לאה גולדברג והורים ללא גבולות: ספרי הילדים הטובים של השנה

קלאסיקות, שבירת מוסכמות, ילד שנלחם על הסביבה ויצירת אמנות של איורים נדירים - רונית רוקאס בחרה את עשרת ספרי הילדים שאהבה במיוחד השנה

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל

זו היתה שנה שבה ראו אור כמה וכמה ספרי ילדים חדשים של לאה גולדברג לרגל מאה להולדתה. זו היתה שנה שבה דוד גרוסמן, מבכירי הסופרים בישראל, הוציא שני ספרי ילדים חדשים. וזו גם היתה שנה שלראשונה, כך נדמה, יצאו לאור ספרי נוער מתורגמים במספר די דומה למספר ספרי הילדים - פריחה עצומה שעדיין קשה לדעת אם יש לה דורש. לכבוד סוף השנה העברית בחרתי את עשרת ספרי הילדים שאהבתי במיוחד. זו בחירה אישית, כמובן, שמעדיפה במכוון ספרי מקור על חשבון ספרות מתורגמת.

» ספרי ילדים - לספרים נוספים וביקורות

 שובה של לאה גולדברג סדרת השירים הקלאסיים לפעוטות של הוצאת דביר היא בלי ספק סדרה מופתית, ואולי המפעל המו"לי החשוב ביותר בתחום ספרות הילדים בשנים האחרונות. בסדרה רואים אור אוספי שירים שיצרו קלאסיקונים עבריים, ובהם אנדה עמיר-פינקרפלד, ביאליק ומרים ילן-שטקליס. היא מעוצבת לעילא על ידי המעצבת גילה קפלן ומאוירת על ידי טובי המאיירים בארץ - אורה איתן, דוד פולונסקי, בתיה קולטון. מבין ספרי הסדרה, שעורכת ומלקטת יעל גובר, בחרתי לראש הרשימה שלי את "פזמון ליקינתון" - האוסף משירי לאה גולדברג שאיירה עפרה עמית, שתרמה פרשנות משלה לשירים בסגנונה העדין, החכם ומעל הכל היפהפה. בלי ספק, יצירת חובה שאינה זקוקה לפעוטות בבית.

פזמון ליקינתון מאת לאה גולדברג. איורים עפרה עמית. הוצאת הקיבוץ המאוחד, הוצאת דביר

עוד לאה גולדברג גם הבחירה השנייה שלי היא יצירה של לאה גולדברג: "המפוזר מכפר אז"ר", עיבוד של המשוררת והסופרת ליצירה רוסית מאת סמואל מרשק. הסיפור מעורר הפליאה הזה על גיבור שיש בו פן מצחיק אבל גם פן אומלל ומעורר רחמים - מתח התורם למורכבות היצירה - יצא השנה לאור עם איורים חדשים של נטלי וקסמן שנקר. המחשבה כי האיורים שאיירה הם פרויקט הסיום שלה במסגרת לימודיה כמעט בלתי נתפסת - נדמה כי מעתה ואילך כך ייראה המפוזר בדמיוננו, בבלוריתו השחורה, באפודה וערדליים. מעניין במיוחד לעקוב אחר כל פרטי המציאות שבראה שנקר למעננו, כולם שייכים לישראל קדמונית, כולל האוטובוסים הישנים, עם המושבים הכחולים מפלסטיק קשיח והבתים הפשוטים, על שלל האביזרים שבהם.

"המפוזר מכפר אז"ר" מאת לאה גולדברג. איורים: נטלי וקסמן שנקר. הוצאת עם עובד

תמיד רלוונטי. מימין: "המפוזר מכפר אז"ר". משמאל: "פזמון ליקינתון"

הכי כיפי "סעודה אצל המלכה" של רותו מודן הוא פיקצ'ר בוק מובהק ומורכב של יוצרת אחת, שכתבה ואיירה. בריבועי קומיקס נהדרים, בגדלים משתנים, מספרת מודן על ילדה עגולת עיניים שמצליחה להפר את כל כללי הנימוס, ובמקום ללמוד איך "צריך להתנהג", כפי שהיה מצופה, בוודאי בספר ילדים, היא מגיעה עד ארמון בקינגהם כדי להנחיל את הרגליה הפרועים גם שם. קיימת עוצמה גדולה בקריאת תיגר על הסדר הנכון דווקא בספרות שעדיין מועדת - ונדרשת - לדידקטיות, או לפחות לחינוך מוסרי. במקום דידקטיות, יש כאן שמחה גדולה ופריקת כל עול (רגעית), שבאה לידי ביטוי בכפולה חד-פעמית שבה נראים אנשי הארמון, ובראשם המלכה, סובאים באופן שרק ילדים יכולים. סוף סוף אפשר ליהנות, ליהנות ממש, גם בספרות ילדים ישראלית.

"סעודה אצל המלכה" מאת רותו מודן. הוצאת עם עובד

מה מלכת אנגליה היתה אומרת על זה? מתוך הספר "סעודה אצל המלכה"

מחאת האמהות סופו של השלטון ההורי, או לפחות הערעור עליו, הגיע אל ספרות הילדים העברית בספרה של שוהם סמיט, "אבא אכל דייסה". ללא ביקורת אך במידה רבה של הומור, גם בזכות האיורים הקריקטוריסטיים של עומר הופמן, מוצגת פריקת עול מוחלטת של מוסד האמהות לדורותיו. הסיטואציה הראשונית מוכרת מאוד: הילדה, שכבר קצת גדלה (סוף סוף), רוצה לחזור ולהיות תינוקת. בהתחלה אמא משתפת פעולה, אבל אחר כך כבר נמאס לה. "'זהו', היא מודיעה לתינוקת, 'עכשיו את צריכה לחזור להיות ילדה'". אבל התינוקת מסרבת, ומה תעשה אמא? היא מפסיקה לכעוס, ובאופן לגמרי מפתיע מחליטה להסיר מעליה את כל המגבלות ההוריות, וחוזרת בעצמה להיות תינוקת. אל העולם שהתהפך על ראשו מצטרפת גם הסבתא - עוד חוליה בשרשרת הדורית הנשית. בהתחלה היא מתפקדת כמבוגר אחראי, אך במהרה היא נוטשת את משמרתה ומצטרפת לחגיגה, כי זה בעצם מה שיש לנו כאן: שימוש בחסרונות ובקשיים (שיבוש מערך היחסים והגבולות בין הורים לילדים) כדי לחגוג, לפחות עד שיבוא מי שאין לו ברירה, במקרה זה האבא, וינסה להחזיר את הסדר על כנו. האם הוא מצליח? נדמה שלפחות לזמן מה, אך בהחלט לא בזכות הפגנת סמכות משל עצמו.

"אבא אכל דייסה" מאת שוהם סמיט. איורים: עומר הופמן. הוצאת כנרת

                           היפוך תפקידים. "אבא אכל דיסה"

מאורת שועל, פאב אפלולי וחיות יער ששותות מיצי פירות אין שום דבר דומה בספרות הילדים של השנים האחרונות לספרו החדש של קובי ניב, "קוקוריקולום ויטה - סיפורו של תרנגול שהבקיע גול גדול". לא לאיורים של אולג מילשטיין - בסגנון קומיקסי ובארבעה צבעים בלבד. ולא לסיפור עצמו על תרנגול ארוך פנים המרכיב משקפי ראייה עגולים וכרבולתו האדומה נוטה שמאלה, לא בגנדור אלא מתוך זקנה, אפילו ייאוש ובוודאי עייפות. זירת ההתרחשות העיקרית של הסיפור היא מאורת השועל, פאב אפלולי שבו מתכנסות חיות היער מדי ערב ושותות עד כלות מיצי פירות. יושבי הפאב הזה כבר שמעו מאות ואלפי פעמים את סיפורו של התרנגול על הרגע היחיד בחייו שהיה בעל משמעות כלשהי, אך הם אינם מאמינים לו ומעדיפים ללעוג לסיפור הבקעת הגול שלו באליפות החיות. אבל אז מגיע אל המקום זאב, הצייר המפורסם צוקירלי, שבילדותו נכח באותו משחק ישן והוא מאשש סוף סוף את סיפורו של התרנגול. מספר אחר היה אולי חותם את הסיפור כאן, שהרי כבר הבהיר כי רגע הגדולה היחיד בחייו של התרנגול התשוש אכן התרחש. אבל ניב הוא מספר מתוחכם יותר, ובאופן מפתיע גם מכמיר לב יותר. כי הרגע ההוא, שנתן טעם לחייו העלובים של התרנגול, הוא מתברר גם רגע מכונן בחייו של הצייר הדגול צוקירלי. בפעם היחידה שבה תרנגול אחד, עלוב אמנם, שפוף לגמרי, הצליח להתעלות על עצמו, הוא גם השפיע על חיים שלמים של ילד.

"קוקוריקולום ויטה - סיפורו של תרנגול שהבקיע גול גדול" מאת קובי ניב. איורים: אולג מילשטיין. הוצאת כנרת זמורה ביתן

תמיד לא דומה לשום ספר אחר. מתוך הספר "קוקוריקולום ויטה"שקרים ונסיכות הסיפור מאחורי "השקרן הכי גדול בעולם - סיפור עם ערבי", שכתב הסופר הגולה אנטון שמאס ואייר דודו גבע, מעניין לא פחות מהספר עצמו. הוא ראה אור לראשונה לפני 30 שנה, ונמצא במקרה בארכיון ההוצאה על ידי העורכת הראשית, איריס מור. המהדורה הראשונה ראתה אור בימים שבהם התחוללה מלחמת לבנון הראשונה. שר הביטחון היה אריאל שרון, שמאז איכשהו נשכח לו הכול, אך גיבור הספר הזה, שמתמחה בשקרים, עוד הספיק לקבל את פניו המדומות ואת עגלגלותו. הסיפור, המתחזה בעצמו למעשייה עממית ערבית, מספר על תחרות שקרים שבה השקרן הגדול מכולם זוכה בידה של הנסיכה. הכזבן העגלגל מצליח לספר סיפור שאין בו מלה אחת של אמת – בגוזמאותיו יש מן הריח והטעם של המקום הזה, והן ישעשעו ילדים שלא אמורים עדיין לדעת דבר על האיש ששימש השראה לגיבור. הציורים של דודו גבע, צבעוניים וחכמים ומשעשעים, הם עדות נוספת לכישרונו ולרוחב היריעה של המאייר הזה, שהלך מכאן מוקדם מדי.

"השקרן הכי גדול בעולם - סיפור עם ערבי". סיפר: אנטון שמאס, צייר: דודו גבע. הוצאת כתר

                                             מעשייה עממית ערבית. "השקרן הכי גדול בעולם"

שירה ואמנות לילדים הספר המתורגם הראשון ברשימה זו הוא יצירת אמנות נדירה. "איך מציירים תמונה של ציפור?" הוא למעשה מפגש בין שני אמנים: המשורר הצרפתי ז'ק פרוור והצייר מרדכי גרשטיין. למרות שמו הישראלי, גרשטיין נולד ופועל בארצות הברית, והוא צייר, במאי ותסריטאי שנודע בעיקר בזכות יצירתו בתחום ספרי הילדים. הספר הנוכחי הוא איור של שיר אחד מאת פרוור שגרשטיין נטל ויצר ממנו יצירה אישית ורבת רבדים לילדים. ציפור כחולה עם בטן אדומה מופיעה בחלונו של ילד ומעוררת אותו ליצור. הוא ממהר ומביא את כן הציור שלו כשפניו מבהירים היטב עד כמה דחוף הרצון שלו לצייר, עד כמה אינו יכול לכבוש אותו. גרשטיין מלווה את שורות השיר הקצרות, הקטועות, שמרכיבות משפט אחד שאין לו סוף, באיורים נפלאים, ומשרטט בצורה חד-פעמית את הקשר שבין מציאות לבין דמיון ומעשה האמנות.

"איך מציירים תמונה של ציפור?" מאת ז'ק פרוור. איורים: מרדכי גרשטיין. מצרפתית: מיכל פז-קלפ. הוצאת כנרת

יצירת אמנות נדירה. "איך מציירים תמונה של ציפור?"

לא רק לילדים "נינו מלך כל העולם" של גוסטי הוא ספר מתורגם, אך בניגוד לנהוג אצלנו - הוא תורגם מספרדית, בידי טל ניצן. הוא מאויר בסגנון ילדי, כאילו צויר על ידי ילד בגן, בחירה שתמיד כדאי להתעכב על משמעויותיה. הסיפור עצמו מספר על מלך היוצא למלחמת כיבוש ומנצח את כולם, ורק האיור הילדי מגלה את מה שנחבא בטקסט - לא מלחמה אמיתית יש כאן, אלא יום הולדת. וביום ההולדת הזה כמה ילדים משחקים במלחמה, ורק אחד מנצח בחדווה מוצהרת ומכאיבה, עד שלכל האחרים נמאס לכבד אותו. זהו מלך דיקטטור, כמו שילדים יודעים להיות לפעמים, ונקודת המבט שלו לא אמינה במידה שמעוררת תהיות, גם אם לא מסתכלים לרגע על התמונות. השאלות שמעורר הטקסט, הדיסוננס שנוצר בין הטקסט לבין האיורים והמשמעויות הרבות העולות מהשילוב ביניהם - למשל, על היחס שבין דמיון למציאות, יחסים בין ילדים וכמובן הקשר שבין אמת לשקר ואפילו מלחמות ואכזריות של כובשים  - יוצרים יחד ספר ילדים מעניין ומורכב מאין כמותו. כמו יתר הספרים ברשימה זו, הוא מתאים לילדי גיל הגן, אך קוראים בוגרים יותר עשויים לגלות בו עוד כמה רבדים.

"נינו מלך כל העולם". כתב ואייר: גוסטי. מספרדית: טל ניצן. הוצאת הקיבוץ המאוחד

כאילו צויר על ידי ילד בגן. "נינו מלך כל העולם"

סיפורה המוזר של הילדה עם הכלב גם הספר המקסים הזה, "כלבים לא רוקדים בלט" של אנה קמפ, מאויר בסגנון ילדי (איורים של שרה אוגילוי). יש כאן סיפור שכבר סופר לא פעם, אבל קמפ מצליחה לספר אותו בדרך משכנעת ומהודקת ביותר. זה בוודאי קשור לקולה של הילדה, המספרת את סיפורו של הכלב שלה בגוף ראשון, ומכאן גם הצידוק הנפלא לציורים שכביכול יצאו תחת ידיה. זהו כלב שאינו כמו כל הכלבים האחרים: "אם אני זורקת לו מקל, הוא מסתכל עלי כאילו השתגעתי, ואז אני צריכה ללכת להביא את המקל בעצמי", היא אומרת, כי הכלב הזה לא חושב שהוא כלב, הוא חושב שהוא בלרינה! והוא מתעקש, למרות הביקורת החיצונית והבלתי פוסקת, והצחוק והלעג, עד הסוף הבלתי נמנע. והסוף טוב, אלא מה?

"כלבים לא רוקדים בלט" מאת אנה קמפ. איירה: שרה אוגילוי. מאנגלית: שוהם סמיט ואמנון כץ. הוצאת כנרת

חושב שהוא בלרינה. "כלבים לא רוקדים בלט"

אקולוגיה פואטית זהו הספר היחיד ברשימה, שעדיין לא התייחסתי אליו ברשימות שכבר פרסמתי. הוא יצא בימים אלה, והוא ראוי לתשומת לב מרובה. בהתחלה היה נדמה לי שהוא רק מנסה להטיף לתפישת עולם ירוקה, אבל אז התחוור לי שאין בו דבר מין ההטפה. בדרכו הפיוטית ממש פיטר בראון הצליח ליצור יצירה לילדים שיש בה גם מן הרצון - והיכולת - לומר משהו על העולם הזה ועל מה שאנחנו מעוללים לו, ויש בה גם אמירה מעניינת על עקשנותו של ילד אחד, שהוא שונה ואחר לגמרי. ואולם מעל הכול אהבתי את תיאור העיר, השואב במוצהר ממה שקרה לאזור ההייליין בניו יורק אך יוצק אל תוך ההתרחשות הריאליסטית (מסילת הרכבת הפסיקה לפעול ואחרי לכתם של האנשים חזר הטבע וקישט את המקום) רבדים של פיוט, בעיקר בציור העיר האפורה, העגמומית בתחילה, שכך בזכות ילד אחד שאליו חוברים בהמשך אנשים רבים, הולכת ומשתנה ופורחת - פריחה שאינה רק ממשית והיא גם מטאפורית להפליא.

"הגן הסקרן" מאת פיטר בראון, שגם אייר. מאנגלית: אירית ארב

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ