שלום כתה א': גרסת ילדי העובדים הזרים

בשבועות האחרונים מתחולל באילת מאבק משפטי סביב ההפרדה בין ילדי עובדים זרים לילדי ישראלים ותיקים בבתי הספר. אבל גם בתל אביב, מתברר, יש בית ספר לזרים ובית ספר למקומיים

אודיה גנור, עכבר העיר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אודיה גנור, עכבר העיר

בשבועות האחרונים, לקראת פתיחת שנת הלימודים, מתנהלת עשרות קילומטרים דרומה מכאן מערכה קשוחה בין עיריית אילת, משרד החינוך ורשויות המשפט בנוגע לסוגיית הפרדת ילדי הזרים ומבקשי המקלט מילדיהם של תושבי אילת בבתי הספר. העירייה עתרה בבקשה לעכב את יישום פסיקת בית המשפט, שלפיה יש לשלב את ילדי הזרים בבתי הספר בעיר ולא להפנותם למסגרת חינוכית נפרדת. במקביל נפתח מאבק מצד ועד ההורים העירוני, אשר קורא להורים לא לשלוח את ילדיהם לבית הספר.» למה רותם אילן ספגה אגרוף בבטן?» "כבר לא זרים": איפה משטרת ההגירה?בתל אביב, מתברר, תמונת המצב אינה שונה בהרבה. בשכונת התקוה פועלים כיום שני בתי ספר יסודיים, השוכנים במרחק קטן זה מזה: בית ספר התקווה ובית ספר הגליל, אשר עד לאחרונה שימשו הן את ילדי הפליטים והעובדים הזרים והן את ילדי התושבים הוותיקים בשכונה. אלא שבשלוש השנים האחרונות לא נרשם אף ילד ישראלי לבית ספר הירדן, והורי ילדים רבים שכבר החלו ללמוד בבית הספר אף מעבירים את ילדיהם לבית ספר הגליל הסמוך. לטענת עיריית תל אביב, לא מדובר במדיניות מכוונת, אלא בבקשות לשינוי רישום מצד הורי התלמידים. בין שהיתה יד תומכת למהלך במשרדי העירייה ובין שלא, המציאות שנוצרת בשכונה היא כזו של הפרדה על רקע גזעי – בית ספר הגליל לילדי הישראלים הוותיקים, ובית ספר הירדן לילדי המהגרים. בית ספר רוגוזין זכה לשיפוץ והכרה בזכות הסרט. מתוך "כבר לא זרים"בלי אוסקר למרות שהאוכלוסייה אותה הוא משרת דומה, בית ספר הירדן רחוק מלהיות בית ספר ביאליק רוגוזין. הוא לא שוחה בתרומות בינלאומיות ולא מככב בסרט דוקו מעורר באזז. ביאליק רוגוזין, שעבר שיפוץ נרחב ואחוז הזכאות לבגרות בו הוכפל, נחשב לסיפור הצלחה. בבית ספר הירדן יכולים רק לחלום על זה. “חיוני שהעולם ילמד להכיר את הפנים האלה, של ישראל היפה שלנו”, בירך בזמנו רון חולדאי את ביאליק רוגוזין, אחרי זכיית הסרט כבר לא זרים באוסקר. את חג פורים באותה שנה בילה עם ילדי בית הספר, ומאז ביקר בו לא מעט. בעוד ביאליק רוגוזין מכיל ברובו ילדים של מהגרי עבודה, בעוד בית ספר הירדן מאכלס בעיקר ילדים של מבקשי מקלט ופליטים - אותה קהילה שחולדאי פתח לאחרונה בקמפיין לגירושה, לצד מספר ראשי עיר נוספים.

המצב היה טוב אם בית ספר הירדן היה לפחות שווה לבית ספר הגליל הסמוך, אלא שהפערים בין השניים בולטים: בעוד הירדן קטן ומכיל מתקני צעצועים ספורים בלבד, הגליל רחב ידיים, מכיל מקלט גדול, פחי מיחזור וחצר מרווחת. "הבעייתיות של הירדן נובעת מזה שהוא שכונתי", אומרת תמי גורדון מארגון ילדים ישראלים, שהתנדבה בבית הספר בעבר. "הוא מכיל ברובו ילדי זרים, יותר ילדי פליטים מילדי עובדים זרים, שמצבם קשה ולא יציב במיוחד. אם הירדן היה ממוקם מחוץ לשכונה, הילדים היו סופגים פחות יחס שלילי מתושבי השכונה עצמם, ומההורים הותיקים שלא שולחים אליו את הילדים שלהם. בניגוד לביאליק רוגוזין, הירדן מקבל הרבה פחות תמיכה והתייחסות וזה מאוד חבל. התחושה הקשה היא שהוא עומד בשולי תשומת הלב הממסדית והציבורית. המנהלת והצוות עושים עבודת קודש, אבל משום מה הזרקור מופנה לרוגוזין, וצריך לזכור שיש עוד בית ספר של זרים שגם לו מגיעה התייחסות". מרגישים רצויים למרות האוירה ברחוב. בית ספר ירדן (צילום: ניר כפרי)על מה שנעדר בגזרת המשאבים מנסה הצוות החינוכי בבית הספר לפצות בדמות השקעה אנושית. “היו שני גירושים של ילדים מדרום סודן שלמדו בבית הספר”, אומר רמי גודוביץ’, רכז קשרי הקהילה בספריית לווינסקי ומי שעומד בקשר יומיומי עם ילדי הפליטים, “גירוש אחד לפני כחודשיים וחצי, והשני לפני שבועיים. אנשים מהצוות החינוכי של בית הספר ליוו את המשפחות ואת התלמידים המגורשים, והתייצבו לצדם במקרי חירום ובשעות הקטנות של הלילה בצורה חסרת תקדים. הדבר בולט במיוחד לאור התגובות החריפות שהילדים עדיין מקבלים מהתושבים המקומיים, מאחר שמדובר בשכונת התקוה”. רוז סביאנס, מהגרת עבודה מהפיליפינים שבתה לומדת בבית הספר, מספרת על מכתב ששלחה מנהלת בית הספר, גלית יוסף, להורים בסיום השנה. “רציתי להודות לכולכם, למורים ולהורים ולצוות החינוכי על המסירות”, מקריאה רוז מהמכתב, “בית הספר שלנו הוא בית לילדים. באהבה, מכל השכונה”. סביאנס נאנחת. “המכתב הזה מנחם”, היא אומרת, “בית הספר מאוד ידידותי, וכשאנחנו מגיעים אליו, אנחנו מרגישים רצויים. ההנהלה לא מסתכלת על המוצא של הילדים שלנו, ומה שהישראלים מקבלים בו, הילדים שלנו מקבלים גם. אבל אולי זו ההרגשה שלי בגלל שאנחנו פיליפינים – כי השחורים עדיין מקבלים צעקות”.

לאחרונה הקימה סביאנס, עם הורים נוספים מהפיליפינים, התארגנות הורית ששמה "התקווה פמילי". אמנם רבים מתלמידי בית הספר אריתראים וסודנים, אך ההורים מתקשרים בעיקר עם הורים בני המוצא שלהם, בשל פערי השפה. “הפרויקט שלנו הוא בשעות אחר הצהריים”, היא מספרת, “אנחנו נפגשים במטרה לנסות ולהבין איך אפשר לעזור בבית הספר. אנחנו רוצים להגיע להתנדב ולצבוע את הקירות, להרים לכלוך שנשאר משנת הלימודים שעברה ולנקות”. סביאנס מציינת כי מטרה נוספת של ההתארגנות היא פשוט ליצור “תחושה של ביחד”.נוסף על כך, קיבלו לאחרונה הורי התלמידים בבית הספר הודעה ולפיה המועדונית שפעלה בכל ימות השבוע בבית הספר בשעות אחר הצהריים לא תיפתח בשנת הלימודים הקרובה. “המנהלת דיברה איתנו ואמרה שהמועדונית נסגרת”, היא אומרת, “כנראה אין מספיק כסף בשביל זה”.

כבר לא יוכלו לשחק אחר הצהריים. בית ספר הירדן (צילום: ניר כפרי)

הישראלים עוזבים בתה של סביאנס, דניאל בת השש, עולה לכיתה ב’ ומתגעגעת לליאן. “ליאן היתה החברה הכי טובה שלי, ומהשנה הבאה היא תלמד בגליל”, אומרת דניאל, “עצוב לי שהיא עזבה, למרות שאני עדיין רואה אותה בגינה. עוד ילדים ישראלים עזבו. אני לא יודעת למה”. מספר לא מבוטל מהילדים הישראלים שלומדים בבית הספר הם בניהם של עולים מברית המועצות לשעבר. “יש ילדים ישראלים שהייתי חברה שלהם ועזבו”, מספרת גם יהושיבט דזי, בת העשר, שהוריה מהגרי עבודה מגאנה, “חלקם סיפרו שהם עוזבים את השכונה, אחרים לא סיפרו למה הם עוזבים”. לסטפני אתראתה, בת למהגרי עבודה מהפיליפינים שעולה לכיתה ו’, כבר יש מושג למה עזבו החברים הישראלים: “רוב הילדים הישראלים בגליל עכשיו”, היא אומרת, “הם אומרים שהם עברו כי אמא שלהם הכריחה אותם לעבור. ההורים של חברה שלי, נטלי, רצו שהיא תעזוב בגלל שבבית הספר שלנו יש הרבה שחורים. אבל נטלי התחננה להישאר כי כל החברים שלה פה, ובינתיים ההורים שלה הסכימו. ילדה ישראלית נוספת מהכיתה שלי עוזבת השנה”. מעיריית תל אביב נמסר כי אין ברשותם נתונים לגבי מספר ילדי העובדים הזרים והישראלים בכל אחד מבתי הספר, כיוון שעובדי העירייה מצויים בחופשה מרוכזת. “העירייה על פי חובתה מעניקה חינוך לכלל התלמידים בעיר, ובכללם גם לילדי העובדים הזרים והפליטים”, נמסר, “הרישום לבתי הספר מתבצע בהתאם לאזורי רישום, כלומר, הכתובת שבה הם מתגוררים. בית ספר הירדן זוכה לתמיכה בהתאם למצב הסוציו־אקונומי של תלמידיו ובהתאם לקריטריונים העירוניים”. בעירייה סירבו להשיב על השאלות האם התקיימה מדיניות מכוונת של הפניית ילדי הזרים לבית ספר הירדן והפניית ילדי התושבים הוותיקים לבית ספר הגליל, והאם קיים תכנון לתגבר מבחינה תקציבית את בית ספר הירדן, עכשיו כשהנרשמים אליו רובם ככולם ילדי פליטים ומבקשי מקלט.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ