האם ספרי ילדים צריכים גם לחנך? - ילדים - הארץ

האם ספרי ילדים צריכים גם לחנך?

הספר "לא רוצה חיתול" יצא במהדורה מחודשת והזכיר לרונית רוקאס מה הבעיה כשספרי ילדים מנסים לחנך. וגם: סיפור אהבה נדיר בגן הילדים

רונית רוקאס, עכבר העיר אונליין
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
רונית רוקאס, עכבר העיר אונליין

מי חשב שיבוא יום וארצה להמליץ על ספר מסוגו של "לא רוצה חיתול" מאת רן כהן-אהרונוב. הספר, שראה אור לראשונה ב-1996, פורסם עתה עם איורים חדשים של ליאורה גרוסמן, שאיירה את הספר גם בגרסתו הראשונה. לצערי, אין בידי להשוות בין איורי שתי הגרסאות, אבל האיורים בספר החדש מקסימים כל כך שכמעט שכחתי את הכלל שמשנן כל סטודנט הלומד ספרות ילדים וכל עורך של ספרות ילדים: רק לא ספרים דידקטיים שמטפלים ב"בעיות" בחיי הילדים ומציעים פתרונות חינוכיים.

» ספרי ילדים - לספרים נוספים וביקורות» ככה בונים ילד יצירתי» איך החדש של ליהיא לפיד?» הספר לילדים שאוהבים אמנות» ספרי הילדים הקלאסיים באייפד

הסיר המחנך

למעשה, אם "סיר הסירים" של אלונה פרנקל היה נכתב היום ונשלח אל הוצאות הספרים, לא בטוח שהיו ממהרים להוציא אותו לאור. "לא רוצה חיתול", כמו "סיר הסירים", נופל לקטגוריה הבעייתית באמת של ספרים שמנסים לטפל בקושי קונקרטי בעולם הילדים וההורים – גמילה ממוצץ או מחיתולים, למשל – בצורה ישירה ופשטנית. ספרים מעין אלה מנסים להנחיל לילד התנהגות נכונה, גם אם זה נעשה בדרכי נועם ובהתאם לקצב של הילד, כמו במקרה של "לא רוצה חיתול", אך שוכחים בדרך כי ספרות – כן, גם ספרות ילדים – היא אמנות ולא כלי שרת חינוכי.

בהתאם לכך, הסיפור עצמו פשוט ולא שונה מספרים דומים אחרים: ערן מרגיש שהוא כבר גדול, וכמו חברו יואב גם הוא רוצה "לעשות בסיר". הדרך לשם, כפי שמכיר כל הורה, אינה קלה ועוברת דרך מכנסיים רטובים, אבל הסוף כמובן טוב ומתגמל מאוד. למרות ההסתייגות הברורה מספרים מן הסוג הזה, מי שבכל זאת נמצא בשלב שבין החיתול לתחתונים ימצא כאן את בן דמותו החינני, בעיקר בזכות האיורים המשעשעים של גרוסמן. היא יצרה בצבעי עיפרון, כהרגלה, דמות של ילד בעל רעמת שיער שחורה ועצומה – האם היא אמורה להזכיר את תלתליו של נפתלי? – שמצליח להביע בפניו האקספרסיביים את כל קשת הרגשות האפשרית. לצדו מופיעים כמה חברים - דרקון דמיוני, החבר הטוב יואב, שמרכיב משקפיים וחובש סיר על הראש, והחברה השחורה והיפה בתלתליה האסופים לאחור (האם זו הפעם הראשונה שמאייר ישראלי מצייר דמות שחורה?) לעומתם, המבוגרים מצוירים ללא פנים, רק מרגליהם ומטה, כדי להדגיש כי הסיפור כולו מסופר מנקודת מבטו של הילד. הם לא מאיצים ולא מכוונים, הם רק תומכים, כי בסופו של דבר לא רק את הילד מנסים כאן לחנך, גם את ההורים שלו. ואולי יש בזה קצת נחמה.

"לא רוצה חיתול" מאת רן כהן-אהרונוב. איירה: ליאורה גרוסמן. הוצאת כתר

דברים שרואים מכאן לא רואים משם

הספר "זאב גדול וזאב קטן" של נדין ברון-קוזם ואוליביה טאלק לא מחייב אותי להתפתל בצורה דומה. אפשר להמליץ עליו בשמחה גדולה ובלי הצטדקויות וטיעונים לכאן ולכאן. זהו סיפור אהבה עדין וחכם שנפתח בחשדנות: זאב גדול ושחור, שהתרגל לחיות לו לבדו מתחת לעץ שבראש הגבעה, רואה במרחק זאב קטן. זאב כחול שנראה בהתחלה כמו נקודה, אך גם כשהוא מתקרב הוא נשאר קטן, וזה מנחם. עכשיו יש שני זאבים מתחת לעץ אך הם אינם מדברים, כמו שני ילדים שרק הכירו הם קצת פוזלים זה לזה, בלי רשעות. בלילה, כשהחשיכה יורדת וקר, הזאב הגדול מושך את קצה שמיכת העלים שלו ומכסה מעט את הזאב הקטן. בבוקר הוא מרשה לו, קצת בחשש, לעלות על העץ שלו ולעשות אתו תרגילי התעמלות, ובהמשך הוא אפילו חולק אתו את ארוחת הבוקר. 

סיפור אהבה עדין וחכם. כריכת הספר "זאב גדול וזאב קטן"

זה נראה כמו תחילתה של ידידות נפלאה, אבל המספרת קוטעת אותה, כי זאב קטן הולך ולא שב. מה יעשה הזאב הגדול עכשיו? חברתו של הזאב הקטן שינתה אותו. הוא לא יכול יותר לחיות סתם כך לבדו. עכשיו הוא יושב וממתין. יושב ומחכה לזאב הקטן שיחזור. במקום שבו היתה קודם שלווה, יש עכשיו כאב וגעגוע וציפייה. כמה טוב שבסופו של הסיפור שב הזאב הקטן אל מתחת לעץ באותה שרירותיות שבה הלך.

קשה להציב זה מול זה שני ספרים שונים כל כך כמו הספר הזה וספר הגמילה מחיתולים. במקום פשטנות יש כאן מורכבות, במקום בעיה יש כאן סיפור אהבה דק ועדין, המאויר במשיכות צבע גדולות ומיומנות, אך מותיר פתח למבט הילדי בעיקר בציור הזאב השחור, הגדול. בעבר כבר כתבתי כי משום מה אין הרבה סיפורי אהבה בספרות הילדים, ולא משום שאין הרבה סיפורי אהבה בגן הילדים. "זאב גדול וזאב קטן" שייך אפוא לקטגוריה נדירה, וגם בתוכה הוא יחיד במינו בדרך הלא ברורה מאליה שהוא נוגע בגעגוע ובכאב, בהרגל ובחשדנות, טווח שלם של רגשות בלי רגע של פשטנות.

"זאב גדול וזאב קטן" מאת נדין ברון-קוזם ואוליביה טאלק. מצרפתית: רמה אילון. הוצאת כנרת

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ