אם אלה החיים בספארי: אסון הכרמל

הקרנפה מזועזעת ממותו של ג'אבר, מארגנת לו ערב זיכרון ונערכת כנגד מתקפת המבקרים המאכילים

קרן פלס, עכבר העיר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
קרן פלס, עכבר העיר

אבל כבד שורר בספארי. הציפורים לא מצייצות, החוטמנים לא דוחפים את האף לכל מקום, הזברות לא מנסות לסנוור את החיות, אפילו העצלנים הפסיקו לישון. והג'ירפות - אף אחד לא מעז להתקרב אליהן - הכל מאז ששמענו על מותו בטרם עת של ג'אבר, ג'ירף המסאי בן התשע מהחי פארק בקרית מוצקין, כתוצאה מחסימת מעיים בשקיות בגלל מבקרים שהאכילו אותו. » אם אלה החיים בספארי - כל הטורים» ספארי רמת גן - לכל הפרטיםאני בדיכאון. לחציר יש טעם תפל, הסיפורים של עברי לא מרגשים כמו פעם, והבוץ סתם חם ודביק. אפילו ההשתקפות שלי במים כבר לא משמחת אותי. איך אפשר לשמוח כשמגלים שיש חיות שגרות בקרית מוצקין? קרית מוצקין! אלוהים, איזה גורל אומלל לג'ירף. אני לא יכולה להתגבר על זה. וזה מזכיר לי גם משהו שעברי הקריאה לי מעמוד הפייסבוק של "קריות באינטרנט" (לעברי יש תחביבים מוזרים) - איזה פוסט שעורר מהומה על זוג שאכל סלט טוסט ולימונדה בבית קפה במרכז הקניות ביג בקריות ושילם 190 שקל. "את משערת לעצמך?", היא אמרה לי, "להזמין סלט טוסט במרכז הקניות ביג? יש שפל נמוך מזה? באיזה עולם אנחנו חיים?".

תאכלו עלים. לא במבה. ג'ירף בספארי (צילום: שלי אלעזר)החלטתי לארגן לג'ירף ערב זיכרון. הוא יתחיל בדקת דומייה לזכרן של כל החיות חסומות המעיים. אחר כך יוקרנו שקופיות של הג'ירף על רקע קרית מוצקין, כדי שכולם יזכרו מה קורה למי שמתקרב לשם. אחרי כן מתוכננת הופעה של להקת הגיריות המקומית, ואז הרצאה של עברי בנושא "שקית הבמבה כפצצת זמן מתקתקת" ומיד אחריה - "קרית מוצקין כמלכודת". נלמד את החיות כולן כיצד להימנע מלהגיע לחי פארק, וגם למקומות אחרים כמו "חי כיף", "כיף חי", "חי בר", "בר בחי" ו"חי בבר", ונחדד כי צריך להתחבר, לא לעשות צרות, לשמור על בן הזוג ככל האפשר ולא להתבלט. וכמו בכל דבר, צריך מזל ואמונה. וכך באמת היה. הכל הלך על פי התכנון. בתום הטקס הציע אחד הלמורים להזמין אוכל מהג'ירף לזכרו של ג'אבר וכולם זרמו. עברי הזמינה את המנה המלאזית, האנפה הלכה על הפאד תאי, ואני הזמנתי, כמו תמיד, את המנה החריפה. חיכינו יותר משעה לשליח, למרות שהבטיחו 40 דקות, ולבסוף, כששמענו את הטוסטוס המתקרב וקפצנו בשמחה לשער, הגיעו הפקחים. מתברר שבספארי הגבירו את הפיקוח כדי שלא נקבל אוכל מידי האורחים ונגמור כמו ג'אבר האומלל, והפקח הממונה באותה שעה ממש לא נראה כאילו הוא מתכוון לאחד בינינו ובין הנודלס שלנו, אפילו להפך. הלמור הסתכל על האנפה בבעתה, האנפה הסתכלה על עברי בדאגה, ועברי הסתכלה בערמומיות על שקית במבה שהיתה מונחת בצד השביל. ואז עלי. מיד ידעתי מה עלי לעשות. תפסתי את שקית הבמבה הריקה והתקרבתי לאט אל הפקח, מנופפת אותה מולו. "היי, תני לי את השקית, זה מסוכן!", צעק הפקח והניף את ידו לעבר השקית. באותו רגע ממש פרצתי בדהרה הרחק, והוא אחרי, כך שעברי יכלה לגשת בנחת אל השליח ולהסדיר את ארוחת הערב. "תחזרי מיד עם השקית הזאת", המשיך הפקח לצעוק, ואני ידעתי שאין כמו בבית, ברמת גן, הרחק הרחק מקרית מוצקין, וקיוויתי שאף אחד לא ייגע לי במנה החריפה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ