חבר על ארבע: לא כזה חבר טוב

כמו בסרטי ילדות אחרים, גם "חבר על ארבע" מעמת את הילדים עם אמת עגומה וגיבור אמיץ, אבל לא עושה זאת בהצלחה רבה

רמי רוטנברג, עכבר העיר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
רמי רוטנברג, עכבר העיר

אם אתם באזור גיל 30, סביר להניח שהרגע שבו מת אבא של סימבה צרוב עמוק בתודעה שלכם, יחד עם הפריים שבו גור האריות טועה לחשוב שהוא אחראי למוות. צעירים יותר? המוות של אמא של נמו. בני 40 וצפונה? הזיכרון שלכם מן הסתם מתחיל להתפורר, אבל את המוות של אמא של במבי לא תשכחו אף פעם.

חבר על ארבע - לכל הפרטים ומועדי ההקרנהסרטי ילדיםכל סרטי הילדים של הקיץגם חבר על ארבע מעמת ילדים עם האמת העגומה: ה"טובים" מתים אף הם, ולאו דווקא מזקנה. אמנם הצפייה ברבדים הפחות ורודים של החיים היא לא רק אירוע טראומתי אלא גם חוויה שיכולה לעזור לבני שש ומעלה (להם מיועד הסרט) להתמודד עם אובדן מחוץ לאולם הקולנוע; ייתכן גם שחלק מהצופים הצעירים פשוט יתעלמו מהמוות ויתמקדו בהרפתקאות שעובר גיבור הסרט, הכלב ג'וֹק, בערבות אפריקה; ואולי בכלל הילדים של האלף השלישי חיים במציאות שהפכה אותם לרגישים פחות. רק שלמרבה הצער "חבר על ארבע" - בניגוד ל"במבי", "מלך האריות" ו"מוצאים את נמו" המופתיים - סובל מלא מעט נקודות תורפה, שמקשות על אמירת "מותה לא היה לשווא".

סובל מלא מעט נקודות תורפה. חבר על 4 (מתוך הסרט)האנימציה בסרט פושרת, תלת המימד חסר נוכחות, אין בו טיפת הומור לרפואה ואחת לכמה דקות מגיח voice over טרחני שמתאר את מה שכולם - אפילו ילדים שהמוח שלהם נסתם מעודף פופקורן והורים הלומי חופש גדול - כבר הבינו. פרט לג'וק וליריבו - בבון ענק שמטיל אימה על כל החיות כדי לרצות את אדונו הנוכל - כל הדמויות שקופות. סצנות רבות בסרט, כולל גם נקודות השיא, לא מפותחות מספיק אלא נחפזות לדרכן (בטרם חוו הילדים קתרזיס של ממש), ובכלל, בתסריט יש כמה וכמה בחירות מרושלות משהו. למשל, המוות: הורה מגונן ירצה לומר לילדו "תראה איזה יופי, אמא שלו מתה אבל הוא לא נשבר. להפך, בזכות הקושי הוא רק צמח עוד", אבל ג'וק הפגין עצמאות רבה גם כשאמו היתה בחיים, והשינוי שחל בו בעקבות המוות לא מובלט מספיק - כך שהמסרים החשובים על המשכיות החיים וההימנעות מאלימות לא באמת נובעים מהסרט ולכן לא בהכרח יחלחלו אל הילדים.למרות כל אלה, יש ב"חבר על ארבע" משהו שגורם לילדים לחבב אותו. אולי זה הדמיון בין הסרט ובין גיבורו, הכלב קטן הממדים אבל ענק הלב: הזאטוטים מזדהים עם ג'וק הפצפון, מעריצים את האומץ שלו, מתלהבים מהרצון שלו להפוך את העולם לטוב יותר ושמחים בהצלחותיו - ובזכות אלה סולחים לסרט השואף לטוב על חסרונותיו. בנוסף, אפשר להעריך את האומץ של יוצרי הסרט  למקם סרט ילדים בתוך הוויית מערבון קשוחה, עם לוקיישנים כמו "Crook's Corner" ודמויות שמבלות את כל זמנן בבר מפוקפק. גם מבחינה ויזואלית יש בסרט מעט מאוד רוך וחמלה, ועדיין, מתחת לכל החספוס, ניתן להבחין בלב רב עוצמה, שבא לידי ביטוי בעיקר בביקורת על יחסם חסר האנושיות של בני האדם לחיות.קטן, אבל כבר עצמאי. חבר על ארבע

מי שמחפש בידור מהוקצע וסוחף בסגנון מדגסקר 3 או עידן הקרח 4, לא ימצא אותם בסרט הזה, אבל מי שרוצה לפקוח את עיני ילדיו למורכבות הטבע וטבע האדם מוזמן לצפות איתם בסרט. ואולי הליכה לסרט כזה היא כמו אימוץ חתול רחוב או כלב ממכלאה (בניגוד לרכישתם בחנות) - חבר על ארבע כזה הוא אולי פחות "מושלם" וייצוגי, אבל במקרים מסוימים מרגש יותר ומתגמל לא פחות.   

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ