ספרי ילדים: כשהקומדיה מתפספסת

הספר "אפצ'י הצטנן" מתחיל עם המון פוטנציאל, אך נגמר מהר מדי ובלי יותר מדי עלילה. לפחות האיורים מקסימים

שלי ניידיץ', עכבר העיר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
שלי ניידיץ', עכבר העיר

פיל מצונן. בסיס נפלא להמון סיטואציות קומיות פוטנציאליות, במיוחד כשהוא לא בגן החיות, מוקף פילים כמוהו, אלא באמצע היער, מוקף חיות מכל הסוגים והמינים. זה מה שקרה לאפצ'י הפיל בספר "אפצ'י הצטנן", לכן נקרא ינשוף הרופא לעזרה וביקש חפץ ארוך לצורך הבדיקה. הענף הארוך שמביא לו העורב לא מועיל ומיד מגיע הנחש ומציע את עזרתו, לתדהמת כל החיות הספקניות. הן נותנות לו לעשות את מלאכתו, הוא נכנס בעצמו לתוך החדק של הפיל ו"משחרר" את הסתימה. עוד סיטואציה קומית מצוינת אך בזאת תם הסיפור כולו, שעטוף בחריזה צולעת, מגושמת ולא אחידה, כשאורך המשפטים משתנה ללא הרף, והמילים "רפואה" ו"בעיה" מתיימרות להוות חרוזים. אפילו הגימיק הנחמד לפיו ה "מ" וה "נ" של הפיל הופכים ל "ב" ול "ד" בהתאמה עקב הצינון המקשה על הדיבור, לא מחזיק לאורך כל הסיפור.

» ספרי ילדים - כל הטורים» ביקורת: "אל תתנו ליונה לנהוג באוטובוס"גם הפתרון למצוקתו של הפיל מגיע מהר מדי - הינשוף לא הצליח לטפל בצינון ואז מגיע הנחש וגמרנו עניין? מה עם קצת בילד-אפ? נסיונות של כל חיה וחיה לנצל את יתרונה היחסי ולעזור לפיל הסובל? במהלך הקריאה קשה שלא להשוות את הסיפור ל"הדב מרגיש לא טוב" של קרמה וילסון (נוסח עברי: רימונה די-נור) , שם טורחת כל חיה וחיה לתרום מעצמה לדב הקודח בהרמוניה מופלאה ובמסירות ללא גבול ("עכברון שר ולוחש לו ומלטף את קצה אפו... הגירית הביאה מים, הנברן בישל מרק, חפרפרת מקררת את הדב הנאנק") עד שהדב חוזר לעצמו כשהוא מוכן ומזומן לשחק עם חבריו. אלא שאלה, למרבה הצער, הספיקו להדבק בתחלואיו, אז מתהפכים התפקידים והדב מטפל בכל החיות ומשיב להן כגמולן. סיפור עגול, רגיש ומקסים, עם מסר ברור ולא מוסבר יותר מדי, בניגוד לסוף של "אפצ'י הצטנן", שם ניסיון העברת המסר מבולבל כל כך, עד שהוא מנוסח בשלושה אופנים שונים: "בכל יצור יש גם רע וגם טוב", "לא תמיד הפקחות תנצח", "קל מאוד לשפוט אך חשוב יותר לנהוג בסובלנות" ועוד. וחבל, כי בחברה מדרדרת ואגרסיבית כמו שלנו, במדינה מקובצת גלויות כמו שלנו, ראוי בהחלט להעביר מסר של מלחמה בדעות קדומות (אז מה אם נחשים נחשבים ערמומיים? בואו ניתן צ'אנס לכל נחש לגופו), של סובלנות שבאה כאן לידי ביטוי מהר מדי ולכן הצורך בה אינו מודגש דיו - אף אחת מהחיות לא ניסתה למנוע מהנחש לעזור, המעט ספק שהטיל בו העורב אינו מצביע על חוסר סובלנות, הוא מיד מקבל את הצעת העזרה, כך שהוא ושאר החיות הפגינו דווקא סובלנות ראויה להערכה. גם הרעיון של "בכל יצור יש גם רע וגם טוב", לא מוגש באופן יסודי. לו היו החיות האחרות מתוארות על יתרונן וחסרונן, כלומר ינשוף חכם אך חסר תושיה, ארנב פחדן אך אוהב לעזור, וכו', היה המסר עובר באופן ברור ומעניין יותר ומעבה מעט את הסיפור שלא נותן כמעט ביטוי לחיות האחרות ביער, כמותית ואיכותית, ומסתפק בארבע דמויות ראשיות ושטחיות: פיל, עורב, נחש וינשוף.כמה חבל שהאיורים הפשוטים והידידותיים של דודי שמאי, בסגנון של פעם, עוטפים רעיון מקסים שמוגש בצורה מפוספסת.

"אפצ'י הצטנן" מאת ליטל איידן. רימונים הוצאה לאור, 64 שקלים

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ