פרוייקט "שירה על הדרך": נבחרו הזוכים בתחרות שירי הילדים

הפרויקט, שמעטר את תחנות האוטובוסים ואת פחי האשפה בתל אביב, יוקדש השנה לשירי ילדים, מוכרים וגם חדשים. אלה הזוכים בתחרות השירים החדשים

לירון ורדי גלר, עכבר העיר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
לירון ורדי גלר, עכבר העיר

ספק אם גם יוצרים גדולים, כמו חיים נחמן ביאליק או נעמי שמר, שיערו בנפשם בתחילת דרכם ששיר אחד קטן שלהם יהפוך להיות נחלת הכלל ויהיה חלק מהנוף במרחב הציבורי. בימים האחרונים בוודאי יצא לכם להיתקל בשיר ילדים כזה או אחר המתנוסס מאויר על גבי תחנות אוטובוס או פחי אשפה גדולים בתל אביב. זה לא מקרי.במסגרת רעיון השימוש במרחב הציבורי להפצת תרבות, נוצר פרויקט "שירה על הדרך", שבאמצעותו - זה כשמונה שנים - כל מי שעובר ברחובות העיר יכול להרגיש כאילו הוא מטייל בתוך דפי ספר. השנה הוחלט להקדיש את הפרויקט לשירת ילדים, וכ-60 שירים מוכרים יותר ופחות מוצגים במהלכו.

מ-150 יוצא אחד המוכרים פחות הם תוצאה של תחרות שנפתחה לפני כחודשיים. משוררים מכל רחבי הארץ הוזמנו להציע את שיריהם לתחרות, וכך הגיעו יותר מ-150 שירים לוועדה מיוחדת הכוללת את חוקרת ספרות הילדים ותרבות הילד דוקטור יעל דר, המשורר והמתרגם דורי מנור והסופר והמתרגם בני ציפר, עורך המוסף לספרות ותרבות של עיתון "הארץ".חברי הוועדה בחרו חמישה שירים זוכים: במקום הראשון - "שלכת" מאת יעל קלו-מור; במקום השני - "שאול" מאת ניצה פלג; במקום השלישי - "גֻמה" מאת טלי כוכבי; במקום הרביעי -"סוד" מאת ברוך תור-רז; ובמקום החמישי - "שכונת שפירא" מאת נטעלי בראון. שיריהם של החמישה יתווספו למיטב שירי הילדים ויוצגו במרחב הציבורי של העיר, כשהם מאוירים על ידי המאייר יוסי אבולעפיה ותלמידי שנה ג' מבצלאל.פרופסור זהר שביט, יוזמת הפרויקט ויועצת ראש העירייה לענייני תרבות, מספרת כי "התחרות הזו מעניקה הזדמנות יוצאת מן הכלל לכותבי השירה לפרסם את יצירותיהם. בזכות הפרויקט הזה קיבלו הכותבים חשיפה רבה וחלקם הוציאו לאור בשנים שעברו את ספריהם וזכו למעמד כמשוררים. מדי שנה מוקדש הפרויקט לנושא מסוים, והשנה בחרנו בשירת ילדים מתוך הבנה ששירה זו ממלאת מקום חשוב בליבה התרבותית ויוצרת מכנה משותף תרבותי לכלל הציבור".יעל קלו-מור, ששירה "שלכת" זכה במקום הראשון, מתוודה שכבר שנים היא כותבת למגירה: "תוך כדי כתיבה אני כבר רואה את התמונה שתלווה את השיר שלי. זו הזדמנות עבורי לאפשר למי שקורא את השיר לפתוח את הדמיון וללכת איתו הכי רחוק שאפשר. עצם הזכייה עצמה היתה התרגשות גדולה עבורי ואושר גדול".פרופסור שביט, המשמשת גם ראש התוכנית לתואר שני במחקר תרבות הילד והנוער באוניברסיטת תל אביב, מוסיפה כי "השירים שיוצגו במרחב הציבורי מעוררים לא רק חוויה אינטלקטואלית אלא גם חוויה רגשית. שירים כמו 'מי יודע מדוע ולמה לובשת הזברה פיג'מה' של ע. הלל, 'מה עושות האיילות' של לאה גולדברג, 'מיכאל' של מרים ילן-שטקליס או 'הילדה הכי יפה בגן' של יהונתן גפן מלווים אותנו מאז ילדותנו וממשיכים ללוות אותנו כשאנו הופכים להורים. אין ספק שהמוזיקה המתנגנת באוזנינו כשאנו קוראים אותה מעצימה את החוויה".אז לדור הבא של הילדים, שירצו לפזם לעצמם שיר מוכר, הנה דוגמה ממה שצפוי לנו:

שלכת / יעל קלו-מורהָיְתָה שַׁלֶּכֶת הֲפוּכָהעָלִים נָשְׁרוּ לְמַעְלָההָיְתָה שַׁלֶּכֶת מוּזָרָהנָשְׁרָה הָפוּךְ כִּי בָּא לָהּעָלִים צְהֻבִּים לַשָּׁמַיִם נוֹשְׁרִיםוְשֶׁמֶשׁ חַמָּה מְחַיֶּכֶתמוּזָר, הִיא חוֹשֶׁבֶת לִפְגֹּשׁ עֲנָנִיםעֲשׂוּיִים מֵעָלִים שֶׁל שַׁלֶּכֶת

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ