספרי ילדים - לספרים נוספים וביקורות» גיבורות פמניסטיות בספרי ילדים» אי המטמון: מתקפת ההוצאות המחודשות

בלוגרים אמריקאים - ולמעשה, בעיקר בלוגריות - הצטרפו בשמחה אל החגיגה. הם גדלו על הספר הזה, הוא שינה את ילדותם, בעוד שאנחנו גדלנו על "חסמב"ה". לא בטוח שהחגיגה הזאת היא שלנו ויכול להיות שיהיה לנו קשה להצטרף אליה עכשיו. לא משום ש"קמט בזמן" איבד מכוחו ואיכותו, אלא משום שאיכשהו רשימת הספרים הקלאסיים, שאנחנו מוכנים לקבל, נסגרה ונחתמה ומה שלא תורגם לפני עשרות שנים קשה לנו לקבל היום. אני תוהה מה היה קורה אפילו ל"אי המטמון", "נשים קטנות", "נסיכה קטנה" ו"פנג הלבן" לו היו מתורגמים אי אז בשנות הארבעים והחמישים, ומשום מה היו נשכחים, ורק היום היו מתורגמים מחדש, כפי שקרה ל"קמט בזמן" (שיצא שנים אחריהם, כמובן). מה היה קורה לכל הספרים הקלאסיים הללו אלמלא זכו לאורך השנים לתרגומים חדשים ומחודשים? האם היו נעלמים מהתרבות העברית?

משיבים ספרים ישנים לתודעה

נדמה שהשינוי שהתחולל בספרות הילדים והנוער בשנים האחרונות כמעט לא מאפשר לקהל היעד לגלות קלאסיקות בעצמם. לולא היכרותם המוקדמת של ההורים לא בטוח שילדים רבים היו בוחרים לקרוא את ספרי סדרת הקלאסיקה המחודשת של כתר לנוער או את סדרת "הרפתקה" של אוקיינוס ומודן - שתי סדרות קלאסיות שזוכות להצלחה גדולה, ובצדק, בזכות העובדה שהדורות הקודמים הכירו ואהבו את הספרים, והם מבקשים להנחיל את האהבה הזאת גם לילדיהם ונכדיהם. השאלה היא מה יעלה בגורלם של ספרים קלאסיים שמשום מה הוחמצו בארץ ונשכחו, ועכשיו הוצאות מבקשות להשיבם אל התודעה, כמו במקרה של "קמט בזמן". אפשר רק לקוות שיש להם עדיין סיכוי להתקבל.

שנתיים תמימות חיפשה ל'אנגל מוציא לאור ל"קמט בזמן" עד שנמצאה הוצאה אמריקאית לספר מדע בדיוני המספר על מסע חוצה זמן ומקום של נערה כעורה למדי בלוויית חברה החדש ואחיה הצעיר במטרה להציל את אביה מידי מוח על, ששבה את כוח רצונם של תושבי כוכבים אחרים, ומאיים כצל כבד גם על כדור הארץ. מאז נמכר הספר בכעשרה מיליון עותקים, ול'אנגל אף כתבה לו כמה המשכים - בתחילה היא הרחיבה את הסיפור לכדי טרילוגיה ובהמשך הוסיפה וכתבה שני ספרים נוספים. עד מותה בשנת 2007, והיא בת 88, כתבה הסופרת כשישים ספרים, אבל "קמט בזמן" נותר המצליח והידוע שבהם.

אחרי 50 שנה. כריכת המהדורה החדשה של "קמט בזמן"

גיבורה מסוג אחר

דורות של קוראות, שלא קראו קודם לכן מדע בדיוני, וברוב המקרים גם לא קראו אחריו מספרי הסוגה, הושפעו ממג מארי, הגיבורה המתוארת בפתח הסיפור כך: "היא הביטה בעצמה במראה של ארון הבגדים ועשתה פרצוף נוראי, פוערת פה מלא שיניים אחוזות בגשר. היא דחפה את המשקפיים שלה למקום בתנועה אוטומטית, העבירה אצבעות בשערה החום-עכברי כך שהוא נעמד פרוע, ופלטה אנחה רועשת". מג אפילו אינה תלמידה טובה, אף שהיא מצטיינת במתמטיקה ובמדעים, כמו הוריה המדענים. היא גם לא מסתדרת בחברת בני גילה, ורק בבית היא מצליחה להיות אהובה - על אמה, אחיה התאומים בני העשר, ואחיה האקסצנטרי בן החמש, צ'רלס ולאס.

מג, כמו ג'ו מ"נשים קטנות" שקדמה לה בשנים רבות, הציעה דגם של נערה שאינה עונה לאף כלל או סטריאוטיפ ידוע, שאינה גנדרנית ויש בה משהו מגושם ולא יפה, והיא חכמה מאוד, בעלת ראש אנליטי ועקשנית, ואפילו רגזנית. אלה תכונות שלא מתקבלות בחברה שבה היא חיה, אז כמו היום, אבל הן אלה שעוזרות לה במסעה להצלת אביה מידי כוח הרשע השוכן בכוכב אחר ומרוחק. מג, כמו ג'ו, הציגה בדמותה דגם אחר, ואפשרי, לנערות שלא מצאו את עצמן - לא בספרות ולא בחיים. אבל שלא כמו ג'ו, היא היתה גיבורה של ספר מדע בדיוני, שגם היום אינו ז'אנר אהוד במיוחד על נערות ונשים צעירות (על פי מחקר אמריקאי מ-2010, כ-50% מהגברים בני 24-18 אוהבים מדע בדיוני לעומת רבע מהנשים; אפשר להניח שבארץ שיעורי הנשים והגברים פחותים).

"קמט בזמן" הצליח במקום שגם היום קשה להצליח בו, לאחר שזכה בעיקר לאהדתן של בנות צעירות, המבקשות להגדיר את עצמן ואת מקומן בעולם. הוא הצליח אולי לא משום שהוא מדע בדיוני, אלא משום שמג מארי חוצה זמן וגלקסיות, ומתגברת על פחדים בלתי אפשריים, בשל אהבתה העצומה אל אביה, שעקבותיו אבדו בחלל. זו האהבה שעוזרת לה לגבור על אותו מוח-על, וזו גם האהבה - והדגם השונה שהיא מציעה בדמותה - שהצליחה לקשור בינה לבין נערות צעירות.

בין טוב לרע

במשך שנים קראתי לא פעם על "קמט בזמן", אבל רק בימים אלה קראתי אותו לראשונה. היה לי קושי מסוים עם התמה הדתית-הנוצרית של ל'אנגל בספר הזה, ואותה דיכוטומיה של טוב ורע (האלוהות היא, כמובן, טוב מוחלט), ואפילו עם הבחירה הפשטנית באהבה כמנצחת את כוחות הרשע. אולם גם בקריאה עכשווית דמותו של האח הצעיר, צ'ארלס ולאס, שונה ומפתיעה עד מאוד. גם היום הדמויות המיתיות של שלוש הנשים, שאינן באמת נשים - הן באות מן החלל ועוזרות לשלושת הצעירים במסעם - הן סוג של הוויה לא ברורה עד תום, ומכאן גם קסמן. הן אמהות, הן מלאכיות, הן כוכבים שקיומם רוחני, והן מעוררות מחשבה וסקרנות. ובעיקר, גם היום דמותה של מג נותרה מרשימה ומעוררת הזדהות באופן שרק מעט דמויות של נערות מצליחות לעורר.

"קמט בזמן" מאת מדליין ל'אנגל. מאנגלית: ארז אשרוב. סדרת "מרגנית", הוצאת זמורה ביתן

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ