אורה איל: איורים משנות ה-70 שהפכו לאפליקציה באייפון - ילדים - הארץ

אורה איל: איורים משנות ה-70 שהפכו לאפליקציה באייפון

"מעשה בחמישה בלונים", "הבית של יעל" וקלאסיקות נוספות ברזומה של המאיירת הוותיקה. האם היא שינתה את שפת האיור של ספרות הילדים העברית?

אפרת בארי, עכבר העיר אונליין
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
אפרת בארי, עכבר העיר אונליין

בשבת האחרונה נפטרה מאיירת ספרי הילדים אורה איל. רשימת הספרים שאיירה כוללת בעיקר קלאסיקות בספרות הילדים העברית כגון: "מעשה בחמישה בלונים", "הבית של יעל", סדרת "סיפורי איתמר" של דוד גרוסמן, "תירס חם", "מר זוטא ועץ התפוחים" והרשימה עוד ארוכה.

קשה להתעלם מהעובדה שאיל איירה ספרי ילדים קלאסיים, שעד היום חרוטים בתודעה של דור ההורים הנוכחי, ועדיין תופסים מקום מכובד ביותר במדף ספרי הילדים. הסיפור "מעשה בחמישה בלונים", שנכתב על ידי מרים רות, ויצא לאור בשנת 1974, מככב היום בהצגות ילדים, מופיע על סדינים, חולצות ושאר מרצ'נדייז של ילדים ואף הפך לאפליקציה באייפון לאחרונה. האם מדובר במאיירת ששינתה את שפת האיור של ספרות הילדים העברית?

מסקרן ומפתיע אבל עדיין מיינסטרים

ד"ר תור גונן, חוקרת ספרי ילדים מאוירים לגיל הרך, לא ממש מוצאת חתרנות באיוריה של איל, ומשייכת אותם דווקא למיינסטרים. "אייל בחרה לתקשר בפשטות ישירה, באיור פיגורטיבי, בצורות ברורות ומתוחמות, במרקמים ובמנעדים צבעוניים נעימים, חמימים ונטולי רבדים, בקומפוזיציות פשוטות וברורות. מספריה עולה תחושה של אותנטיות ילדית, נטיה לתאר מצבים רגילים מחיי היום-יום והתרחקות מתיאורים ויזואליים ביזאריים ומורכבים. איורים רבים שלה מאופיינים ב"ריקות" תפאורתית, וחלל הדף נטול הפרטים מותיר מקום רב לדמיונו היוצר של הילד להשלים את הסיטואציה ככל העולה על רוחו. כל אלה מאפיינים את סגנונה בספרים רבים, כ"אוגבו", "תירס חם", "הבית של יעל", "זאתי", "למה שאלה הלמה", "אני אוהב לחפש", "הצב של אורן", "ובלילה" ועוד. איוריה בספרים האלו, הנתפסים היום ממרחק רב של שנים כסגנון איור ישראלי, הושפעו לא מעט מאיוריהם של המאיירים הקלאסיים הידועים טומי דה-פאולה, הלן אוקסנברי, וארנולד לובל".

"הרלוונטיות של ספרים מאוירים נקבעת במידה רבה בנסיבות ההזמנה של המו"לים, המושפעים מגורמים שאינם תלויים דווקא ברמה האמנותית של האיורים והטקסט. בהפיכתם של ספרים מאוירים לקלאסיקה, הרבה מאד תלוי בעיתוי ובסופר שעמו יוצר המאייר את הספר. אייל איירה את ספריהם של מיטב סופרי הילדים בישראל: מרים רות, נורית זרחי, דוד גרוסמן ועוד, והחלה את עבודתה בשנות ה-70, בשנים של פריצה יצירתית באיור הישראלי, בתקופה שבה נולד הדור השני של הקלאסיקה של ספרות הילדים המאוירת הישראלית. נסיבות אלה תרמו רבות לכך שאיוריה הם מן היסודות המרכזיים ברצף ההיסטורי-תרבותי של האיור בארץ".

   לא פורצי דרך. איור של אורה איל מתוך "איתמר מטייל על קירות" של דוד גרוסמן

"אחד הספרים המפתיעים על גבי מפת האיור בארץ בשנות ה-70 היה ספרה "בוקר בא", שיצא לאור בהוצאה פרטית", מוסיפה גונן. "הספר יועד לפעוטות בתקופה שבה כמעט ולא היו ספרים שנועדו לקהל זה. הכיתוב בו גדול במיוחד, הדפים עבים ועמידים, הצורות פשוטות, הצבעוניות גרפית ושטוחה והצבעים עזים ומנוגדים. התכנים הלימודיים בספר, בעלי נימה דידקטית ומשחקית גם יחד, קרובים לעולמו האינטימי ולסדר יומו של הפעוט. האיורים, בסגנון תמציתי, מופשט וגיאומטרי, עשויים קולאז' של מגזרות נייר, שמרו על רעננות הביטוי שלהם ועל אותנטיות המושכת את העין גם היום, בהשוואה לספרים עכשוויים רבים. גם ספרה "לילה חשוך אחד" בצבעי שחור-לבן, מצליח לסקרן ולהפתיע בעידן העכשווי של צבעוניות שהפכה להכרח כמעט".

"למרות שני ספרים אלו אינני חושבת שאיוריה פורצי דרך בספרות הילדים הישראלית מבחינה סגנונית, מבחינת הטכניקות השונות שבהן היא איירה, או מבחינת התכנים של האיור. גם בספרים שבהם היא הדגישה תקינות פוליטית והיפוכי תפקידי-מגדר, כמו בספר "ילדה לבדה", היא כבר היתה במיינסטרים. איוריה של אייל אינם פורצי דרך גם בסדרת ספרי "איתמר" היפים מאת דוד גרוסמן, למרות שהנם בעלי עושר צבעוני וחומרי, ולמרות שמוטמעים בהם אזכורים ויזואליים מעניינים השאובים מתולדות האיור והאמנות. אזכורים אלו הופכים את העיון בספרים לפאזל מתוחכם שבזיהויו משתתף גם המתווך המבוגר ברוח האופנה הרווחת כיום בספרים מאוירים עכשוויים".

איורים "פשוטים" או פריצת דרך?

נורית זרחי, אשר ספריה, "אם אמא שלי לא יכולה לאהוב אותי - מי כבר בעולם כולו יצליח בזה" ו"נמר בפיג'מה של זהב", אוירו על ידי איל, מספרת לנו, שהיה משהו שונה מיוחד באישיותה ובהופעתה, עובדה שקשורה במידה רבה לאיור ולעבודה אתה. "היא יצרה עולם שלם משלה באיורים, וגם בספרים שכתבה. היתה לה יכולה עבודה טובה, קומוניקציה טובה ואיורים שפותחים בפני הקורא את הספר ואת הטקסט. היה משהו "פשוט" באיורים, במובן הטוב של המילה. היא התיחסה לעיקר בסיפור וניסתה ליצור קשר עם הקורא. היא לא ניסתה "לתפוס" את הדף על חשבון הטקסט ולהוכיח שהיא יצאת מו הכלל. היא ניהלה דיאלוג עם הסיפור. ניתן להגדירה מאיירת בין-דורית, במובן הזה שהיא חיברה את הדור הישן עם הדור הנוכחי והתקדמה עם התקופה שהשתנתה ולא נשארה בעולם גרפי ישן".

תמר הוכשטטר, עורכת שותפה באתר הפנקס, כתב עת מקוון לספרות ילדים, ומאיירת בעצמה, גם מגדירה את איוריה של איל כ"פשוטים" ועם זאת בעלי תפיסה גרפית מאוד מפותחת. "האיורים של "מעשה בחמישה בלונים" הם ממש פורצי דרך: אין שם רקע, האיורים על רקע לבן, הילדים מצוירים בשחור לבן - דבר חתרני בפני עצמו. בדרך כלל בספרי ילדים יש צפייה שהספרים, ובעיקר דמויות הילדים, יהיו גדושים בצבע. הבלונים עצמם הם עיגולים מושלמים וצבעוניים מאוד. הניגוד החזק בין הדמויות המאוירות לבלונים, הן אחת הסיבות שהספר הזה כל כך חרוט בתודעה. האיורים הם חלק בלתי נפרד מהספר.

"בספר "הבית של יעל", יש כבר החלטות גרפיות ממש מרשימות ואמיצות: הסיפור, כידוע, הוא על ילדה שמחפשת עצמאות ופרטיות. אפילו שבטקסט מוזכרת דמות האם, באיורים היא כלל לא מופיעה. העובדה שבמהדורות האחרונות התווספו הערות "להורים המודאגים", לפיהן צריך להסביר לילד לא להיכנס לארגזים ולהתחבא, רק מוכיחה כמה היה באיורים פן ממש חתרני, וכן בבחירה לא להראות את האם. האיורים של הספר הם ממש כמו משחק "קוקו" עם הילדים. יעל יוצאת מהארגז ונכנסת לתוכו וכן הלאה".

ממש משחק "קוקו" עם הילדים. כריכת הספר "הבית של יעל"

"מעשה בחמישה בלונים" כבר הפך לאפליקציה באייפון. הוכשטטר מספרת לנו שבימים אלה ממש היא עובדת על גרסה מקוונת של "הבית של יעל". הסיפור, שיהפוך בקרוב לספר אלקטרוני, יקבל חיים חדשים דרך מסך מגע, לחיצה על האיור שתוציא את יעל מהארגז ואנימציות קטנות. אולי העובדה שספרים אלו הופכים להיות אפליקציה, כן מעידה על איורים, וטקסט כמובן, פורצי דרך שרלוונטיים מתמיד גם היום. מן הצד השני, לא כל מה שרלוונטי עד היום, בהכרח פורץ דרך.

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ