ספרי ילדים: להתמודד עם הפחד בדרכים מקוריות - ילדים - הארץ

ספרי ילדים: להתמודד עם הפחד בדרכים מקוריות

"רוני מצייר מפלצת" הוא ספר מסקרן שמערבב דמיון ומציאות ומעלה שאלות מורכבות על פחדים ובדידות. רונית רוקאס ממליצה על ספר נדיר וחשוב

רונית רוקאס, עכבר העיר אונליין
רונית רוקאס, עכבר העיר אונליין

מחלון הקומה השלישית של בית דירות אפלולי נראים פניו של ילד בודד. בכפולה הפותחת את ספר הילדים היפה "רוני מצייר מפלצת" של פיטר מקקרטי נראה קיר הבניין עשוי לבנים אדומות ושחורות ומוקף חלל לבן וריק. בדידותו של הילד משתקפת מן הדף והיא גדולה ומאיימת. "רוני גר בקומה העליונה בבית משותף בן שלוש קומות", נכתב שם, "היה לו חדר משלו. הוא תמיד נשאר בו. הוא אף פעם לא יצא ממנו". השורות האלה, הסתומות למדי, מלוות בתמונה עצובה ובודדה לא פחות: רוני נראה בגבו, עט בידו, והוא מביט מן החלון – הפעם החלון נראה מתוך הבית – אל חבורה של ילדים משחקים. גם בכפולה הזאת מקיף את הציור חלל לבן וריק, שמנוקד רק בכמה מציוריו של הילד.

» ספרי ילדים - לספרים נוספים וביקורות» האם ספרי ילדים צריכים לחנך?» ככה בונים ילד יצירתי» איך החדש של ליהיא לפיד?» ספרי הילדים הקלאסיים באייפד

הבדידות מקיפה את רוני מכל צדדיו, וכמיהתו אל הילדים שמשחקים למטה ברורה לא ממבטו אלא ממחווה סמלית יותר, מהטיית ראשו כשהוא מתבונן בחלון. מה יעשה עכשיו? כמו בספרי ילדים רבים אחרים, יש לרוני עט ויש לו גם דמיון, ובעזרתם הוא יוצר לו חבר – חבר עצום כמעט כמו הבדידות שמקיפה אותו. חבר שאינו חבר של ממש, אלא מפלצת. הספר מצויר במה שנראה כמו טוש דק וצבעי מים בקו חסכוני ומדויק מאוד. המפלצת, לעומת זאת, מצוירת במה שנראה כמו עט – עט כחול ופשוט הנתון בידיו של הילד. לרגע הם עומדים בכפולה אחת זה מול זה, רוני והמפלצת, ומיד מתחילות התביעות.

המפלצת רעבה, ורוני ממהר לצייר לה כריך. המפלצת דורשת טוסטר ופטיפון כי שקט כאן מדי, והיא תובעת שיצייר לה לוח דמקה וכיסא נוח וטלוויזיה וטלפון ולבסוף היא דורשת כובע, כי היא – בניגוד לרוני – לא מתכוונת לרבוץ כאן לבד כל היום. המפלצת הולכת, רוני נאנח בהקלה. המפלצת הדמיונית תובענית יותר מכל חבר אמיתי. טוב לו שהלכה, אבל אז היא חוזרת ורוני נאלץ לעשות סוף סוף מעשה של ממש: הוא מצייר כרטיס אוטובוס לכיוון אחד ומזוודה ומלווה את המפלצת עד הרחוב, ובודק שעלתה על האוטובוס כדי לא לשוב עוד לעולם. סופו של הסיפור אופטימי, כמובן. הילדים, שרוני עקב אחריהם מבעד לחלונו, מציעים לו לבוא ולשחק אתם. ורוני, אחרי שחווה את תובענותה של המפלצת, מחליט שהוא מסוגל להתמודד עם חבורה של ילדים משחקים. 

פחדים, בדידות ומפלצת דימיונית. מתוך הספר "רוני מצייר מפלצת"

כמו ספרי ילדים רבים, גם ספר זה מערבב דמיון ומציאות באופן שקשה להפריד ביניהם. אולם מקקרטי, אמן מוכשר מאין כמוהו, הצליח ליצור יצירה מורכבת מהרגיל, ובחלקים אפילו לא פתורה במכוון באופן שעשוי לעורר שאלות בין מבוגר מקריא לילד מאזין. מדוע רוני לא יצא מעולם מחדרו, כמה זמן בעצם נשאר שם עד שהחליט לעשות מעשה ולצייר את המפלצת הכחולה? אין תשובות ברורות לשאלות האלה, וגם אין בכך צורך. די בסקרנות שהן מעוררות, ביכולת להתחיל סיפור חדש, סיפור שהילדים יכולים לספר לעצמם או להוריהם.

אבל הסיפור מעלה שאלה מעניינת עוד יותר: המפלצת שרוני בורא לעצמו, האם היתה נוכחת עוד לפני שצייר אותה? אפשר להניח שכן. קל לשער שהילד, שנותר בודד בחדרו, חי עם המפלצת כבר זמן רב. בארון או מתחתיו, בין הצללים או מתחת למיטה. לא צריך לספר לילדים על חיים עם מפלצת, רובם יודעים ומכירים מחייהם שלהם. ההחלטה של רוני לצייר את המפלצת היא החלטה אופטימית – לא מהסיבה שנדמה בהתחלה, שהנה הוא מנסה לצייר לעצמו חבר. אלא משום שבדרך הציור הוא נותן לה פנים וצורה, הוא נותן למפלצת שבפנים אופי ותובענות ילדותית, ועם זה קל יותר להתמודד. וכך, הוא יצייר ויגשים את כל תביעותיה עד שיבין בעצמו שדי. צריך למצוא פתרון שבאמת יגרום לה ללכת. ובלכתה, הוא יוכל סוף סוף לצאת מחדרו ולהצטרף אל הילדים בחצר.

"רוני מצייר מפלצת" של מקקרטי מצטרף אל זן ספרי הילדים הנדירים, שבתמהיל נפלא של מעט וטקסט ותמונה יוצרים יצירה מורכבת ובעלת רבדים, שמאפשרת לכל קורא להבין אותה בדרכו ובהתאם ליכולתו ולצרכיו. אל תחמיצו.

"רוני גר בקומה העליונהבבית משותף בן שלוש קומות. היה לו חדר משלו.הוא תמיד נשאר בו. הוא אף פעם לא יצא ממנו. יום אחד לקח רוני את עט הפלאים שלווהתחיל לצייר. הוא התחיל למעלה...והמשיך אל הצד השני.רוני ציירמפלצת".

"רוני מצייר מפלצת" מאת פיטר מקקרט. מאנגלית: אירית ארב. הוצאת מטר. מגיל שלוש ומעלה

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ