הבקבוק והלב: איך מסבירים לילדים מהו אובדן? - ילדים - הארץ

הבקבוק והלב: איך מסבירים לילדים מהו אובדן?

איך ילדים מתמודדים עם מוות של אדם אהוב? רונית רוקאס על ספר שנוגע בחוויה שרק סופרי ילדים מעטים מעיזים לעסוק בה

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

נסו לחשוב לרגע על קריאה של פעוט בספר. הוא יושב בחיקו של מבוגר המקריא לו את הטקסט ועוקב בעיניו אחר התמונות. עיניו מרותקות אל המתרחש בציורים, אוזניו כרויות אל הקול הקורא, גופו רפוי ונתון בתוך ידיים גדולות ואוהבות. זו חוויה שנוגעת כמעט בכל חושיו. באופן הזה הוא קורא, לגמרי לעומק, את ספרו של אוליבר ג'פרס, "הבקבוק והלב", שמעז לגעת בחוויה שרק סופרי ילדים מעטים מרהיבים עוז לגעת בה. הסופר והמאייר, שאולי מוכר מספריו הקודמים, ובהם "הילד שאהב לאכול ספרים", פותח ואומר: "פעם היתה ילדה, ילדה כמו כל הילדות". בציור המלווה את משפט המעשיות הזאת נראית הילדה ביער של עצים וכלניות. היא רכונה אל אחד הפרחים, מביטה בו בתשומת לב, ולא רחוק ממנה עומד אביה. עומד ושומר עליה מפני כל רע ביער הזה, הבהיר, שפרחיו מאורגנים באופן שעשוי להזכיר מצבות דווקא.

» ספרי ילדים - לספרים נוספים וביקורות» ספרי הילדים הטובים של השנה

עולם אידילי שנשבר

אולי לא מיד נראים הפרחים כמצבות, אלא רק בקריאה שנייה, אחרי שמתברר שג'פרס נוגע כאן במוות או לפחות בחוויית ההיעדר וההיעלמות מחיינו של האנשים הקרובים והחשובים אלינו ביותר. בכפולות הראשונות מתוארת שגרה ברוכה בין אב לביתו. זו שגרה שאפשר, כך נדמה לי, רק לחלום עליה בעולם של טלוויזיה ומחשבים, אבל לסופרים מותר לחלום, וגם לנו לפעמים. בכל אופן, בשגרה הזאת האב יושב בכורסתו האדומה, הגדולה, וקורא בספר בזמן שהבת מוצפת "בכל הדברים המסקרנים והמופלאים בעולם". ומהם אותם דברים שנראים רק בציור? בעלי חיים וצמחים וכוכבים וגוף האדם. בכפולות אחרות הם יוצאים שוב אל הטבע וחווים אותו מגוף ראשון: שוכבים זה לצד זה ומביטים בלילה בכוכבים, הולכים אל הים ומגלים את פלאיו. וכל היופי הזה שמקיף אותנו, ואנחנו רגילים לשכוח אותו, גורם לילדה אחת קטנה לפרץ של יצירתיות שבא לידי ביטוי בשני ציורים שהיא מציירת בדרכה הילדותית. אלה לא ציורים נפלאים. אלה ציורים ילדותיים ההולמים את גילה, אבל הם עמוסים בחדווה ובסקרנות.

פרץ של יצירתיות. איורים מתוך הספר "הבקבוק והבל"

אבל אז העולם האידילי שלה נשבר ומתנפץ. היא נראית עומדת עם הציור שאך זה ציירה מול הכיסא האדום והיא מופתעת: לראשונה הכיסא הגדול ריק. לאן אבא הלך? היום הולך ונגמר, חשיכה יורדת על החדר, הציור כבר מזמן נשכח, אבל אבא עדיין לא חזר. איך תתמודד הילדה עם ההיעדר, עם האובדן? היא מחליטה לשמור את הלב שנפגע במקום בטוח. המאייר והסופר ממחיש את הדימוי הפשוט הזה בצורה ויזואלית ומילולית, וכך היא נראית כשהיא מכניסה את לבה לתוך בקבוק ותולה על צווארה. עכשיו הכול בסדר, היא חושבת. האומנם?

היא טועה, כמובן. בלעדי הלב - מקור הרגש, השמחה, הסקרנות - היא שוכחת את הכוכבים ולא שמה לב לים, סקרנותה ואהבתה וכמיהתה נעלמים, והילד – זה שצופה בתמונות בזמן שהמבוגר ממשיך וקורא את המשפטים הקצרים המלווים אותם – רואה מיד שבזמן שהילדה נסגרה אל העולם היא גדלה ונעשית לנערה בוגרת ואפילו אישה. "היא כבר לא שמה לב לכלום... חוץ מהבקבוק, שנעשה כבד יותר ומסורבל יותר מיום ליום. אבל לפחות הלב שלה היה במקום בטוח". נתון בתוך בקבוק זכוכית, שאפשר לנפץ בקלות.

להוציא את הלב מהבקבוק

המספר והמאייר לא בוחר לנתץ את הבקבוק. הוא בוחר בפתרון יצירתי יותר, שמתאים יותר לקהל קוראיו: מפגש עם ילדה, סקרנית ושמחה כפי שהיתה האשה בעברה, מצליח לעזור לה להוציא את הלב מהבקבוק החתום ולהחזיר אותו למקומו הטבעי. הכורסה עדיין ריקה, אבל הלב חוזר למקומו, ועכשיו סוף סוף יש לה סיכוי לחזור ולחוות חיים שלמים, גם אם בלעדי האיש האהוב.

מפגש מזכך. איור מתוך הספר "הבקבוק והלב"

אני אוהבת את הספר הזה. ראשית, בשל התעוזה של הסופר בעצם העיסוק בנושא של אובדן והיעדר. שנית, בזכות העיצוב הטקסטואלי והוויזואלי של הנושא. הוא מצייר דמות בסגנון ילדי, לעתים בחלל ריק, לבן, ולעתים על רקע של משטחי צבע גדולים. הוא רומז, הוא לא כותב במפורש, הוא מניח את הטקסט והציור זה ליד זה ומאפשר כמה פרשנויות. זה יכול להיות היעדר של איש אהוב, זה יכול להיות מוות, ויש גם מקרים – כפי שלמדתי מדיווחים של כמה קוראים – שדימוי הכיסא הריק לא ברור דיו (לאן האיש נעלם ולמה?) בעיני זו חידתיות נכונה, אבל היא עשויה גם לתסכל.

מעל הכול אני אוהבת את הדרך שבה ג'פרס מבטא את נפש הקוראים שלו. הוא בהחלט דוגמה טובה לסופר שמבין אותם ואת דרך מחשבתם. וכך, מה שעשוי להיות פתרון פשטני – הכנסת לב אל תוך בקבוק – נהפך תחת ידיו לדימוי המבטא תפישת עולם ילדית, שבה הקונקרטי הוא ביטוי למהלכי נפש סבוכים.

"הבקבוק והלב" מאת אוליבר ג'פרס. עברית: רמונה די-נור. הוצאת כתר 

"הילדה הרגישה אבודהוחשבה שכדאי להלשמור את הלב במקום בטוח.לפחות בינתיים.היא הכניסה את הלבלתוך בקבוקותלתה אותו על הצוואר...ונדמה היה שעכשיו שוב הכול בסדר.לפחות בהתחלה.אבל האמת היא שמאז הכול השתנה".

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ