ספרי ילדים: ללמוד להתמודד עם אובדן

השמים של סבא נוגע ברגישות, עם איורים עדינים לא פחות, בנושא המוות והפרידה מבן משפחה שהולך לעולמו

שלי ניידיץ', עכבר העיר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
שלי ניידיץ', עכבר העיר

אם יש רגע שמסמל את אובדן התמימות אצל ילדים, הרי שהוא ללא ספק הרגע בו הם נחשפים למושג המוות. ואז, כשהנושא כבר עלה לסדר היום, הוא לא ירד ממנו לעולם. הוא ייעלם ויחזור, יידחק ויופיע שוב, ילבש צורות שונות, יתעורר בנסיבות לא קשורות, וילווה את הילד לאורך כל חייו. גם אם נקרא כמויות של חומר מקצועי ועצות בנושא, לא נוכל להשאר אדישים רגשית כאשר נתווך לילדינו את הסופיות שממנה אנחנו חרדים כל כך. » ספרי ילדים - כל הטורים» ביקורת "מה מפחיד את הפחד"» ביקורת: "אל תתנו ליונה לנהוג באוטובוס"

"השמים של סבא" הוא אמנם ספר ילדים אך הוא מהווה, למעשה, גם ספר הדרכה להורים ומציע דרכים נוחות להעברת המסר הלא פשוט, דרך סיפורו של בן, ילד בן 6, שנאלץ יום אחד, בהדרגה יחסית, להפרד מסבו האהוב והקרוב כל-כך. דרך תיאורים של ההנאות המשותפות לשניהם אנחנו מתוודעים למערכת היחסים המיוחדת שלהם ומבינים, בכאב, לאילו דברים עומד בן להתגעגע.

נאלץ להתחיל להיפרד. השמים של סבא (איור: Nozomi Inoue)אלא שעוד לפני שבן צריך להתמודד עם האבדן הוא צריך להתמודד עם מחלתו של סבו שגוזלת אותו ממנו לפרקים ומשבשת את השגרה היומיומית שלו ושל בני המשפחה, וגם עם התלחששויות, שתיקות ותשובות מעורפלות ומתחמקות לשאלותיו, מה שרק מוסיף בלבול וקושי למצב הקשה ממילא. כשדברים לא טובים קורים לדמויות הקרובות לילד יש לו נטייה לקחת את האשמה על עצמו (כמו שקורה לילדים במקרה של גירושי ההורים, לדוגמה) וכך קורה גם לבן, שהמבוגרים סביבו פשוט לא יודעים מה לומר ואיך לומר, ובצדק, כי איך אנחנו יכולים לצפות מילדינו לקבל, להבין ולהפנים את מה שאנחנו בעצמנו לא מסוגלים?הספר, המאוייר ברוך על ידי המאיירת היפנית Nozomi Inoue, נוגע באופן ישיר בחיים, בפרידות, במוות ובמה שנותר לאחריו, אבל גם מציף בעקיפין נושאים כמו תקשורת במשפחה, סודות בבית ואמון ביכולתו של אדם להתמודד עם תכנים מורכבים בחייו.

איך אומרים לילד שמישהו מת? השמים של סבא (איור: Nozomi Inoue)למרות שמו של הספר הוא מטיל ספק ברעיון השמיים כמקום מושבם של המתים. סבו של בן מודה בעצמו שמשתמשים ברעיון הזה כאשר "לא יודעים איך לומר לילד שמישהו מת". מומחים דווקא ממליצים להמנע מלומר זאת כי זה עלול להוביל, לטענתם, את הילדים הרכים למחשבות מעוותות וטורדניות, אלא לומר את האמת הפשוטה בהתאם לגיל הילד. מובן שילד בגיל הרך לא יצליח לעכל את רעיון הקבורה באדמה לעומת ילד בגילאי בית ספר שכבר מסוגל להתמודד עם מידע כזה, ובכל מקרה חשוב להציע גם תקווה, לא באשר לרעיון המוות עצמו, אלא באשר למה שנשאר לנו ממי שמת: זכרונות, תמונות, חוויות, רגשות וכמו שהספר מציע: "יותר לא רואים בעיניים את מי שאהבנו אבל אפשר לראות אותו ולהרגיש אותו בלב". נחמה פורתא, לטעמו של בן, ובצדק, ועדיין מאפשרת, לעיתים, להאחז במשהו.עניין הנשמה, הנפש וכל מה שקורה או לא אחרי שמתים, הוא כבר עניין של אמונה אישית, שהרי אין כאן ידיעה או וודאות. רעיון ההפרדה בין גוף לנפש שהמציא האדם יכול להיות תוצאה של יישוב הפער הקיים בין ההמשכיות שאנחנו רוצים בה לבין הסופיות של המוות. סימנים כמו ציפור בשמיים, אותם מציע הספר כהוכחה לכך שהמת לא נעלם סופית, עשויים לעזור לילד לעכל את רעיון הפרידה, אם כי קשה להציע אותם אם אנחנו בעצמנו לא מתחברים אליהם ועדיין, חשוב שכל הורה ימצא את הדרך לפנות לרגשותיו של הילד ולתת להם מענה, כי ההסבר הקונקרטי עצמו לעולם לא יניח את הדעת.

כריכת הספר השמיים של סבא (איור: Nozomi Inoue)את הספר כתבה ברגישות רבה גילה רונאל, אשת מקצוע בתחום ההריון, הלידה וההורות הראשונית, ממחברות הספר "טבעי ללדת - המדריך להריון", ממייסדותיה של רשת "דיאדה" והמנהלת מקצועית שלה.

השמים של סבא, הוצאת דיאדה. לגילאי 5 ומעלה

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ