התרגום שהלך לאיבוד: טל ניצן מרחיקה את הילדים משקספיר - ילדים - הארץ

התרגום שהלך לאיבוד: טל ניצן מרחיקה את הילדים משקספיר

עיבוד חדש למחזותיו הגדולים של שקספיר מציע גרסה מקוצרת לקלאסיקות הידועות. רונית רוקאס חושבת שהספר אולי יעזור בבחינות בספרות, אבל לא יותר מזה

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

ספרה החדש של טל ניצן, "שקספיר לפני השינה - 14 המחזות הגדולים בקיצור ובצורת סיפור", עזר לי להתוודע אל עולם ספרותי שלא הכרתי: עיבודי מחזותיו של שקספיר לילדים. מבחינתי די בכך כדי להכיר בחשיבותו של הספר הזה, שראה אור בהוצאת אחוזת בית, עם איורים יפים של מירה פרידמן ועיצוב מרשים של עדה ורדי. אבל אני מניחה שקוראים אחרים לא יסתפקו בכך, ודאי לא קהל הצעירים, שאליהם פונה הספר הזה. אז אולי כדאי להתחיל מן ההתחלה, מהעיבוד הראשון שנעשה למחזותיו של שקספיר ויועד לצעירים שבין הקוראים: "Tales from Shakespeare" של צ'רלס ומרי למב.

» ספרי ילדים - לספרים נוספים וביקורות» ספרי הילדים הטובים של השנה

ספרם של למב, שראה אור ב-1809, כמאתיים שנה לאחר מותו של שקספיר, זכה לפופולריות גדולה ותורגם לשפות רבות, ובהן עברית ("מסיפורי שקספיר", בתרגומו של אהרון אמיר). בתקופתם היו המחזות המעובדים אלטרנטיבה לסיפורי המוסר ששלטו אז בספרות הילדים. הם גם שימשו כר יצירתי נרחב למאיירי התקופה הוויקטוריאנית, ובראשם ארתור רקהאם, שגילה עניין רב באיורי פיות, וליווה את העיבודים בציוריו. אבל איזה עניין יגלה קורא צעיר בן ימינו בעיבודים החדשים? האם יש סיכוי שימצא בהם עניין החורג מקריאה זריזה של תקציר המחזה לצורך מבחן בספרות?

האם דור הפייסבוק יכול בכלל להבין שקספיר?

קריאה שלי כאדם בוגר בעיבודים אלה אינה דומה, כמובן, לקריאה של קורא צעיר. לא רק משום שאין לי שום בחינה בספרות באופק, אלא בעיקר כי בתודעה שלי זמזמו ללא הרף ביצועים בימתיים שראיתי והמחזות המקוריים של שקספיר שקראתי. מבחינה זו, קריאת העיבוד של ניצן ל"רומיאו ויוליה", למשל, לא היתה חוויה נעימה כל כך, שכן כל העת ראיתי לנגד עיני את העיבוד הבימתי האחרון של תיאטרון הקאמרי בבימויו של נועם שמואל ובכיכובו של דן שפירא. לא הצגה ששמחתי להיזכר בה, ודאי שלא בעוצמה שהטקסט של ניצן זימן לי: פרט אחר פרט של כל אחד מקווי העלילה. אבל דווקא החוויה הלא נעימה הזאת מיהרה להבהיר כי ניצן מציעה תקציר של המחזות, לא סיפור שלהם. היא עוקבת אחרי העלילות של המחזות באדיקות רבה, כפי שעשו האחים למב לפניה, ואף מצטטת פה ושם מתוך המחזות עצמם, אבל לא מוסיפה דבר משלה ובסופו של דבר לא יוצרת יצירה ספרותית עצמאית העומדת ברשות עצמה.

תקציר. כריכת הספר "שייקספיר לפני השינה"

מעניין להבהיר את הטענה הזאת בהשוואה של שלוש פתיחות לשלושה עיבודים שונים לאותו מחזה, "רומיאו ויוליה": העיבוד של ניצן, העיבוד של האחים למב וזה של סופרת הילדים אדית נסביט "The Children's Shakespeare" מ-1897.

הנה שורות הפתיחה של ניצן:

"בעיר ורונה שבאיטליה חיו שתי משפחות עשירות ומיוחסות, משפחת מונטגיו ומשפחת קפולט. בין שתיהן שרר סכסוך עתיק ומר, שאיש לא זכר עוד את שורשיו. האיבה ביניהן היתה עמוקה כל כך, עד שפשתה גם אל שארי הבשר הרחוקים ביותר, ואפילו מפגשים בין משרתיהן הציתו קטטות שהסתיימו לא פעם בשפיכות דמים. השנאה והמדון בין שתי המשפחות מיררו את חייהם של תושבי העיר היפה. ניסיונותיהם של נכבדי ורונה לשים קץ לסכסוך עלו בתוהו, וגם נסיך העיר לא הצליח להשכין שלום בין המשפחות, אף לא באיומים של עונש מוות".

האחים למב, שניצן צעדה בעקבותיהם, אם לומר זאת בעדינות, תיארו באופן דומה את הרקע למחזה:

"The two chief families in Verona were the rich Capulets and the Montagues. There had been an old quarrel between these families, which was grown to such a height, and so deadly was the enmity between them, that it extended to the remotest kindred, to the followers and retainers of both sides, insomuch that a servant of the house of Montague could not meet a servant of the house of Capulet…"

בין עיבוד לתרגום

נסביט, לעומתם, נקטה חירות גדולה ומעניינת יותר בעיבוד שלה. רק לשם קלות ההתרשמות, הנה שני משפטים מתוך יצירתה בתרגום חופשי: "היה היו שתי משפחות מיוחסות בוורונה, מונטגיו וקפולט. שתיהן היו עשירות, ואני חושבת ששתיהן נהגו בהגיון ברוב המובנים, כמו עשירים אחרים. אבל בדבר אחד הם היו טיפשים גמורים: בין שתי המשפחות היתה מריבה עתיקת יומין, ובמקום להשלים כמו אנשים הגיוניים הם טיפחו את המריבה ביניהם ולא הניחו לה לגווע".

נסביט כתבה את קובץ העיבודים למחזותיו של שקספיר עוד לפני שהתפרסמה כסופרת ילדים בזכות "חמישה ילדים והזהו", "הטירה הקסומה" ואחרים. היא בחרה לספר את המחזות בלשון פשוטה יותר מקודמיה, אבל עדיין אפשר להיווכח בכישרונה, בתעוזתה להוסיף משלה, ובשימוש הנרחב שהיא עושה באמצעים אסתטיים שונים כמו פתיחה מעולם המעשיות ("היה היה"), שילוב של הומור ובעיקר שרבוב דעותיה על המתרחש ועל אופיין של הדמויות. בהמשך, למשל, היא מזכירה שרומיאו בא אל הנשף בשל אהבתו לרוזלין, שלא אהבה אותו מעולם. הגברת הזאת, מוסיפה נסביט, לא היתה אף פעם נחמדה אליו ולא היתה לו כל סיבה לאהוב אותה; אבל למען האמת הוא פשוט רצה לאהוב מישהי, ומכיוון שעוד לא פגש את הגברת המתאימה, הוא היה מחויב לאהוב את העלמה הלא נכונה. שקספיר לא אמר את זה מעולם; נסביט אמרה. וכמה יפה אמרה. בניגוד לניצן, היא העיזה וחרגה אל מעבר למעקב דקדקני אחר העלילה, והצליחה ליצור יצירה לילדים בעלת ערך אסתטי משל עצמה - לא רק תקציר של העלילה, שיועיל בבחינה הבאה בבית הספר. אולי היה מעניין יותר לתרגם את יצירתה?

"שקספיר לפני השינה - 14 המחזות הגדולים בקיצור ובצורת סיפור" מאת טל ניצן. איורים: מירה פרידמן. הוצאת אחוזת בית

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ